אני מציע להניח לרגע את הויכוחים האינסופיים אצלנו בין ימין לשמאל בנושא הפלסטיני ולנסות לחשוב מחדש איפה באמת הבעיה ומדוע שום דבר לא זז בנושא הפלסטיני כבר 60 שנה.
מדינה פלסטינית
חבל לבזבז אנרגיה אצלנו בויכוחים אידאולוגיים אם קיים בכלל עם פלסטיני.
נכון, עד לפני 40 שנה אף אחד לא שמע על העם הפלסטיני, אבל עד לפני 80 שנה אף אחד גם לא שמע על העם הסורי - אז מה זה עוזר לנו? כלום.
הבעיה האמיתית מתחילה בקישור שעושים בין עם למדינה. דעות שהחלו להתגבש במאה ה-19 באירופה והגיעו לשיאם ב-1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה קבעו, שלעמים יש זכות להגדרה עצמית במסגרת של מדינה.
עולם האיסלם לא בדיוק היה שותף להלך רוח מערבי זה ולמעשה נוצרו מדינות ערביות בחסות המערב ולא באופן עצמאי.
הפלסטינים איבדו הזדמנות היסטורית למדינה בשלילת החלטת החלוקה של האו''ם 1947, הפסידו במלחמה שהם יזמו אותה והפכו לעם פליטים הרוצה לשוב לאדמתו.
ההגיון המערבי של הענקת מדינה לעם הפלסטיני, וההגיון הישראלי שמדינה פלסטינית כלשהי תרגיע את הסיכסוך הפלסטיני כאשר ישאר לדבר רק על גבולותיה ועל שיקום הפליטים באזורים מחוץ לגבולות מדינת ישראל – כל זה אינו תואם להגיון הפלסטיני. זה שורש הבעיה.
אתם באמת מקשיבים למה שהפלסטינים אומרים בעקביות כבר עשרות שנים? אני מתכוון לכל הפלסטינים. ולא רק לדוברים רישמיים.
כל הזמן הם רוצים לשחרר האדמות הכבושות. לא פחות ולא יותר.
כל פעולות הטרור של כל האירגונים מוגדרים אצלם כפעולות ''התנגדות לכיבוש''.
נסו להיזכר על פני עשרות שנים כמה פעמים שמעתם את זה לעומת כמה פעמים שמעתם
על הרצון להקים מדינה פלסטינית?
ממעט מאד פלסטינים שמענו על מדינה פלסטינית.
נסו כעת להיזכר באותם פעמים ששמעתם מהם על מדינה פלסטינית - כמה מהם היו בעלי חליפות?
רובם היו בעלי חליפות.
האם רוב הפלסטינים מסתובבים עם חליפות? לא.
התעלמותם של הפלסטינים מהחלטת החלוקה של האו''ם נבעה לא רק עקב התנגדות להקמת מדינה יהודית אלא גם עקב חוסר עניין בהקמת מדינה פלסטינית.
כשאנו מנסים לשחזר את האירועים על פני השנים שחלפו אנו רואים עקביות:
- המאמצים הכבירים לאלץ את ערפאת להכיר בקיומה של ישראל בתחילת שנות ה-90.
- השקשוק שקיבל ערפאת בועידת קמפ דייויד ב-2000 לנוכח התביעה לחתום על סוף הסיכסוך, הוראתו מייד לאחריה לפתוח באינתיפדת אל-אקצא, וכל זאת מבלי לטרוח לנהל מו''מ על גבולות טובים יותר מבחינתו לפני שהוא חותם על סוף הסיכסוך.
- אי הכרה בעובדה הכי מובנת מאליה שהפליטים הפלסטינים לא יכולים לשוב לבתיהם מ-48.
- הסכם ז'נבה המהולל בין אנשים רציניים מהשמאל שלנו לבין גורמים פלסטינים המוכנים להגיע לפשרה הגיונית. אותם גורמים, אגב, התמודדו בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 תחת הרשימה ''הדרך השלישית'' (יעני, לא דרך החמאס ולא דרך הפת''ח) והיו בה שמות כמו חנאן עשראווי, חוסייני וכד'. אנשים שתומכים בהסכם ז'נבה. בסופו של יום הם ''זכו'' ב-2 מושבים שהם 2.3% מקולות הבוחרים...
עם המצב הזה אנו צריכים להתמודד.
הטרור הפלסטיני
הטרור הפלסטיני נועד מנקודת ראותו להלחם במדינה שכבשה אדמות ערביות. לא למען הקמת מדינה פלסטינית. זה גם צריך להסביר (למי שלא הבין עדיין) מדוע גם לאחר היציאה מעזה המשיכו הקאסמים ליפול על שדרות. הם לא חושבים שישראל תבצע נסיגה גם משדרות. תפסיקו לחשוב (במונחים מערביים) שארגוני הטרור טיפשים.
במציאות העצובה אנו צריכים לחדול להשלות עצמנו שקיימים פתרונות לבעיה ורק צריך לבחור את הפתרון הנכון. אין פתרון מוחלט וסופי שיביא לסוף הסיכסוך.
לא ה''פתרון'' של השמאל לגבי חזרה לגבולות 67' יספק את הסחורה. כש''הדרך השלישית'' תקבל בבחירות אחוזי הצבעה כמו החמאס אפרסם הודעת התנצלות.
לא ה''פתרון'' של הימין לגבי הקמת התנחלויות. אם צה''ל כבר לא מרתיע אז נשים ילדים וחיות מחמד ירתיעו את העוסקים ב''התנגדות לכיבוש''?
הם גם לא עוזרים להם להבין שאין להם סיכוי. אולי עד אמצע שנות ה-80 היו לנו אשליות לגבי הפסיביות שלהם. כבר לא.
ישראל איבדה מזמן ההרתעה שלה. עוד הרבה לפני ההתנתקות מעזה.
אנו חיים באשליות לגבי חידוש יכולת ההרתעה. הרתעה שנעלמת אינה חוזרת לקדמותה, ואין לנו יכולת לחדש אותה כבעבר.
מה צופן העתיד
עד לשינוי המשטר האיראני המתדלק את כל אירגוני הטרור הפועלים נגד ישראל אנו רק יכולים לפעול באופן מצוצמם ומדוד. מבחינה מעשית זה אומר שבהעדר הרתעה אנו נצטרך לבצע ''טיפול תקופתי קבוע'' לאירגוני הטרור. כמו שעושים למכונית. משהו דומה למה שעושים כרגע ברצועת עזה. רק רצוי בלי לחכות לצבירת הרבה אירועי טרור.
זה לא צריך לשמח אותנו אבל אלה גם חדשות רעות לפלסטינים.
כמו שההרתעה הישראלית נשחקה כך גם החסינות של האזרחים הפלסטינים נשחקת. כשהפלסטינים יורים כל יום על מטרות אזרחיות ישראליות הם לא יכולים לטעון שהם עקרונית נגד פגיעה באזרחים. הם רק נגד פגיעה באזרחים פלסטינים. השיטה של אירגוני הטרור לירות מתוך איזורים צפופי אוכלוסיה ולהסתתר שם הכשירה למעשה את השחיקה בחסינות האזרחים הפלסטינים.
מיתוסים ואשליות בנושא הפלסטיני
