|
|
|
ביסטיאליות וחופש בטוי?
יורם המזרחי
המערכה ה''גורלית'' המסתמנת בשאלת עתיד שימוש חופשי
באינטרנט, לכל מטרה ללא הגבלות, כוללת כבר כעת עימותים בשאלת הגדרת ''חופש הביטוי'' וברור המותר והאסור בתקשורת האלקטרונית. אבירי זכויות האזרח, הטוענים, כמובן, שכל הגבלת ''ביטוי'' היא בבחינת ''יהרג ובל יעבור'' נערכים לקרב פתיחה בו הם מנסים להציג תיזה של ''חופש בטוי כולל - מהתנ''ך ועד אתר משגל בהמה'', וגורסים שכל מה שעולה על דעתו של פלוני לאמר, לכתוב, לצייר או להציג בכל דרך וברשות הרבים נכלל במסגרת ''חופש הביטוי''.
יריות ראשונות נורו השבוע בארצות-הברית, שם נדרש בית-משפט לקבוע אם ספריות ציבוריות רשאיות לחסום במסופיהן אתרי פורנו. בקביעה ראשונה פסק בית המשפט, שעד ברור נוסף ותחוקתי, אסור לספריה לחסום מידע, במסגרת הרשות להתבטא והזכות לשמוע ולקרוא.
בית המשפט נרתע מכניסה למבוך המוליך לשאלת מהות הפורנוגרפיה, ובינתיים השאיר את הויכוח תלוי באויר, פתוח להגדרה אישית, כמעט כמו המשפט המפורסם מבית-התה של ירח אוגוסט, שם נאמר ''פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה''... לכאורה נראה שהזכות לעסוק, להתעניין ולהתעמק בפורנוגרפיה היא עניינו של היחיד, אך השאלה היא אם עיון פרטי בדפי אתר הוא אמנם ענינו של היחיד במלוא מובן המילה, כשאין פיקוח מי מצטרף לעיון.
כעיתונאי, סופר וחוקר אין לי ספק בשאלת חשיבותו המוגדרת והצרה של חופש ביטוי, אך אינני מוכן להשלים עם השוואה בין הבעת דעה פוליטית או אחרת - הבאה בעזרת אמצעי ביטוי שונים - לשימוש פרוע באמצעי תקשורת לצורך הפצת תכנים הנשאבים מעומק ביב השופכין האנושי.
והנה מספר דוגמאות לעיון ומחשבה. כמעט מדי יום אני קולט בדוא''ל, לפי כתובתי, חומרים של המאואיסטים הפרואנים, הכוללים מאמרים, צילומים והפרחת סיסמאות קומוניסטיות-מאואיסטיות שונות ומשונות. אני מעיין גם באתרי טומאה-פוליטית (לדעתי) או באתרי אנארכיסטים וכיו''ב, ולא יעלה על דעתי לתבוע לסגור אותם - אך באותו מסוף ולעיתים בדרך של ''אלימות אלקטרונית'' קופצים למסך אתרים מחרידים, שהם הרבה מעבר לפורנו כחול של חמוקי אשה או גבר ואפילו שניהם יחד, אלא אתרי חיטוט בנושאים מוזרים (בלשון המעטה) כמו ביסטיאליות וצילומי אשה מזדווגת עם חמור או גבר מזדווג עם כלב, צילומי פטישיזם מכל סוג, פרי כל דמיון.
לאלה אינני מאחל ''חופש ביטוי'', ולמרות הכרתי בחשיבות חירות הבטוי כעקרון, אני מוכן לסייע בסילוקם מהאינטרנט.
אחד ממכרי, עורך דין קנדי, הנאבק (כמעט באופן כפייתי) למען חופש הבטוי וזכויות האזרח, מטפל בימים אלה, למשל, בהגנת פדופיל, שהשתמש באינטרנט לצבירת רבבות צילומי קטינים עירומים, ואפילו השתמש בדוא''ל ''לחילופי מידע'' עם סוטים אחרים, מכירת והפצת צילומי תועבה ועוד.
חברי טוען שמדובר בזכויות יסוד של החשוד, שלפי בחירתו הבלתי כפויה, מצא שהוא חומד אחורי קטינים ודווקא למראיהם הוא מספק יצרים. ''מה ההבדל בינו לבין פטישיסט הצובר צילומי כפות רגליים?'' נשאל בית המשפט (כך למדתי שבאינטרנט אכן -יש אתרים העוסקים בצילומי כפות רגליים ובעיקר בהונות...). חברי השתמש, בין השאר, בתקדים משפטי מארה''ב, שם זוכה מנהל גלריה שהציג תערוכת צילומי אמן ''עליז'' שכללו רמזים מיניים ברורים וגם צילום ילד עירום וחלק-עכוז.
בית המשפט שמע את מנהל הגלריה אומר שאם יאסרו עליו להציג צילום קטין עירום, הרי שיש לסלק ממוזיאונים יצירות אמנות חשובות, המראות ילדים עירומים בדמות מלאכים וכרובים המפרפרים ברקיע סביב ראשו של קדוש או כחלק מציורי קופידון.
ההבדל - כך טענתי כששמעתי על מנהל הגלריה - נעוץ בעובדה שמי שנכנס למוזיאון שמטרתו מוגדרת, יכול לבחור אם להנחות לשם גם את ילדיו ובכלל... אם לצאת לראות את התערוכה או להתעלם ממנה. לעומת זאת, אין לספריה המפעילה מסופי מחשב כלי לשלוט בחומר שמעלה המשתמש, בין אם מדובר בקטין או בוגר.
במקור אחר מצאתי עורך-דין מומחה לאינטרנט, התומך בהגבלות ומסביר שמעבר להיבט חוקי, האוסר פדופיליות או נקרופיליה בסטיאליות ועוד, מפעיל כל אמצעי תקשורת המונים מערכת בקרה עצמית השומרת על אינטרס ציבורי רחב ומסייעת לקביעת נורמות.
המשפטן אומר שאין להעלות על הדעת ''היתר ציבורי'' או משפטי לעיתון חשוב ומקובל לפרסם צילומי אשה מזדגווגת עם חמור, ועל כן יש להפעיל אותה נורמה גם באינטרנט.
בעל אתר פורנו שהועמד לדין בעוון הפצת מין עם קטינים העלה טענה ממשפחת ''ירצו יאכלו ואם לא אז לא'', אך התובע, הממשיך בינתיים לנהל את המשפט, טען שבשאלות מסויימות אין מקום לרצון הפרט ויש לשמור על האינטרס החברתי הרחב.
אחד העדים,מומחה טכני לאינטרנט,טען שבשלב הזה קשה מאד לשלוט בזרימת מידע, אך הסכים שניתן לשלוט בסוג האתרים וכי עם מעט מאמץ אפשר יהיה לפקח ביתר יעילות על הנעשה ברשת.
בינתיים,בעוד הויכוח נמשך, אף שהוא רק בראשיתו, נראה לי שחובת כל משתמש להתייחס לשאלה ולעסוק בה ברצינות ובמידה רבה של אחריות, שכן אם לא תווצר מעורבות המונית ורוב המשתמשים/גולשים ימשיכו לעסוק בשלהם בלא להתייחס לשאלה, יווצר ח''ו מצב מסוכן, בו יאלצו רשויות החוק להתערב בכל הנעשה באינטרנט, לא רק בשאלת הפורנוגרפיה, ואז... מבחינת המחוקק ''השמיים הם הגבול''.
ומה עושים? נדמה לי שאלה הרואים בסוגים שונים של מידע אלקטרוני - תועבה לכל דבר,חייבים להטיל ''מצור'' על השרתים. לתבוע הפרדת רשתות, בידוד ומידור מדורי תועבה ובעיקר להתבטא בשאלת היסוד של מהות ''חופש הביטוי'' והשלכותיו על חיינו ביום-יום.
נראה לי שרוב המשתמשים/גולשים יבינו שיש למצוא דרכים לביטול אתרי הפורנו ה''קשה'', כאמצעי הגנתי שמטרתו למנוע התערבות בביטוי עצמו, אך לא במעשי אלה הנתלים בו לקידום עסקים ולמכירת חומרים, שכל קשר בינם לבין חירות הנפש אינו אלא מקרי...
וכמו שנהג לחתום הרצפלד המנוח הרי ''שיפה שעה אחת קודם...''
|
|
|
ביסטיאליות וחופש בטוי?
