הקו המקובל עד היום היה שבעיתות מלחמה יש להמנע ממתיחת ביקורת או מהצגת שאלות כי ''זה פוגע באחדות האומה''. זו גישה של בת יענה, גישה שבחסותה ניתן לחזור על שגיאות העבר פעם אחר פעם ואח''כ עוד להתפלא למה זה לא מצליח. אין בכוונתי לעשות כאן חשבון נפש ולנסות לנתח איך הגענו עד הלום ומה הפתרון. את זה אני משאיר למומחים גדולים ממני. לא חסרים כאלה בין משתתפי הפורום והם וודאי ידעו לעשות זאת יותר טוב ממני. בכוונתי להגיב במדור השבועי החדש אותו אני מתחיל היום על חדשות וידיעות שלדעתי אסור להשאירן ללא מענה. זה יהיה כיסוי חלקי וסלקטיבי, לא בהכרח ביקורת, ובמרבית המקרים יותר שאלות מאשר תשובות.
לפני שנעבור לעיקר הדיון, כהערת אגב, אינני יכול שלא לשאול מדוע הצורך לשמור על ''אחדות האומה'' לא מנע את שרת החוץ, שר המשפטים, וראש הממשלה בעצמו, מלהפריח בעיצומה של המלחמה, הצהרות שנויות במחלוקת בנושא תוכנית ההתכנסות.
נכון לעכשיו, אף אחד אינו יודע מה יהיה הסוף. לא מתי ולא איך. על דבר אחד אין מחלוקת. המצב הוא בכי רע. לא סתם בכי רע, אלא הגרוע ביותר בכל מלחמות ישראל (אם לא כוללים את מלחמת הקוממיות). ידיד שלי כאן טלפן אלי לפני כמה ימים והזכיר לי בדיחה שהיתה נפוצה אחרי מלחמת ששת הימים. שאלו את דיין מה ישראל היתה עושה אילו לבנון היתה מצטרפת למצרים, ירדן וסוריה, ותשובתו היתה שלגזרת לבנון היו שולחים את תזמורת צה''ל. אף אחד מצבאות ערב עם מאות ואלפי הטנקים שלהם ועם מאות המטוסים שלהם, לא הצליח לפגוע בישראל כמו שהלבנונים האלה פגעו, ועדיין לא רואים את הסוף. תאמרו ''זאת לא לבנון, זה החיזבאללה'', שטות והבל. ממי מורכב ארגון החיזבאללה? מחייזרים? מנסים למכור לנו לוקש על השתתפות משמרות המהפכה האיראניים, אבל זה פשוט לא נכון. ישנה תמיכה של איראן בחיזבאללה, תמיכה המתבטאת באספקת מאסיבית של אמל''ח ובהדרכה. קרוב לוודאי שיש גם שיתוף פעולה ותאום אסטרטגי. אולי אפילו ישנם גם מספר ''מתנדבים'' מאיראן בשטח, אבל לוחמי החיזבאללה ברובם המכריע הם תושבי לבנון, לבנונים שאינם מתאימים לתדמית של הלוחם הערבי המצוי שאנחנו טפחנו מאז קום המדינה, תדמית שבאה לידי ביטוי בבדיחה של משה דיין. מה שמעלה מיד את השאלה למה זה בא כהפתעה? במשך 18 שנים צה''ל היה תקוע בלבנון עם החבר'ה האלה וזה לא הספיק ללמד את הפיקוד של צה''ל שמולו עומד אוייב מסוג שונה, אוייב שיודע להלחם, אוייב בעל מוטיבציה גבוהה המוכן להקריב את נפשו ללא כל היסוס בשעת הצורך. האם בבתי הספר להכשרת מפקדים של צה''ל, החל מקורס מ''כים וכלה בפו''ם, לא שמעו על ''הפקת לקחים''? שאלה נוספת, מעניינת לא פחות נובעת מהעובדה שארגון החיזבאללה הוא מפלגה המהווה חלק אינטגרלי של המירקם השלטוני של לבנון, נציגיו נבחרו ב''אופן דמוקרטי'' לפרלמנט, והוא מייוצג ע''י שני שרים בממשלת לבנון (ראיתי היום כאן בטלוויזיה ראיון עם סגנו של קופי ענן, מזכ''ל האו''ם, בו הוא קבע במפגיע ש''ארגון שנבחר בבחירות דמוקרטיות איננו ארגון טרור גם אם הוא נוקט בשיטות טרור לקידום מטרותיו''). איך אפשר אם כך לטעון ש''לבנון לא בעסק''?
אחרי שכל צפון המדינה הפך לשדה קרב (רק לפני מספר דקות הודיעו כאן בחדשות שטיל ראשון הגיע לחדרה), מתעוררת ברצינות האפשרות שזה יגיע לתל אביב ואף דרומה. לעניות דעתי הסיבה היחידה שזה עדיין לא קרה היא משיקולים טקטיים של נסראללה ואולי גם מהצורך בתאום עם איראן וסוריה. כל ה''מומחים'' מדברים על פגיעה בתל אביב ו/או בכור בדימונה – ביחוד על ההשפעה המורלית שתהיה לאחרונה. המציאות היא שתיתכן פגיעה הרבה יותר חמורה. תארו לכם פגיעה של טיל בנמל התעופה בן גוריון, פגיעה שלא בהכרח תהפוך את שדה התעופה לבלתי שמיש. כמה חברות תעופה זרות ימשיכו לטוס לישראל לדעתכם? הרי כבר היום רבים מבין צוותי התעופה של החברות הזרות הטסות לארץ מסרבים ללון בישראל וטסים לשם כך לקפריסין. נכון, אל על תמשיך לטוס, אבל בפועל ישראל תהיה מנותקת מכל קשר בין לאומי.
שאלה שמטרידה אותי יותר היא מה יקרה בתגובה. על מניעה אף אחד לא מדבר. ארגון החיזבאללה הוכיח עד עכשיו שהוא מסוגל להמשיך לתפקד ולכסות את ישראל במטר של 100 ויותר טילים ליום גם אחרי ש''ישראל השמידה לחלוטין את התשתית'' שלו לפי דברי אולמרט, ואין כל סיבה נראית לעין שזה ייעצר בחדרה. תגובת ישראל תהיה ''להשמיד את כל התשתיות של לבנון''. אני מסתמך כאן על תחנות השידור הזרות, שדיווחו על כך וייחסו את זה ל''מקורות רמי דרג'' בצה''ל ובממשלה. אנסה להתייחס לדברים כפשוטם.
ראשית, וזה החלק הפשוט בשאלה, למה תל אביב? במה נגרע חלקה של חיפה? מדוע פגיעה בתל אביב מחייבת תגובה שונה מזו של פגיעה בחיפה, חדרה, עפולה, נהריה (או שדרות לצורך הדיון)? שנית, למה לבנון? הרי הקו הרשמי הוא שהמלחמה שלנו היא עם החיזבאללה, שלבנון כלל ''לא בעסק''. אז למה נטפלים ללבנון? מה שיקרה ללבנונים מעניין את ארגון החיזבאללה כקליפת השום. להיפך, לחיזבאללה יש אינטרס ברור שללבנון יגרם נזק מירבי. מה מצפים להשיג אלא שמבטיחים ''להשמיד את כל התשתיות של לבנון''? איום כזה יכול רק יעודד את ארגון החיזבאללה להגביר את מאמציו במקום להרתיע אותו. שלישית, וזה הגרוע מכל, נניח לרגע שזה רציני ושלא מדובר בעוד איום בנוסח הרשל'ה (ראה מאמרי ''
הרשל'ה מאוסטרופולי לא מת''). שזו באמת התגובה שמכינים, ושהיא באמת תתבצע. במקרה כזה ל''פיסגת המוסריות'' אליה הגענו בזכותו של ברק (עיין במאמרי ''
ההישג הגדול ביותר של דורנו'') יקרה מה שמכונה בפי חז''לינו ''מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'' וישראל תמצא את עצמה בשאול תחתיות של דעת הקהל העולמית. במקרה כזה יש לי ספק רב אם אפילו ידידתנו ארה''ב תשב בשקט.
על הפרק, הפסקת אש וגיוס כוח בינלאומי. במועצת הביטחון של האו''ם מתנהלים דיונים מרתוניים בנושא. לפי דיווחי רשתות החדשות כאן המתדיינים העיקריים הם ארה''ב וצרפת, שכפי שנאמר בחדשות ''השיגו התקדמות רבה''. לא לגמרי ברור על מה המחלוקת ובאלו נושאים הושגה התקדמות. מה שכבר ברור זה ש''הפסקת האש'' בה מדובר תהיה מהסוג עליו פרס נהג לחתום עם ערפאת חדשות לבקרים. זה יהיה הסכם ''הפסקת אש'' עם חלוקת עבודה --- ישראל תעשה את ההפסקה וארגון החיזבאללה ימשיך לעשות את האש. בעצם ארגון החיזבאללה בכלל לא יהיה צד להסכם. נכון שהנוסח המוצע של החלטת מועצת הביטחון מדבר על מה ארגון החיזבאללה יעשה, מה הוא יצטרך לעשות ואיפה הוא יצטרך להיות, אבל במציאות אף אחד לא שאל אותם מה דעתם. בקיצור, מכינים את החופה אבל אף אחד לא טרח לברר אם הכלה בכלל מוכנה להתחתן. גם בנושא הכוח הבינלאומי יש הרבה שאלות פתוחות. מאיפה יבואו הלוחמים שיאיישו את שורותיו (ארה''ב ובריטניה כבר הודיעו ''אנחנו לא בעסק''), מי ינהל אותו (צרפת הטילה ווטו על האפשרות שזה יהיה נאטו), מה תהיינה סמכויותיו ומה הוא בכלל יעשה (אף אחד לא מנסה לטעון אפילו לרגע שיש כוונה כל שהיא להתעמת עם לוחמי החיזבאללה). בקיצור, מלים, מלים, ותוכן אין.
לסיום, משהו בתחום ההסברה, חיובי לשם שינוי. טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, נשא בסן פרנציסקו נאום יוצא מן הכלל על המלחמה בטרור והארועים במזרח התיכון. זה נדיר לשמוע נאום כזה מפיו של מנהיג אירופי, גם מפיו של טוני בלייר שהוא כמעט התומך היחיד בנשיא בוש בין מנהיגי אירופה. טוני בלייר בצרות בארצו בשל תמיכתו בבוש. הנוסח המלא של הנאום התפרסם במלואו בג'רוסלם פוסט (''
Blair delivers dramatic address'').
הרהורים – מדור שבועי
