|
|
|
בהופעה דרמטית ב''מבט'' השבוע, אולמרט הודיע שהוא עומד לחסל את העוני בישראל. כצעד ראשון, כך הוא הצהיר, הוא יקטין במהלך שלוש השנים הקרובות לחצי את היקף העוני במדינה. אחרי שהוא חיסל את התשתית האסטרטגית של החיזבאללה בקיץ האחרון, אולמרט התפנה לעסוק בעוני. היום, פחות משנה אחרי שהוא חוסל בהבל פיו של אומרט, ארגון החיזבאללה חזק יותר משהוא היה אי פעם. מה צופן העתיד אם כך לעניי ישראל?
במאמר קודם (ראה הקטע ''עידן ועדות החקירה'' בפא''ץ מיום 2 בספטמבר, 2006), ציינתי שאולמרט, שבניגוד לקודמיו בתפקיד הוא עורך דין ממולח בעל נסיון מעשי עשיר בתחום המשפט, ידע לכלכל את נושא ועדת החקירה לארועי קיץ 2006, בלי לחזור על שגיאות קודמיו. מסתבר שהמציאות עולה על כל מה שחזיתי. אולמרט נקט בשני צעדים שבפועל, גם אם הם אינם מנטרלים לחלוטין את האיום להמשך כהונתו כראש ממשלה, הם ממתנים אותו במידה ניכרת. אופן מינוי ועדת וינוגרד והרכבה הבטיח שבמוקדם או במאוחר היא תסתבך במאבקי יוקרה מתישים עם בית המשפט העליון, מאבקים שרק יקשו עליה לנהל את עבודתה בצורה מסודרת. הוא לא יכול היה לחזות את הסיוע שיקבל בכיוון הזה מחברת הכנסת גלאון (הטמבלית הזאת לא תופסת שהבג''צים שלה משחקים לידיו של אולמרט ומשיגים את המטרה ההפוכה ממה שהיא היתה רוצה), אבל הוא ודאי איננו מצטער עליו. הצעד השני היה מינויו של שר המשפטים החדש. השר החדש הביא למשרד המשפטים חשיבה חדשה על מעמדו ותיפקודו של בית המשפט העליון (דעותיו בנושא לא היו בגדר סוד), כך שבית המשפט, בנוסף על התכתשות היוקרה עם ועדת וינוגרד נקלע בו זמנית למלחמת בלימה לעצירת הרפורמות המוצעות על ידי השר החדש. מינויו האפשרי של בועז אוקון לתפקיד פרקליט המדינה, העומד להתפנות בקיץ הקרוב, יהיה עבור דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון, מכה לא פחות אנושה מזו שהיה מינוייה האפשרי לבית המשפט העליון של רות גביזון לקודמה של דורית בייניש בתפקיד. נכון לעכשיו, אולמרט יושב בבטחה על כסאו וצוחק, בחינת ''ישחקו הנערים לפנינו''. צריך לזכור שעדיין לא הגענו לתכל'ס --- מה יהיה אחרי שועדת וינוגרד תפרסם את מימצאיה. בלא קשר למה שיהיה כתוב בדו''ח, ועל מי תוטל האחריות, אני צופה מאבק איתנים סביב השאלה האם מסקנות הוועדה מחייבות ואת מי, והאם ומי צריך ''להסיק מסקנות''. זו תהיה ההצגה האמיתית. כל מה שהתרחש עד עכשיו היה לא יותר מאשר פתיחה למבוא.
באופק נותרה עדיין חשרת סופה אפשרית בצורת האיום על מעמדו של אולמרט מכיוון מבקר המדינה. אני סומך על אולמרט שגם כאן הוא ימצא את הדרך. ריח האתרוג נישא באוויר.
כפי שכתבתי במספר הזדמנויות בעבר, כל מה שאולמרט צריך הוא סבלנות ועור של פיל. ההתעלמות תתגלה כאמצעי השרידות הטוב ביותר. מאחר והאפשרות של הפיכת חצר בתוך הממשלה לא נראית מעשית כרגע (יש יותר מדי ''ראשי ממשלה'' פוטנציאליים בתוך הקואליציה, מה שמונע מאמץ מרוכז), לא אתפלא אם אולמרט ישלים את הקדנציה שלו כראש ממשלה. עניי ישראל עוד יזכו לחזות על גופם את תוצאות מלחמת שלוש השנים בעוני בה אולמרט פתח.
|
|
|
''שעתו היפה'' של אולמרט
