|
|
|
מדיניות העמימות וסדרת כשלונותיה
ארן ורשבסקי
מאז הקמת המדינה נקטה ישראל במדיניות עמימות פעמים רבות. אנסה לטעון כאן שבנוקטה מדיניות זאת בדרך כלל כשלה מדיניות ישראל. ואילו בפעמים בהם לא היתה מדיניות עמומה היתה לרוב הצלחה גדולה יותר.
שנות ה 50 עד מבצע קדש - שנים אלו היו מלאות בפעולות הסתננות, ישראל שהיתה מדינה צעירה אז נקטה במדיניות עמומה. לא היתה הצהרה רשמית המגדירה אילו פעולות ישראל לא תוכל לסבול ומה היא תעשה במצב שכזה. כלומר לא היו קוים אדומים. ישראל ביצעה פעולות תגמול במינונים שונים שהשופעו לרוב על פי התנהלות הממשלה (שרת מושך נגד, בן גוריון בעד) התוצאה היתה שלא פסקה פעולת המסתננים. כמו כן לא הוגדרו קוים אדומים אל מול מצרים לגבי עילה למלחמה (לדוגמא סגירת המיצרים) התוצאה הכוללת היא שנוצר משבר שהביא למלחמה.
56-67 בתקופה זו היו לישראל קוים אדומים אך היא היתה עמומה לגבי תגובתה במקרה של חציה של קוים אדומים אלה. בפועל ישראל לא פעלה מיד במקרה של קו אדום כך שנוצר מצב של חוסר בהירות של המדיניות הישראלית. דוגמא לכך הוא מבצע רותם (1960) שבו הוכנסו כוחות מצריים לסיני. ישראל הגיבה בגיוס מילואים אך לא פרצה מלחמה. עמימות זו יכולה להסביר את ההתדרדרות של משבר מאי 67 למלחמה יכול להיות לדוגמא שנאצר לא היה סוגר את התעלה אם היה יודע בוודאות שהתוצאה היא מלחמה. ואולי גם התנהגות סוריה ובריה''מ בתחילת המשבר וירדן בעיצומו של המשבר יכלה להיות שונה.
67-73 בתקופת מלחמת ההתשה לא היה למעשה לישראל קו אדום ברור ועל כן לא היה למצרים סיבה כלשהי להפסיק את פעילותם עד ההפצצות בעומק מצרים.
73-81 בלבנון החלה תקופת ההבנות בתקופת יצחק רביןז''ל כראש ממשלה. יצחק רבין תמך במדיניות עמימות אל מול הסורים והעדיף להגיע להבנות עם הסורים בלבנון כתוצאה מפעולות 2 הצדדים. התוצאה היתה שסוריה נכנסה ללבנון ואף הציבה טילי קרקע אויר שם. לדעתי מדיניות העמימות הזו בלבנון היא התחלת התבוסה של ישראל שם.
82 שרון ובגין ניסו לבסס קווים אדומים ברורים יותר על הכנסת הטילים ללבנון החליטה ישראל שלא להסכים ותוך כדי מבצע שלום הגליל השמידה טילים אלה. בכך סימנה ישראל באחת הפעמים הבודדות קו אדום ואף הראתה מה התגובה עליו. לדעתי פעולת השמדת הטילים והעימות האווירי עם סוריה דאז תרם רבות לייצוב האזור והבהיר לסוריה מה ישראל לא תוכל לסבול ואף מוכנה להגיב בפעולה צבאית שעלולה להוביל למלחמה.
הסכם השלום עם מצרים - מהי מדיניות ישראל אל מול פעולה תוקפנית של המצרים? אני איני יודע. אני כן יודע שישראל סימנה הכנסת כוחות מצריים לסיני כקו אדום אך איני חושב שישראל הגדירה בבירור מה תהיה התגובה לכך. לדעתי לא הופקו לקחי משבר מאי 67. איני חושב שהמצרים יודעים מה הם יכולים לעשות בלי להענש והעדר מצב זה עלול להביא למלחמה שאף צד אינו רוצה בה במקרה של משבר במזרח התיכון.
מדיניות הגרעין - לא ארחיב בנושא זה, גם כאן יש מדיניות עמימות ידועה הדעות מרובות וקשה לומר אם גישה זו הוכיחה את עצמה (לא מנעה מלחמות) או נכשלה.
אוסלו - לדעתי המחדל הגדול ביותר של אוסלו היה בעמימותו. אחת מסיבות העמימות היתה לצרכים פוליטיים פנימיים. ישראל לא הגדירה מה יהווה הפרה של ההסכם אשר יגרום לביטולו. וישראל לא הגדירה מה תעשה במצב כזה. יתרה מזאת להבדיל ממקרים אחרים בהסטוריה של ישראל. ישראל גם לא ניסתה לכפות הרתעה לאחר שהתחילו ההפרות. את התוצאות רואים כיום. ישראל כמובן גם לא התכוננה או הכינה את הציבור למקרה של כשלון אבל זה לא מעניין הנושא הזה.
לבנון 82 עד היום - בהמשך למדיניות רבין מ75 עם הפסקה קצרה ב82 ישראל המשיכה להיות עמומה לגמרי לגבי מדיניותה בלבנון. סוריה השתמשה באמל ולאחר מכן בחיזבאללה כדי להטריד את ישראל בלא שתדע מה תהיה התגובה הישראלית. ולכן פעלה סוריה במשך השנים בשיטת ניסוי וטעיה. הבעיה היתה שכמעט לא היתה טעיה. ישראל למעשה נתנה להתדרדרות להמשך ללא קוים אדומים אל מול סוריה בכלל. עד לפני שנה ישראל לא פעלה בכלל נגד סוריה על פעולות החיזבאללה ובשנה האחרונה פגעה פעמיים במכ''מ.
בתקופה האחרונה רצות שמועות שישראל הזהירה את סוריה לתגובה בתוך סוריה. אך איני חושב שהוגדר מה יביא לתגובה שכזאת ואיני בטוח שהאזהרה אמינה.
לדוגמא: האם טיל אחד ארוך טווח שיפגע בנהריה ולא יגרום נזק יביא פגיעה ישראלית בסוריה? אם אני באשר אסד איני חושב שיש לי תשובה ברורה, ובהעדר תשובה ברורה אולי אקח את הסיכון.
לסיכום דבריי - למדיניות עמימות יש לעתים יתרונות. אך לישראל באופן שיטתי היתה מדיניות עמימות מאז הקמתה בנוגע לקוים האדומים שלה, המדיניות הזו נכשלה בדרך כלל. על ישראל ללמוד להגדיר את רצונותיה בצורה ברורה ולהצהיר רצונות אלו, אחרת יבואו התדרדרויות נוספות. לדעתי אין לישראל מחשבה רבה מדי בנושא זה, חסר לישראל גוף כדוגמת מועצה לבטחון לאומי או ''רשות חמישית'' שאורי מילשטיין מטיף לה שיוכל לנתח את הנושא ולהמליץ על מדיניות ראויה בתחום.
[לכתיבת דבריי נעזרתי בספרו של מיכה בר ''קווים אדומים באסטרטגיית ההרתעה הישראלית'' הוצאת מערכות].
|
|
|
מדיניות העמימות וסדרת כשלונותיה
