לא מכבר עסקו כלי התקשורת באיתן סטולר, מורה תל-אביבי, המציע את דרכו בתור האמצעי להשבת המשמעת לבית-הספר. תוכניתו כוללת שיטה ברורה של עונשים ושל תגמולים לתלמידים. אמצעי הענישה שהוא מציע אינם שגרתיים, למשל שכיבות סמיכה. הוא אוסר לפנות למורה בשמו הפרטי. מה עוד? הוא מדבר עם תלמידים על הדברים המעניינים אותם ומפגין אמון רב ביכולתם, אמון רב מן המקובל. וכן, הוא נוקשה מאוד, עקבי מאוד בהטלת הכללים שלו.
התגובות בכלי התקשורת כללו התייחסות אליו כאל פשיסט, אך התלמידים, כן –דווקא תלמידיו מעריצים אותו. כל תלמידיו שרואיינו, דיברו עליו בהערכה רבה, והעובדה המעניינת ביותר היא שהתלמידים בתל אביב בחרו בו כמורה הטוב ביותר.
ומה דעתי?
אם דרכו של המורה הזה תאומץ בקנה מידה רחב, ייכשלו אחרים במקום שהוא מצליח.
מה שיאמצו ממשנתו יהיה, כמובן, המקל, אך לא הגזר, קרי: האהבה והכבוד שהוא מפגין כלפי תלמידיו. הוא מציב להם גבולות, והם אכן זקוקים, כדבריו, לגבולות ומעריכים זאת. עם זאת, אני משוכנע שנכונותם לקבל על עצמם את חוקיו הקשוחים נשענת במידה רבה על תחושת הערך העצמי שהוא מזרים כלפיהם ביחסו הרגשי כלפיהם, ואת זה לא יהיה אפשר להקנות לאנשי החינוך על-ידי רשימת תקנות. לכן, והיה אם ייושמו ''חוקי סינגפור'' שלו (שם שהוא נתן לכללי המשמעת שלו בעקבות הנהגת כללי התנהגות נוקשים בסינגפור שבמזרח הרחוק) במערכת החינוך בקנה מידה רחב, ולא יתלוו להם יחס של אהבה וכבוד, הם יתקבלו כחוקים דראקוניים כפויים ושנואים, ואך יחריפו את המצב. ב
מאמר על האלימות בישראל, שכתבה ורד לוי-ברזילי, במוסף ''הארץ'' ב-4.11.03, היא מצטטת מומחה שקבע כי ''עשרות מחקרים הראו שענישה חמורה יותר לא מרתיעה עבריינים''.
''התוכנית שלי'', אמר איתן, ''כוללת ג'וליאני אחד (שמו של ראש עיריית ניו-יורק, שהביא להפחתת הפשיעה – ש''ז) בכל בית ספר. אגב, זה קיים בתיכונים רבים בארצות הברית. איש שהתלמידים משקשקים ממנו''. ובארצות-הברית זה עובד? וכי שם אין האלימות גואה? מה תגובת השלטונות שם? אחד מכל 138 אמריקאים נמצא בכלא – בערך פי עשרה מאשר בישראל! ובכן, מגיבים שם על אלימות באלימות נגדית.
ומה צפוי לתלמידי ישראל? לפי תוכניתו של איתן סטולר, האלימים יושעו או יגורשו מבית-הספר, ולא צריך לעניין אותנו כמה אומללים יהיו, איך ייקלטו בחברת הפשע ויחזקו אותה, ואיך ישפיע הדבר על כלל החברה. ואלו שיישארו בבית-הספר: ''התלמידים משקשקים'' ומתנהגים כמו ילדים טובים, קרי: הם לומדים ''לקח'' חשוב מאוד: הטלת פחד היא דרך יעילה ביותר לשנות את התנהגות הזולת. האם זה הערך שברצוננו להקנות להם?
אבל אין דרך אחרת, פשוט כל מה שניסינו נכשל, יאמרו האומרים. '' אני לא יכול לשנות את התסכול שלהם. אני לא יכול למלא את החלל או את הכאוס
* שממתין להם כל יום בבתים'', קובע איתן סטולר. איתן, אינך יודע איך לשנות את התסכול שלהם, וכן ההולכים בדרך הקונבנציונלית הנכשלים חזור ושוב. הייתכן שיש דרך אחרת, שאתה ואחרים אינכם מכירים, ושאכן מצליחה במקום שכל השאר נכשלים?
כן, יש דרך כזאת. אתן לכל הקוראים רמז: מה תלמיד רוצה יותר מכל דבר אחר בהיותו בסביבה לימודית?
כשאני מציג בקורסים שאלה זו, אין זה משנה אם מדובר בתלמידי בית-ספר צעירים או במורים מבוגרים, תמיד מישהו קופץ ועונה: הפסקה. כן, זה נשמע משעשע, ורבים צוחקים, אך אנו חשים כי זאת תשובה רצינית מאוד. מכל מקום, מה תלמיד רוצה אפילו יותר מאשר הפסקה, משהו שבעבורו הוא נכון לוותר אפילו על הפסקה?
* כאוס: תוהו-ובוהו, בלגן
פתרון קסמים למשמעת בכיתה?
