בראשית שנת 2003, קיבלנו שחרור מעונשה של המדיניות 'הכלכלית' שהנהיג-הוביל סילבן שלום. שר האוצר החדש, בנימין נתניהו, דיבר אז על הצורך להחליף דיסקט ועל 'השמן והרזה'. עבורי היו אלו ביטויים חדשים אבל מאחר והיה לי מושג לאן נתניהו חושב להוביל את המדיניות הכלכלית היוו ביטויים אלו רמזים ראשונים שהמדיניות הכלכלית של משרד האוצר עולה על מסלול נכון. הכוונה למסלול שמוביל למדיניות מעודדת צמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים.
הצמיחה הכלכלית החלה במהלך חציה השני של שנת 2003 והיא עדין נמשכת. במהלך השנתיים האחרונות כתבתי מספר מאמרים שבהם עסקתי בזיהוי הגורמים לצמיחה. אלא שאז לא בחנתי עמדה זאת באמצעות ניתוח סטטיסטי. כעת ישנו ניתוח כזה שעליו עובדים חוקרים ממחלקת המחקר של בנק ישראל.
בהמשך נשווה את העמדה שלי עם תוצאות אותו מחקר. נסיים במבט על אי השוויון בחלוקת הישגי הצמיחה, הסיבות והפתרון האפשרי.
למי שלא זוכר נזכיר שבסמוך לפרוץ האינתיפאדה (אל-אקצה) החל אצלנו מיתון בגלל המצב הביטחוני והמיתון הכבד שהיכה את המשק האמריקאי והרבה משקים אחרים בעולם. המיתון שלנו הוחרף בגלל המדיניות הכלכלית של משרד האוצר בהנהגתו של סילבן שלום. מצד אחד מיתון בשוק הייצוא העיקרי שלנו – ארה''ב, ומצד שני מדינות כלכלית שתוצאתה גידול בגירעונות התקציביים. עלית עומס החוב הציבורי, שיעור החוב הציבורי, ביחס לתוצר המקומי הגולמי (תמ''ג), היתה הגורם העיקרי לעלית מחיר האשראי שפגע ביכולת של המגזר העסקי לממן השקעות ופעילות שוטפת. גם היכולת להשיג אשראי בשוק הבינלאומי נפגעה.
הפתרון למציאות הזאת, הדרך לשינוי המגמה, מבוסס על 'טיפול' בגורמי המיתון. הגורם הראשון בשינוי המגמה היה קבלת תנאי הממשל האמריקאי לקבלת הערבויות והתחלת יישומם. זה כזכור היה תהליך שהחל בימיו של סילבן שלום והושלם כאשר נתניהו היה שר האוצר. קבלת הערבויות בפועל הניעה תהליך של ירידה במחיר האשראי הבינלאומי ולכן גם בשוק המקומי. קבלת הערבויות הכינה את שוק האשראי לימי הצמיחה.
הגורם השני היתה הצמיחה במשק האמריקאי בפרט והעולמי בכלל שהחלה במהלך שנת 2003.
מאחר וארה''ב מהווה בהקשר הזה שוק הייצוא העיקרי נזכיר שהצמיחה שם הונעה באמצעות מדיניות פיסקלית ומדיניות מוניטרית שהרחיבו את הביקושים באופן חסר תקדים. מבחינת המשק האמריקאי התוצאה היתה עליה משמעותית בגירעונות התקציביים ובמאזן התשלומים. שני גורמים אלו ביחד עם שינויים במצב הביטחוני הם גורמים חיצוניים – אקסוגניים.
קבוצת הגורמים הבאה מורכבת משינויים במדיניות הכלכלית כמו חידוש-המשך תהליך ההפרטה ופתיחת המשק המקומי לתחרות שהוביל שר האוצר נתניהו. בין אלו היו הצעדים הבאים:
- רפורמה בקרנות הפנסיה של ההסתדרות שעל פי חישובי האוצר חסכה לתקציבי המדינה כ-35 מיליארד שקלים.
- פיצול, לקראת הפרטה של רשות הנמלים.
- המשך תהליך ההפרטה עם מכירת אל-על ובזק.
- תהליך הרפורמה בשוק ההון.
- תהליך של הורדת שיעורי המס.
במהלך השנתיים האחרונות טענתי שהגורמים החיצוניים הם שעשו את עיקר העבודה שהניעה את הצמיחה.
המחקר (
הגורמים לצמיחה המתמשכת מאז 2003) בדק 'אירועי' צמיחה במשק הישראלי בין השנים 1961 – 2005, כדי לזהות את גורמי הצמיחה העיקריים. החלק הרביעי בדק את מידת השפעתם של הגורמים החשובים על צמיחת המשק. בין המשתנים של המדיניות הכלכלית (אנדוגניים) בבדיקה הזאת המעניין הוא
מדד השיפור בניהול המדיניות המאקרו-כלכלית. הוא מבטא את הורדת (או יציבות) שיעור האינפלציה, קיום משמעת תקציבית (פיסקלית) ומידת הניידות של שערי החליפין. המדד השני מבטא את מדיניות המיסוי (הורדת שיעורי המס). בצד האקסוגני (לא תלוי במדיניות הכלכלית) שימשו משתנה שמבטא את השפעת הסחר העולמי ומספר נפגעי הטרור.
בשלב הזה של המחקר נקבע שהצמיחה שבאה בעקבות המיתון בשנים 2001 – 2003 השפעת הגורמים החיצוניים אחראית לכ-2/3 משיעור הצמיחה. גורמי המדיניות הכלכלית נמצאו אחראים לכ-1/3 משיעור הצמיחה. מה שחסר בדיווח הזה היא כמובן השפעת הערבויות, גורם שאני ייחסתי לו חשיבות רבה. מהתכתבות עם אחד החוקרים נמסר לי שהשפעת הערבויות היא חיובית אבל שעדין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא הזה. בכל מקרה ניתן לראות שעל פי משקלם של הגורמים החיצוניים הטענה שלי שהם עשו את עיקר העבודה היא בעיקרון נכונה. מצד שני, יתכן מאד שתרומתם של שר האוצר, בנימין נתניהו, ונגיד בנק ישראל היתה יותר משמעותית ממה שטענתי אני.
אבל טעמו של תהליך הצמיחה הוא מר. אנחנו יודעים שהעליה ברמת החיים (העליה בתמ''ג לנפש), בגלל הצמיחה, לא מגיעה לכל המגזרים באוכלוסיה (
תמונת מצב חברתית 2006). מדוע ההבטחה של בנימין נתניהו בהקשר הזה, שהישגי הצמיחה יחלחלו לכל המגזרים, לא מתקיימת?
ההסבר הוא שהצמיחה נובעת מהתרחבות הפעילות בארה''ב שמרחיבה את הביקושים מהתעשיות המתקדמות, ההיי-טק. ההתרחבות הזאת לא ממש משפיעה על כל המשק שלנו: בחלק מהענפים הצמיחה הרבה יותר נמוכה ובתעשיות המסורתיות (מזון, טקסטיל ועוד) אפילו נרשמה ירידה בתפוקה ובהכנסה. מי שעובד, או עבד, בתעשיות המסורתיות אפילו נפגעה רמת חייו אם בכלל הצליח לשמור על מקום עבודתו. אבל היו רבים שהפסידו את מקום עבודתם בגלל שהמפעלים עברו לארצות כמו ירדן ואחרות במזרח הרחוק שם שכר העבודה נמוך יותר. הבעיה מחמירה כי חלקם הגדול של אנשים אלו גם לא מתאים לעבודה במפעלי ההיי-טק – המגזר הצומח.
במילה אחת הבעיה שלהם היא מחסור בהון אנושי המוגדר כסך מיומנויותיו, כישוריו ויכולותיו של האדם. מה ניתן לעשות?
גם לבעיה הזאת הצגתי תשובות יותר מפעם אחת:
עידוד השקעה בהון האנושי של אותם אנשים ואותם מגזרים שלא משתלבים במגזרי המשק הצומחים. ההשקעה הזאת כוללת כמובן השקעה ניכרת במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. בשני המקרים לא בהכרח מדובר בהרחבת התקציבים הציבוריים. במקרה הראשון אפשר להשתמש בעקרונות דו''ח דברת ובמקרה השני מדובר
סיוע פיננסי תלוי הכנסה עתידית (
עידוד השקעה בהון אנושי).
המחקר בעיקרון תומך בבמה שטענתי במהלך השנתיים האחרונות: גורמי הצמיחה העיקריים הם חיצוניים. נתניהו יכול לטפוח לעצמו על השכם אבל לא ראוי שיתעלם מהשפעתם היותר משמעותית של הגורמים החיצוניים.
יחד עם הטפיחה על השכם צריך להיות לנו ברור שמה שהיה נכון בעולם פחות גלובלי כבר לא. הישגי הצמיחה הכלכלית לא מחלחלים למגזרים מסוימים באוכלוסיה והם נשארים מאחור – רווחתם נפגעת. בתמצית הפתרון לבעיה הזאת הוא עידוד ההשקעה בהון אנושי.
גורמי הצמיחה הכלכלית
