אשמח לקבל תגובות בנושא שמטריד אותי זמן רב:
הפער בין יחסן של מפלגות השמאל בארץ לזכויות אדם לבין יחסן לרודנים שסובבים אותנו.
מדוע אלו, הדוגלות בחתירה ישראלית אקטיבית יותר להגעה להסכמי שלום עם שכנינו, מוקדם ככל האפשר, מתעלמות מאופי המשטרים השכנים?
אם לצמצם את הדיון לסוריה, הרי שמדובר שם בנפוטיזם רודני מהסוג הגרוע ביותר. הייתי מצפה שדווקא מפלגות השמאל, שאחד מעיקרי קיומן הוא שמירה על ערך כבוד האדם וחרותו, יגנו בכל הזדמנות את המשטר החשוך והרצחני הזה, ויתמכו ביוזמה האמריקנית למהפכה דמוקרטית במזה''ת.
לעניות דעתי, אין טעם בחתימה על הסכם עם רודן, שהרי לא ניתן לדעת אם יכבד את ההסכם לאורך זמן, מה יהיה קיצו והאם יורשיו יכבדו את ההסכם, אשר יהיה כרוך, מן הסתם, בויתורים ישראליים. לדוגמא יש לנו את מצרים, אשר לא ידוע היום מי יחליף את הרודן הנוכחי השולט בה - שמא יהיו אלה האחים המוסלמים, שברור שלא יכבדו את הסכם השלום.
לדעתי, עדיף לחתור להמרת המשטרים הערביים לדמוקרטיות תחילה. קיים סיכוי טוב יותר שהסכמים עם דמוקרטיות יכובדו לאורך זמן רב יותר. גם ההיסטוריה מלמדת שרק במקרים מעטים מאד יצאו דמוקרטיות למלחמה זו בזו.
שני נושאים אלה, זכויות האדם וסוג המשטר, במדינות ערב, שלובים זה בזה, וקשורים ליחסינו עימם בטענה הפשוטה שלא מוסרי ולא חכם להגיע להסכם ''שלום'' קצר מועד אשר כרוך בויתורים, עם רודנים.
אבקש לקבל תגובות המיישבות את הסתירה, בעיני, בין תמיכה בזכויות אדם, לבין הכרה ברודנות רצחנית וחתימת הסכם עם רודן, שבוודאי יחזק את אחיזתו בשלטון ויסייע לו ביחסיו הבינלאומיים.
זכויות אדם לעומת הכרה ברודנים
