'הדבר שאני הכי לא אוהבת זה שאומרים שסרטי פורנו נראים כולם אותו הדבר. תאמין לי, לסיטקומים בטלוויזיה, מותחנים של האריסון פורד וסרטים אומנותיים מיופייפים יותר זהים אחד לשני מאשר לסרטי פורנו' (סוזי ברייט, 'Sexual state of the union').
'איזה ספריית וידאו מספקת ללקוחותיה קלסרים עם תקצירים כוללים לכל אחד מהסרטים, מאפשר לרוכשי הקלטות לעיין בסרטים אלו שעות לפני רכישת קלטת מול שולחנות וכסאות נוחים, עורכת קלסרים מיוחדים לבמאים המאפשרים לבצע להם רטרוספקטיבה, מאפשרת לקנות סרטים ולהחליף אותם תמורת סכומים מועטים יחסית ומכילה כמות עצומה של סרטים אמריקאים כמו גם סרטים זרים מכל קצוות העולם ומארגנת פגישות עם אישיות עם כוכבות הסרטים?' שואל אותי בתוכחה תיאורטיקן הקולנוע אורי בן עזרא ולבסוף עונה בתרועת ניצחון: 'בספריית פורנו כמובן'. ואכן כשנקלע אדם לאחת מחנויות הפורנו ובוחן את האנשים הישובים שעות על כסאותיהם על מנת לבחור לערב את סרט הפורנו המושלם, נדמה לו שעולם הפורנו הוא אחת האופוזיציות התרבותיות האחרונות שנותרו בקרב מול ההגמוניה.
קולנוע הפורנו
'Porno movie lovers, Help us!' (חבורת ססיל ב. דמנטד לחבורת מאוננים וצופים בסרט פורנוגרפי בסרטו של ג'ון ווטרס, ססיל ב. דמנטד).
בסרטו המבריק ססיל ב. דמנטד, מספר בימאי הקולנוע הקמפי/הומואי ג'ון ווטרס על חבורת קולנוענים מהפכנים החוטפת כוכבת קולנוע מצליחה (מלני גריפית) על מנת לצלם איתה סרט אינדי ומבצעים פעולות טרור נגד הקולנוע ההוליוודי והדיסנאי. באחת מהסצינות בסרט בורחים חבורת הקולנוענים מכוחות המשטרה ומפיקיה המדושנים של הוליווד. בסיום המרדף פורצים הקולנוענים לאולם קולנוע פורנו ופונים בתחינה אל הקהל: 'Porno movie lovers, Help us!'. קהל הצופים השקוע מתעורר מרביצתו ויוצא באיטיות תוך כדי המשך בעינוג עצמי לעבר המשטרה והמפיקים שנרתעים בגועל ובורחים במה שנראה כציטוט ישיר מסרטי הזומבים של רומרו. בסאטירה מופלאה זו על היחסים בעולם הקולנוע מבסס ווטרס את קולנוע הפורנו יחד עם קולנוע הפעולה (המופיע בסרט בסצינה אחרת) כאחת האופוזיציות העיקריות של קולנוע המחתרת מול ההגמוניה הדיסנאית-שפילברגית.
|
ג'ון ווטרס |
ג'ון ווטרס הוא רק אחד מקבוצה נכבדת של בימאים שהושפעו מהקאנונים הפורנוגרפיים של כל הזמנים. ווטרס שהיה צופה אדוק של סרטי 'Sexeploitation' סרטי הסקס היחידים שהיה ניתן למצוא בתקופת הצניעות של שנות הארבעים והחמישים, שמשתמשים באיצטלה רפואית של לידה או הסבר דידקטי על מנת להצדיק את צילומי הפטיש שלהם המתמקדים באיברי מין נשיים וגבריים. אולם מלבד ווטרס היו גם אחרים. לארס פון טרייר לדוגמה שילב ב'האידיוטים' סצינה פורנוגרפית של מספר דקות הכוללת תצלומי תקריב על חדירה וגינאלית ואנאלית (סצינה שקוצצה, למרבה הצער, בגרסאות רבות של הסרט), הבמאי ווס קרייבן מצטט מעולם הערכים הפורנוגרפי בסרטים כמו הבית האחרון משמאל, טרנטינו מבצע בג'קי בראון הומאג' קטן לקולנוע הפורנו, האחים כהן מבצעים בביג לבובסקי הומאז' לדמות השחקנית הפורנוגרפית ודיוויד לינץ' הופכת אותה לדמות נשית מיסטית ומאיימת בסרט 'כביש אבוד'. מעבר לכך, מחוץ לגבולות התרבות המערבית השמרנית מתקיים ביפן ובמזרח ז'אנר שלם של סרטי אוואנגארד איכותיים סמי פורנוגרפיים הכוללים סצנות מרהיבות עם איברים מין מוקצנים ומעוותים (ע.ע. 'Tetsu' של הבימאי הנפלא שיניה צ'וקאמוטו). הסרטים האלה שמבויימים על ידי כמה מגדולי הבמאים היפנים של דורינו (Takashi Miike לדוגמה, שהגדיר את המושג פורנו כולו מחדש בסרט Citizen Q) אומרים מזה זמן רב בקול גדול את מה שבמערב עדיין מנסים להדחיק: פורנו הוא חלק משמעותי וחשוב מהתרבות שלנו.
|
סוזי ברייט |
סוזי ברייט שחברה סדרת ספרים בנושא מיניות בעידן הפורנו מספרת לנו שפעם צפתה באחד מסרטי הפורנו האהובים עליה '3 AM' ונדהמה לגלות שצלם הסרט הינו לא אחר מאשר הצלם הקבוע של אורסון וולס שעבד עם הבמאי המפורסם 15 שנה. שחקנים ובעיקר שחקניות מרובות ומצויינות גם הגיעו לעולם הקולנעו הממוסד ולעיתים אף ניהלו קריירה מקבילה ופוריה של סרטי קולנוע וסרטי פורנו (בידיעתם ולעיתים בניגוד לרצונם): פמלה לי אנדרסון, אנה ניקול סמית', רוב לאו, סילבסטר סטלונה, מורגן פרצ'ייל, מט לה-בלאנק, מדונה, או באירוטים שאנון דוהרטי. אפילו אייג'נט סקאלי הפריגידית בחשיכה החלה את דרכה בסרט אירוטי הרודף את דמותה הצדקנית עד עצם היום הזה.
אכן לעולם הקולנוע המהוגן יש יותר במשותף עם הקולנוע הפורנוגרפי משהיה רוצה להודות. במקרים רבים, למעשה, עולם הקולנוע הפורנוגרפי על הקולנוע ההוליוודי והקולנוע בכלל במספר רמות.
טביעת האצבע של הפורנוגרף
'לא היה לנו מושג מה אנחנו עושות' מספרת סוזי ברייט בספרה על התקופה שבה התחילה ליצור סרטים פורנוגרפיים תוצרת בית עם חברותיה השונות, 'אבל אתה יודע מה? בדמיון הפורנוגרפי לא לדעת מה אתה עושה מביא אותך לנקודה הכי קרובה לאמת' בהערה שכמו לקוחה מפיו של חכם הזן ג'ושו.
'הקולנוע הפורנוגרפי הוא למעשה מקביל לקולנוע הזר והאינדי, כאשר הקולנוע האירוטי עתיר התקציב של פלייבוי ועמיתיהם מקביל לקולנוע ההוליוודי הדיסנאי', אומר
אמיר וודקה שניהל עד לאחרונה יחדיו עם
רע עמית את קהילת ביקורת תרבות של איי.או.אל.
'הקולנוע האירוטי מנסה בד''כ לקדם ערכים הגמוניים הכוללים את אידאל היופי ההגמוני המערבי ולעיתים גם המזרחי, האמונה במונוגמיה וביחסים, תפיסה רומנטית של המין ותרבות קיטש חסרת מודעות. לעומתו הקולנוע הפורנוגרפי ממוטט את סדר העולם ההגמוני. יש לך שחורים דפוקים ועניים שדופקים לבנות זקנות ועשירות, צעירים שדופקים זקנות, מין חופשי ברבוי שותפים, יחסי נכויות, הכל נחשף למצלמה. התערבות בדר''כ מינימלית של איפור, ביגוד או זוויות צילום שמנסות לחסום בפנינו את מרכזי ההתרחשות האמיתיים. יש הרגשה שהקולנוע הפורנוגרפי מספר לנו בצורה הישירה ביותר את האמת שהקולנוע האירוטי וההגמוניה כולה מנסים להסתיר מאיתנו בהרבה שקרים, אפקטים ותעלולים זולים. במובן מסויים זהו, לפי דעתי, המקום הכי קרוב שהצליחו להגיע אל קולנוע האמת שדז'יגה ורטוב דיבר עליו בשנות ה- 20. הדרמה בסרטים האלו היא אמיתית. אלו הדרמה והקונפליקט של הגופות. זהו קולנוע אתאיסטי שמציב את הקדושה במקום הכי חשוף שלה, רגע היווצרות האדם ומסיר את הלוט מאחורי הרגע הלא קסום הזה. זה קולנוע שמראה את הגוף בלי הרומנטיקה, אנשים שמזדיינים בלי אלוהים מעליהם (בלי עין האלוהים הכל נמצאת מפניה מזהירה אותנו דת המוסר הפוריטני), אנשים שבהתנהגות שלהם מצפצפים על אלוהים של הדתות המונותאיסטיות הגדולות.'
'באיזה סרט אתה תראה כל כך הרבה טביעת אצבע של בימאי, כל כך הרבה מתיאורית האוטר. בשום סרט חוץ מבקולנוע הפורנוגרפי!' מתנפל מנהלה השני של קהילת ביקורת תרבות מר רע עמית המגדיר עצמו כצופה סרטי פורנו חובב, חסיד, מתנגד וזניסט מושבע. 'בימאי פורנו מקבל תקציב ונשלח לעשות את הסרט הטוב ביותר שהוא יכול. אף אחד לא עומד לו על הראש לסיים את הסרט, להתעסק בעלילה מטופשת, להכניס סיפור אהבה, ילדה יתומה או האפי אנד.'
'נראה הרבה פעמים שהסרטים הללו די מונוטוניים דווקא…'
'מה פתאום!' מזדעזע עמית, 'נכון שלבימאים האלה יש רשימת תנוחות שהם צריכים לעשות והם ממלאים אותה בקפידה (פחות או יותר), אבל חוץ מזה הם הבימאים הכי חופשיים בקולנוע. בימאי פורנו יכול לבחור לעצמו איזה שחקנים שהוא רוצה. השחקנים שהוא בוחר הם בד''כ לא דווקא הסטריאוטיפ ההגמוני של אידאל היופי אלא הרבה פעמים קריקטורות על האידאל הזה, ביקורת עליו ולפעמים סתם בלי קשר אליו. לבימאים האלה יש סגנון והם ממשיכים בו מסרט לסרט. אחד אוהב בחורות רזות בלי שדיים, השני שמנות ומקומטות, הרביעי זקנות, החמישי גמדות עם שדיים גדולים החמישי גברים בנויי היטב. אין פה את השקר ההוליוודי של קולנוע האנשים היפים. אין פה גופות מושלמים. יש פה את היופי האוניברסלי ביותר של הגוף הפשוט, המצורף בתפיסה ליברלית עד אנארכיסטית של קבלה טוטאלית של כל גווני האחר על כל סטיותיו ונטיותיו. רק קולנוע הפורנו מקבל את האחר על כל גווניו. לא כקוריוז, אלא כמושא תשוקה אמיתי. בכל אחד נמצא צלם אלוהים. צלמו של אלוהים לא שייך עוד לאלוהים, הוא שייך לנו והוא התשוקה המינית. פעם ראית בסרט סקס שמישהו לא נדלק מבחורה?! לא משנה איך הבחורה נראית, כוכבי הפורנו נדלקים ממנה ומחמיאים לה. לא משנה איך הגבר נראה, הבחורה תשכב איתו. יש פה אחווה עולמית של מין. אנחנו מי שאנחנו ואנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות עם הגוף שלנו, בלי שום התחשבות במה שהדת רוצה להכתיב לנו. כל אחד יכול להיות כוכב או כוכבת פורנו. כל אחד מוזמן להיות כוכב פורנו. ואכן ברבים מהסרטים האלה, כמו של Elegant Angel Video לדוגמה, מופיעים בסוף מספרי טלפון הקוראים לצופים להתקשר ולהפוך לכוכבים בעצמם. זו לא תעשייה קולנועית המנסה לגדר את עצמה מהקהל הרחב. זהו קולנוע השואף להיות אחד עם הקהל שלו. קולנוע מוסרי היוצא מן העם וחוזר אל העם. יש לך מיליון בחורות וזוגות שהם מה שנקרא Amatures. האנשים האלה מצלמים את עצמם ומביאים את זה להמון. יש פה אקט של נתינה לספירה הציבורית. כל אחד לוקח חלק בקהילה, כל אחד נותן ממה שיש לו. יש פה התרסה מול הדת המדכאת. לא רק שאיננו מתביישים במיניותנו, אלא שאנו אף מתגאים בה. צלם אלוקים!' עמית מנופף בידו בלהט. 'כל אחד יכול לקום יום אחד ולהגיד, גם אני רוצה להיות חלק מזה. ובמאי הפורנו לא סלקטיביים בקטע הזה. תתפלא! יש לי חבר שהיה מדוכא. לא מצא אף בחורה שתתאים לו ולשגעונות שלו ותקופה ארוכה היה בדיכאון קיומי וחשב מחשבות עצובות על החיים עד שראיתי שזה לא ייגמר בטוב. בקיצור, נתתי לאדם טלפון של חבר שלי בימאי פורנו שתוך שבוע הטיס אותו לבולגריה ורומניה לככב בסדרת סרטים שהם הפיקו שם בטירה ימי ביניימית על טעם היופי המזרח אירופאי. אחרי שבועיים הבן אדם חוזר עם חיוך מרוח על הפנים. ''עזוב את הזיונים!'' הוא אמר לי ''אבל האווירה על הסט. שמחת יצירה כזו!'''
'אבל יש פה גם מסרים מעבר למיניות? מה בעצם הסרטים האלה רוצים להגיד לנו מעבר לקבלה המוחלטת שלהם את הסטיות האנושיות?'
'בוודאי שיש!' מתלהט עכשיו וודקה 'הקולנוע הפורנוגרפי גם נותן לבימאי תמטי מלא. יש במאים שמנצלים את הסרטים שלהם כדי להעביר מסרים שחורים ואנטי הגמוניים, בז'אנר הנפוץ של סרטי הגאנג-באנג הכוללים גברים שחורים ונשים לבנות, הבאות פעמים רבות ממקומות בממסד כגון משרד העבודה (בסרט Gangbang in the Hood חבורת שחורים שוכבים עם העובדת הסוציאלית במשרד העבודה). הסרטים האלה הם סרטי ה-Blacksploitation החדשים. במאים כג.ה. שבסרט שלו 'Nastiest Fuck Sluts 5' מסרים אנארכיסטים אנטי ליבראליים, בסצינות בהן גברים חסרי בית דופקים נשים מלוקקות שפתחו ארגון רווחה. זה סרט שלוקח את רעיון מדינת הרווחה, את התנועה של 68 ואת אסכולת פרנקפורט, ומפרק אותם בהנאה לחתיכות. יש בימאים שאוהבים יותר עיבודים היסטוריים. בסרט Medieval Times, לדוגמה, יש מעין עיבוד לרומן של דה סאד, שמנסה להתרכז ביחסי הכוח בין המינים, או כאלה שמעבירים מיתוסים לימינו כגון רוי אלכסנדר, שבסרט BoobTown Brats מעביר את מיתוס סינדרלה לזמננו, והופך את נעל הזכוכית לחזיה עצומת מימדים שאף אחת לא מצליחה למלא את מימדיה, ובזה הוא מותח אלגוריה מבריקה וחתרנית על תעשיות הטלויזיה והקולנוע האמריקאיות כמו גם על תעשיית הפורנו בכלל ועל הסרט שלו בפרט. בסרט 'Fucking Prom Nights' ישנה גם למשל גרסה פורנוגרפית לאמריקן גרפיטי של ג'ורג לוקאס, שבה מסופר לנו מה באמת קורה בערבי נשף הסיום האמריקאים האלה. בכלל, הסרטים האלו לא מתעסקים יותר מדי בד''כ עם עלילה מיותרת והוליוודית על מנת לרתק את דעתו של הצופה. הסרטים האלה הם תיאוריה טהורה. הדבר הכי קרוב לטקסט תיאורטי קולנועי.'
'זה כמו ההבדל בין ספרות האגדה לבין ספרות המדרש.' מוסיף רע מעולמו האמוני 'לאגדה יש אולי פנים צוחקות כמו שאמר ביאליק, אבל אני רואה את עצמי כשייך לאסכולה שמעדיפה תיאוריה טהורה ופנים רטובות וזועפות.' שניהם צוחקים.
'ומה לגבי הטענה שהקולנוע הזה מבזה את הנשים או לגופניות בלבד?'
'זה באמת לא נכון.' אומר רע. 'קודם כל, דווקא בקולנוע הפורנו, בניגוד לקולנוע האירוטי וההוליוודי שבו רק הנשים נחשפות, נחשפים גם הגברים. חוץ מזה, השפלת הנשים היא בד''כ פמיניזם במסווה רפלקסיבי. זוהי ביקורת חריפה. כמובן שזה כמו העניין של ה-Mirror Vs. Lamp Q במסורת של ביקורת הטלוויזיה, והשאלה האם הטלוויזיה פועלת לחיזוק סטריאוטיפים או לבקר אותם. אני טוען שגם אם תעשיית הפורנו מחזקת סטריאוטיפים הרי היא באותו הזמן גם מבקרת אותם, שזה החלק הקובע בעניין. מעבר לזה, איזה תעשית קולנוע היא סוציאלית כמו תעשיית הפורנו? בהוליווד שחקנית שעוברת גיל מסויים לא תמצא עבודה בשום מקום. בתעשיית הפורנו לא זורקים נשים באכזריות כזו. בתעשייה יש ז'אנרים לנשים מבוגרות, לקשישים וכן הלאה'.
'וכיצד האהבה שלך לסרטים האלה מתחברת עם אמונתך היהודית?' אני שואל את עמית.
עמית נע בכיסאו בחוסר נוחות. 'אני מבקש לא לענות על השאלה הזו.' הוא עונה.
'ובכל זאת?'
'בוא נסתפק בכך שאני רואה בפורנו סוג של תיקון וחלק מתהליך הבירור בראי אמונת הפרדוקס הקיצונית של קבלת השבתאיזם המאוחר. משהו בסגנון 'ביטולה של תורה זהו קיומה.' כחלק מתהליך הגאולה המתאחר. (מנחות צט' ע''א-ע''ב').
וודקה מהנהן בהסכמה ושניהם נראים נחושים שלא להגיד עוד דבר בעניין הקשר שבין יהדות לפורנו. אני מחליט שלא להקשות בנושא הזה ושואל אותם לסיכום על המלצה לצפיה.
'אני ממליץ במיוחד על הסרט 'סקסורמה' אומר וודקה בלי להרהר רגע על העניין 'זה סרט קמפי מטורף המתרחש באווירת הדקדנס של שנות ה- 70, במאורת אהבה שגעונית ומלאה בפוסטרים צבעוניים, פסלים מזרחיים, מוסיקה סינית ויפנית וגיישות המסתובבות ומפקחות על התנהלות העניינים.' רע ממהר להצטרף להמלצה.
פסקול הפורנו
'למוזיקה בסרטי פורנו יש תפקיד חשוב הרבה יותר מאשר בסרטים רגילים' אומר תיאורטיקן הקולנוע אורי בן עזרא. 'הקולנוע ההוליוודי עושה בד''כ תהליך טפטיזציה למוזיקה, כלומר הופך אותה לפסקול רקע של ההתרחשות האמיתית שהיא טקסטואלית ועלילתית. בסרט הוליוודי למוזיקה יש תפקיד של סחטן רגשי שתפקידו לפעול על הצופה בלי שיהיה מודע לכך ולהפעיל עליו מניפולציות לא מודעות.
|
דיווין |
זוהי מוסיקה של שלושה תווים החוזרים על עצמם שוב ושוב בגרסאות שונות, כפי שמוכר לנו מסדרות טלוויזיה. את הקטעים המחרידים האלה כותבים כל מיני מוסיקאי חצר של הוליווד. הפורנו לעומת זאת מביא את המוזיקה לקדמת הבמה. בסרטי פורנו יש מוזיקה מצויינת, החל ממוסיקת גיטרות כמו בסרטים של רוי אלכסנדר, המשך ברוק כבד כמו בסרטיו של רוברט בלאק (Shooting Gallery - שמטפל גם בצורה לא שיגרתית בנושאים כסמים, שליטה, עוני וחטא), והמשך בג'ז ומוסיקת פאנק בסרטים של שנפוצים בחברת הסרטים Pleasure ועוד. מלבד זאת יש כמובן ז'אנר שלם של מוזיקה פורנוגרפית, שירים כגון 'Shoot your shot' של דיווין (כוכבו הטרנסווסטיט של הסרטים המוקדמים של ג'ון ווטרס), אלבומים של כוכבניות פורנו, או גם שירים שמתכתבים עם הסצינה הפורנוגרפית כגון להקה Blood hound gang ששרים על הרצון שלהם לאכול את ישבנה של כוכבת הסרטים הכחולים Chasie Lane ולהכיר אותה לבני משפחתם. את המוזיקה בסרטי פורנו' מסכם בן עזרא 'יוצרים אנשים אמיתיים ולא כל מיני כלבי אשמורת הוליוודים שטורפים אחד את השני לגבי כסף. אחד מביא לשני קסטה של מוזיקה שהוא ניגן היום עם חברים שלו בגראג' והשלישי שם אותה בסרט שלו. וזה ההבדל בין קולנוע מוסרי שאינו צורך הרבה כסף ובא מהעם, לפי ההגדרה של הניאו-ריאליזם האיטלקי, לבין קולנוע מזוייף ודקדנטי המייצג ערכים שיקריים ובאותו הזמן עושק ומרמה. בשבילי הקולנוע הפורנוגרפי מהווה את קריאת התיגר החשובה ביותר שנותרה בזממנו הניהיליסטי כלפי הזיוף ההוליוודי.'
הילד המאונן של האומנות
אז האם סרטי פורנו הם אומנות או ניצול של מגזרים חלשים למטרות רווח כלכלי? נדמה שהפוליטיקה הישראלית כבר החליטה בנושא כאשר בקואליציה לא שגרתית חברו חברי הכנסת הדתיים וחברות הכנסת הפמיניסטיות להכשיל את שידורי הפורנוגרפיה בכבלים ובערוצי הלווין. על השאלה האם ההחלטה הזו נכונה עונים הנשאלים בדרך כלל בהתאמה נמרצת לשייכותם המגזרית והמגדרית (דתיים/חילוניים, נשים/גברים) כאשר הראשונים נוטים לבקר בנמרצות את תעשיית הפורנוגרפיה והאחרונים מעוניינים בה, אם כי בדר''כ לא מהסיבות שפורטו לעיל.
בינתיים הפורנו ישאר כמו כל אומנות אמיתית וחופשיה עדיין, הרחק מתחומי המוזיאונים והקונצנזוס. אם תשאלו רבים מאוהדיו, זה גם עדיף ככה. אחרי הכל הסיבה הראשונה לאוננות הילד, היא כדי לא להתפס.