ידידנו
חזי אציל, הזדעק לפני מספר ימים במאמר (
הפמיניסטיות שוב היכו את הגברים המטומטמים), על העוול הנורא שנגרם לגברים על ידי הנשים בגין פסיקת בית המשפט העליון.
מי שקרא בעיון את הדיווחים בעיתונות למד כי ההרכב בראשות השופט
אליעזר ריבלין הרחיב את הלכת השיתוף בין בני זוג מתגרשים גם לנכסים וכספים שמועד מימושם בעתיד. למשל, פירות של השקעה בבניית עסק אשר מנוהל על ידי הגבר בלבד אך מקבל גיבוי מלא מאשתו באמצעות ניהול בלעדי ובלבדי של משק הבית, כולל גידול ילדים. בקיצור: ''שעבדו'' את הקריירה של הבעל. למען הסר ספק בכל פעם שאני מזכיר את המילה בעל, ניתן להחליפה במילה אישה ומבחינתי זו אותה משמעות.
השופט ריבלין מסייג את קביעתו וקובע כי בדיון על חלוקה מעשית של נכסים או כספים עתידיים יילקחו בחשבון כישוריו האישיים של הבעל וכן ''המטען''שהביא עימו לנישואין. למשל, אם הבעל הוא בעל כישרון מולד בציור (ורוב הציירים הם כאלה), האם לאישה יש תרומה מכרעת להשגת פירות בספיים כתוצאה מכך? אולי תרומה חלקית? אולי בכלל לא?
בית המשפט השאיר נקודה זו פתוחה לדיון מעשי בעתיד בערכאה המתאימה.
דוגמה נוספת: זוג שהתחתן כאשר הבעל הוא כבר רופא חירורג מוכר. האם האשה יכולה ליהנות מפירות עבודתו לאחר הגירושין למרות שתרומתה הייתה מזערית, אם בכלל?
מנגד קיימת דוגמה נוספת, נניח שזוג התחתן בזמן לימודיהם האקדמאיים. לאחר סיום הלימודים, האישה הקדישה את זמנה לניהול משק הבית (ואולי גם עבדה במשרה מלאה או חלקית) והבעל הקדיש את כל מרצו וזמנו לבניית קריירה במקום עבודתו. האם אין לאישה שותפות מלאה בפירות הקריירה של הבעל הנובע מהמאמץ המשפחתי המשותף?
כאמור, להחלטה יש יותר משמעות עקרונית ממעשית.
בסמוך להחלטה זו נתקבלה, בבית המשפט העליון, בהרכב בראשות השופטת
בייניש, החלטה בדבר חלוקת פיצויי-פיטורין של הבעל, עם האישה-גרושה, לאחר מועד הגירושין. גם פה בסיס ההחלטה הוא בנימוק כי הכספים הללו הם פרי משותף לבעל ולאישה, ביחס לשנות הנישואין לעומת ''שנות הפיצויים''.
בהחלטה זו יש בעייתיות מסוימת. בשנים האחרונות נעלם (במישור המעשי) המושג ''פיצויי פיטורין'' ובמקומו בא המושג ''הפרשה לפנסיה''.
הסבר קצר: הפרשה לקרן פנסיה שהיא בשיעור כ-19% מהשכר, והיא מורכבת מההפרשה שהייתה בעבר לקרן פיצויי פיטורין (8.33%) והיתרה מתחלקת שווה בשווה בין תרומת המעביד ותרומת העובד. כיום כמעט כל מעביד מתחייב לא למשוך את כספי הפיצויים מקרן הפנסיה, אפילו אם העובד עוזב מרצונו,בכדי לא לפגוע בהמשכיות הקרן. אז אם הפיצויים העתידיים הם פירות משותפים (בשיעור זה או אחר) של הזוג הנשוי לשעבר, הרי אותו דין צריך לחול גם על קרן הפנסיה.
זה סיבוך עצום. אדם הגיע לגיל פרישה (67) ואז הוא מקבל תביעה מגרושתו מלפני 30 שנה על חלק מהפנסיה החודשית שלו. ואולי יש לו 3 גרושות? ואולי נוסף לכך הוא גם נשוי?
בכלל, הפנסיה נועדה לאפשר לאדם לחיות את שארית חייו בכבוד. האם לאחר הפרשות כדין לגרושות יישאר לו מספיק כסף לחיות בכבוד?
וזה על ''קצה המזלג.''.
לדעתי, יש להכליל בכל הסכם גירושין גם סיום הקשר הפיננסי, כולל פירות כספיים עתידיים.
גירושין זה גירושין ולא שותפות כספית לעד.
הזוג התגרש אך השיתוף נמשך
