השקט בגבול לבנון עלול להטעות. לפי דיווחי אמ''ן, לוחמי חיזבאללה מתצפתים על כל מוצבי צה''ל בגבול ומודדים בסטופר כמה זמן לוקח לסיור הישראלי להגיב. הארגון מתחמש עד האזניים ב-10,000 קטיושות וטילים ארוכ-טווח שעשויים להגיע עד קוו חיפה-טבריה, ואפילו מכשיר אלפי מילואימניקים שיעים, מקרב תושבי דרום-לבנון. בזמן שעבר מהנסיגה הספיק החיזבאללה להקים תשתית מודיעינית בקרב ערביי ישראל בעזרת סוחרי סמים וצד''לניקים, שמשפחותיהם בלבנון הפכו לבני-ערובה. החדשות הטובות: נסראללה עדיין מתלבט באשר לעיתוי המתאים להשמדת ישראל. כשזה יקרה נדע.רון לשם, ובנתיים בגבול הצפון, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 1.2.2002
המלחמה הזו לא נגמרה, הפסקת האש היא רק הפוגה זמנית שאותה ינצל נסראללה כדי להתארגן מחדש. חיילנו עדיין עם האצבע על ההדק בשטח האויב, ולכן אם נתחיל להתקוטט עכשיו, אנו עלולים להפוך באמת לקורי עכביש, ... אי אפשר לעשות זאת למשפחות השכולות שקוברות את יקריהן, אי אפשר לעשות זאת לחיילנו. צריך להתארגן. ואני קורא לכל חברי חברי הכנסת להתאפק. לספור עד 10.
איש אחד חכם (
מרקוס טוליוס קיקרו) אמר פעם משהו כמו: כאשר התותחים יורים, כשיש מלחמה, עדיף שהמוזות ישתקו (בִּרְעֹם הַתּוֹתָחִים תֵּאָלַמְנָה הַמּוּזוֹת). המשמעות היא שבעת מלחמה לא מתאים לעסוק בחילוקי דעות. אלא שבימינו, בעת המערכה בלבנון, ואצלנו מאד קשה לעמוד במשימה מעין זאת והמוזות מתחילות לתקתק בראשית המלחמה.
דוגמה טובה, אבל בהחלט לא יחידה, מהווים דברי חה''כ ד''ר יובל שטייניץ ברדיו. נזכור שבקדנציה קודמת היה יו''ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ולמיטב הבנתי עשה עבודה חשובה ואחראית ובכך תרם לא מעט לביטחונה של ישראל. סיכום דברי הביקורת שלו, מלפני מספר ימים, היה תביעה שבתום המלחמה צריך לערוך בחירות. הוא כאילו שכח את הקדנציה הקודמת ולא הסביר מדוע לא דאג מעמדתו המשפיעה להחלפת הממשלה בראשותו של אריאל שרון. הרי אותה ממשלה לא טרחה לטפל בבעיית החיזבאללה. בעיקרון אני מקבל את עמדתו של חה''כ אפי איתם כי לא ממש ברור כמה זמנית היא הפסקת האש.
לפני שמתלהט הויכוח ובאות הקריאות לעריפת כמה ראשים עלינו לברר שאלות הרבה יותר חשובות. הזכרון ההיסטורי שלנו הוא יחסית קצר אבל בכל זאת אפשר למצוא הקבלות בין התנהלות הממשלות לפני ובעת מלחמות קודמות. ישנו סיפור ההססנות של לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים בשנת 1967. ישנו סיפור ההססנות בפרשת מלחמת יום הכיפורים. כמובן שיש לנו את סיפור המעורבות הארוכה (מאז 1978 ואולי מוקדם יותר) שלנו בלבנון.
- מדוע בעניינים קיומיים אנחנו מגלים הבדלים מהותיים בין הבטחות המנהיגים שלנו והתהליכים במציאות סביבנו?
- מי ומה בעצם קבע את המהלכים של ממשלות ישראל בתהליכים הללו?
- איזו מלחמה נלחמנו בלבנון ואיזו מלחמה יש לנו עדין ברצועת עזה?
- מהו המהלך האסטרטגי (או המהלכים האסטרטגיים) ''הנכון'' (הנכונים) לאור התשובות לשאלות לעיל?
אלו לא שאלות פוליטיות אלא שאלות של קריאת המציאות בה אנחנו חיים. לכן מן הראוי שהתשובות יעסקו ב'תמונת המציאות' ולא ב'מיהו' העוסק בכך. בשלב הבא יהיה עלינו לעסוק בסדרי עדיפויות ובמחיר של המהלכים האסטרטגיים. אלו שאלות הרבה יותר חשובות מהשאלה מי יוביל את המהלכים הבאים.
איזו מלחמה?
