בעשרות השנים האחרונות החברה במדינת ישראל מכוונת ומתקדמת בבטחה לעבר מצב של אוטופיה לעשירים.
מיד לאחר קום המדינה, נוצרה והתקיימה אפליה ברורה לטובת ציבור בוחרי מפא''י ולטובת האזרחים האשכנזים שבמדינה, ואט אט, משהומחש העיוות בעלותו על גדות הדעת, החלה להיווצר אפליה מתקנת באמצעות מגוון פעולות ברוכות ואולי מחויבות המציאות, כפי שהייתה אז.
בעיקר ננקטו הפעולות הבאות: עידוד מהותי בתחום החינוך, האינטגרציה הטבעית בצה''ל, שיקום שכונות, פעילות אינטנסיבית של מוסדות סעד, ומודעות מסוימת ליכולותיו של האחר – בין אם האחר היה כזה בגלל מוצאו ובין אם הוא היה אחר בגלל דעותיו.
עוד בטרם הסתיימה האפליה המתקנת, והא ראייה שנשיא מדינת ישראל נאחז באפליה כעוגן הצלה בטיעוניו נגד חורשי רעתו, לשיטתו - וכבר מתפתח בישראל באופן ברור וחד, עקבי ונחוש, נחרץ ונמרץ, אפיק בו מובלת החברה לחידוש הפער בין השכבות החלשות לבין השכבות החזקות בישראל - וביתר שאת.
בשלוש חזיתות מותקפות שכבות הרוב, ממעמד הביניים ומטה בחברה הישראלית:
בראש ובראשונה - בתחום הכלכלי. שוק חופשי המשלב דאגה לשכבות המצוקה ומסיר את עולו ממעמד הביניים – הוא המעמד הנושא לבדו בעיקר עול המסים הכבדים, שאין להם אח ודוגמא בכל העולם החופשי, הוא המודל הכי מתאים לישראל בעת הזאת.
הנה בנימין נתניהו החל ליישם בהצלחה מוכחת דרך זו – אך דרכו נגדעה לאור תוצאות הבחירות האחרונות והסחף לעבר מפלגת ''קדימה'', ששעטה ושטה בבטחה על גלי ההתנתקות, אשר יש המעריכים את נזקה בעשרים מיליארד דולר.
נזקים אלו לא ישולמו על ידי המאיון העליון. להבהיר, המאיון העליון מוגן באמצעות מומחים מכל פגיעה בהונו, ובנוסף, רק ברוב טובו הוא נשאר בארץ – במצב בו כל העולם פתוח בפניו ואף מזמינו אליו. לו הייתה מיושמת עד תום מדיניותו של בנימין נתניהו, הייתה הכלכלה הישראלית כיום כבר מעבר לשיא התוכנית ונמצאת במצב בו השכבות החלשות היו כבר נהנות מפרותיה.
לא מדובר רק בפיתוח מקומי ויצירת מקומות עבודה חדשים, אלא גם במשיכת משקיעים זרים שהייתה נגרמת ביחס ישר להצלחת השוק.
לא מדובר בהשקעות עתק בפלשתינים, משאת נפש של המאמינים במזרח תיכון חדש, אלא בחיסכון עתק שאינו מסתכם בעשרים מיליארד דולר (מחיר ההתנתקות), אינו מצטמצם לכדי מניעת עלות דומה בגלל ההתכנסות כפול שיעור הסיכוי שהיא תיגרם במשטר שמאלני, לא מדובר רק במניעת העברות הון – מאות מיליוני דולרים לחבורות הרחוב העוסקות בעיקר בטרור ובהסתה נגד המדינה במסווה של ''החזרים'' כשמ''החזרים'' אלו מתעקש השלטון השמאלני לא לכלול את קיזוז נזקי הטרור העולים על כל ההחזרים, ולא מדובר בכסף שהיה נחסך לאור המלחמה היותר יעילה בטרור, אלא מדובר גם במשוב חיובי ישיר לכלכלה הישראלית ולפיתוחה, ובעיקר בתחום המידע והידע ומצד שני בתחום פיתוח אמצעי לחימה.
כל זאת נפעל על ידי בנימין נתניהו לא רק באמצעות מדיניותו,
אלא בעיקר כפועל יוצא ממדיניותו.
במקום זאת, נלקח בקלות ועל מגש של כסף – על ידי ''קדימה'' ממה שהוריש לעת עתה נתניהו החלק המזערי של הכלכלה החופשית במידת מה,
ונעקר המרכיב העיקרי מתורתו ומפעלו, שהיה אמור להיטיב עם השכבות החלשות.
• • •
ועוד, מובל העם באפיק החדש שהוא רע לרוב הציבור – בכיוון המתירנות ההולכת וגוברת ופושה בעם, אשר לחשכתה נפגע התא המשפחתי ונפרמת המסגרת המשפחתית – זו המסגרת המטופחת – סטטיסטית – בעיקר אצל השכבות מהמעמד הבינוני ומטה ופחות נחשבת אצל האחרים.
פירוק התא המשפחתי מגדיל את הקשיים של משפחות חד הוריות ואחרים הנפגעים מכך, אך לא מזיז לעשירים כהוא זה.
להבהיר: התא המשפחתי לא צריך להיות כובל, ויש מקרים רבים בהם מוטב ואף נדרש כי יפורק,
אלא שהאפיק של המתירנות מכוון לנורמה, ובכך הפגיעה.
• • •
עוד אנו עדים למימוש הסיסמא ש''
הכול שפיט''.
ולא לכולם יש את היכולות ואת המשאבים לנצל את היתרונות של מימוש הסיסמא הלכה למעשה.
וודאי שייהנו מכך בעלי היכולת הכלכלית – אשר יממנו בקלות צוותי עורכי דין שיצילום מאשמות, שיאדירו את הונם, שיגדילו את כוחם בכל תחום ובכל עניין, כי ''הכול שפיט'' לטובת העשירים, ממש לא לטובת מיעוטי היכולת אשר עבורם לא עובדים משפטנים ימים כלילות.
האזרח הקטן, בעל הנכס המצוי בסיכון, או: המעונין לקדם מהלך מדיני, או שהוא בעל זכות בעניין חינוך בנו – רחוק מהבטחת נכסו, מרוחק ממימוש דעתו הפוליטית באמצעות פנייה לבג''ץ ככל שהצדק איתו, ואינו מסוגל להילחם על זכות החינוך או על זכותו האחרת שלו ושל בנו מול הממסד, שמשפטניו אמנם ממומנים על ידי מיודענו, האזרח הפשוט, אך כוחם נגדו הוא בלתי מוגבל, וחדוותם להביסו תלויה במעמדם כשכירים אצל הממסד, שהוא בעצם הצד השני לדיון מול אותו אזרח.
כי ''הכול שפיט'' – טוב לעשירים, ורק להם.
הכול: חופשי, שפיט, מותר - זה רע לעניים
