כולנו הזדעזענו מצילומי התאונה שבה נהרג אופנוען ומהעובדה שהיו כאלו שבחרו להתעלם מהתאונה ולעקוף את האופנוען השרוע על הכביש, משל היה נבלת חיה. היו כאלו שאף הצדיקו את מעשם.לא עבר זמן רב וכבר החלו אנשים במסע צחצוח ומירוק רגשי האשם ומוסר הכליות. ''האיש כבר היה מת. מה הנהגים יכלו לעשות?!'', ''לא היה איפה לעצור מדובר בצומת מרכזי'', ''עצירה הייתה מסכנת את הנהג העוצר''. העניין מובן לי שמדובר בנהגים עצמם. אין דרך טובה יותר לנקות עצמך מייסורי המצפון על ידי ההחלטה שמתן עזרה לא היה משנה דבר, אך איני מבין את סוחרי האשליות האחרים.
הכלב אכל את המחברת
זוכרים את התירוצים המוזרים ולעיתים קלושים שהיינו מספרים למורה מדוע לא הכנו שיעורים? אוסף התירוצים וההנמקות שהושמעו לצידוד בהתנהגות הנהגים גרם לי לפחות להיזכר בהם.
''עצירה הייתה מסכנת אותי'' מה נאמר על זה, הרי עצירה מסכנת אותך רק כי חיי אדם שווים בעיני נהגים אחרים כקליפת השום. כמו שהם ידעו לעקוף את האיש השרוע על הכביש הם יכולים לעקוף אדם שבא לסייע לו. מדברים אלו עולה שאין לעשות את הדבר הנכון, אם האנשים באזור הם דגנרטים ולא יודעים להעריך את זה.
''אין לי כל ידע במתן עזרה ראשונה'' אם תראה אדם מחליק ברחוב ודאי תיגש ותעזור לו לקום. אם הוא יאמר לך אני חושב ששברתי את הרגל לא תעזוב אותו ותאמר לו ''אני מצטער אני לא אורטופד''. הרי כאן אפילו לא ניגשו לראות מה המצב. אני בטוח שאם אדם היה נופל מקומה עשירית כולם היו באים, למרות שכנראה שגם כאן המקרה היה מסתיים במוות. לא ביקשו מכם ידע ברפואה ביקשו לראות אנושיות רצון לעזור!
כמובן שפוליטיקאית כמו לימור לבנת ששה לקפוץ על המציאה ולחייב אותנו הנהגים בקורס עזרה ראשונה שיעלה לנו עוד 100 שקל כאילו שהמדינה אינה חולבת דיה את הנהגים.
''הוא בין כה וכה היה מת'' עכשיו זה כבר מוזר. קודם התירוץ היה שאין לנהג המתעלם כל ידע ברפואה ואילו כעת הוא פתאום ניחן בידע רפואי שמאפשר לו לקבוע מוות. מוות של אדם מאשר רק רופא. אדם לא יכול להיות גם חסר ידע של חובש וגם בעל סמכות וידע של רופא בעת ובעונה אחת.
דין מוסר
מדוע המוסר מייסר את הנהגים שלא עצרו? כי הם פשוט יודעים את הדין לא רק את החוק המחייב עצירה ועזרה לפצוע או לכל הפחות קריאה לשירותי החירום, אלא גם הדין העברי פועל כנגדם.
רבים כבר דנו ב
לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ (ויקרא יט, טז) ובמחויבות שמטילה מצווה זו להציל אדם. ואם זה אינו מספיק הפסוק הבא אומר לנו
יח וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, שמפורש מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. האם אתה היית רוצה לשכב חסר ישע על הכביש שאף אדם לא בא לעזרתך?!
אני רוצה להצביע על מצווה אחרת:
(שמות כג) ה כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ.
על פי דעת גדולי המפרשים מדובר כאן בעזרה בפריקת המשא של החמור מתוך צער בעלי חיים. כלומר אם תראה חיה סובלת ולא סתם חיה אלא חיה ששייכת לשונא שלך, למרות זאת תלך ותקל על סבלה. אם התורה מצווה עלינו להקל על סבלה של חיה קל וחומר שאנו נדרשים לסייע לאדם גם לולי היה כתוב לנו במפורש
בלֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ.
מתאבד
בפיגועי התאבדות אנו לעולם לא סופרים את המתאבד בקורבנות. הוא אינו קורבן אלא של עצמו. הוא בא כדי להרוג אחרים ובידיעה שזה יתבצע במחיר מותו שלו. מתברר שהאיש שנהרג היה מתאבד. איך? הוא היה אופנוען! אלו מתאבדים, כך הם נראים בעיני חלק מהאנשים ביניהם בעלי מכוניות. התאבדות היא לא עניין מזעזע כמו רצח או מוות בתאונה, ניתן להפנות את הראש ולהמשיך.
מה היה קורה אם זה היה הולך רגל שחוצה באדום? לכאורה גם כאן מדובר במתאבד אבל משום מה יש לי את התחושה ששם הוא היה נתפס כחסר ישע, אדם שעשה טעות, הרי אין לו ''כלי משחית'' אתו הוא ניסה להתאבד.
למרות שאנו רואים גם שני אופנוענים שמתעלמים השניים הראשונים שבאים לעזרת האיש הם אופנוענים כמוהו. מפתיע? כנראה שלא.
כמו חתול דרוס
