יום השואה והגבורה המתקרב, יחד עם איום הגרעיני האיראני, התבדלותם המאיימת של סין ורוסיה, האיום הסורי מצפון – כל אלה מעוררים שוב את השאלה והחשש: האם תיתכן שוב שואה בימינו, והפעם לעם היהודי היושב במדינתו בציון?
מה גם שפעולת הטרור האדירה של חורבן מגדלי התאומים, ערערה את ביטחונם של רבים בעולם הגדול.
עד אז הביט העולם בשיוויון נפש על פעולות טרור בישראל ובארצות אחרות, גם אם נרצחו בפעולות אלה אזרחים תמימים, נשים, ילדים וזקנים. זה היה שם, רחוק רחוק.
ה-11 בספטמבר 2001 בדרום מנהטן, רצח של שלושת אלפים נפש, הביא למפנה, כמו גם לשאלה הגדולה שכל העולם הדמוקרטי החופשי שואל את עצמו ואנו עימו:
למה? למה זה קרה? מהי התכלית? האם אפשר למנוע זאת בעתיד? ומה יהיה מעתה והלאה?
שתי מלחמות העולם החלו ב-1914 ו-1939 בסידרה של ניסיונות השתלטות אלימים באירופה ובמזרח הרחוק, ובמהלך מלחמת העולם השניה היו גם תופעות התאבדות של לוחמי ה''קאמיקאזה'' היפניים.
יתכן שגם היום אנו עדים לניצנים כאלה של מלחמת עולם שלישית, שתחילתה במעשי התאבדות בארה''ב, במזרח התיכון ובמזרח הרחוק.
אנו יודעים אולי מה הניע את המתאבדים ההם להתאבד: האמונה שמעשי ההתאבדות יסייעו לעמם להיות אימפריה חזקה ולהשתלט על העולם.
מהו המניע של המתאבדים דהיום?
הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על הפרימיטיביים האלה השרויים בייאוש כבד גובר והולך, שמישהו תקע להם לראש את ההבטחה המוסלמית לגן עדן ושבעים בתולות - כבר איננו עומד במבחן המציאות. הרי היו בין המתאבדים סטודנטים משכילים, לא דתיים וגם נשים. וחוץ מזה – כל הדתות מבטיחות גן עדן ובכל זאת רק מיעוט קטן מוכן להתאבד; והתכנון הממושך, התיאום המדוקדק וההכנות מעידים על הרבה קור רוח שאנשים מיואשים אינם מצויידים בו.
המתאבדים מתגלים כאנשים נחושים, נבונים, רחוקים מייאוש, היודעים היטב מה הם רוצים להשיג. הם יודעים ובטוחים שההתאבדות תתרום לקידום המטרה הסופית שלהם.
הבנה של המניע ושל המטרה הסופית הזו היא קריטית לעולם החופשי והדמוקרטי כולו. אין שום ספק שיש קשר והשפעת גומלין בין המוטיבציה של המתאבדים בארה''ב, במזרח התיכון ובמזרח הרחוק במאה העשרים ואחת, לבין המתאבדים היפנים במאה העשרים.
הניתוח הגיאו-פוליטי-היסטורי שלהלן מנסה להעניק תשובה לשאלות אלו.
מלחמת העולם השלישית החלה בתחילת המאה העשרים ואחת, בשנת 2001.
מאד יתכן שזה מה שיציינו ספרי ההיסטוריה בעוד 5 או 10 או 20 שנה, כשתהיה לנו כבר פרספקטיבה על מה שמתרחש כבר ממש כאן ועכשיו.
המלחמה פרצה בין שני חלקים גיאוגרפיים של כדור הארץ, לאו דווקא שווים בשטחם ובאוכלוסייתם: החלק הדרום מזרחי (שלעיתים נהוג לכנותו ''העולם השלישי''), אשר פתח במלחמת חורמה מול החלק הצפון מערבי.
האזור הדרום מזרחי (להלן: ''דרומזרח'') כולל בגדול בעיקר 300 מיליון נפש בעשרים וארבע מדינות ערביות, יחד עם רבבות מיליונים של מדינות המזרח הרחוק שבראשם סין, וכן גם את רוב המדינות בדרום אמריקה.
מדובר בארצות בעלות תרבות שמרנית, טוטאליטרית וסגורה, המעניקה קדימות לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית ושומרת על איסורים חברתיים נוקשים.
מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים).
חלק ניכר מאוכלוסיית ''דרומזרח'' סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל על אלה של האזור הצפון מערבי.
האזור הצפון מערבי (להלן: ''צפומערב'') כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.
כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקראטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהם החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי.
התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב''צפומערב'' נחשבים לעדיפים ועליונים על פני אלה שב''דרומזרח'' ובעטיים נהנים רוב תושבי ''צפומערב'' מרמת חיים וחינוך גבוהה.
מזה שנים רבות שרוי ''דרומזרח'' בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה''צפומערבית'' הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות ''דרומזרח'', כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה.
ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב''דרומזרח''.
כל המלחמות לאורך כל ההסטוריה פרצו בדיוק מסיבה זו: אימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו.
כך, למשל אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פאשיסטיות טוטאליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, וגם רוסיה שכרתה ברית עם הנאצים בתחילת המלחמה עד שהותקפה בשנת 1941).
קואליציה זו פתחה במלחמה טוטאלית בתרבויות הדמוקראטיות הפתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).
בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם היום לא מדובר היום רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה''ב. האיסלאם מהווה רק אלמנט אחד, אם כי משמעותי ביותר באיכותו וכמותו, בצד דתות ותרבויות נוספות ב''דרומזרח''.
בשלב ראשון של קְדָם מלחמת העולם השלישית, עורך ''דרומזרח'' מעין ''ניסוי כלים'' לקראת המלחמה הגדולה הטוטאלית העומדת לפרוץ עם ''צפומערב''.
דומה הדבר ל''ניסוי הכלים'' שערכו מדינות הציר ערב מלחמת העולם השנייה. גרמניה בספרד ויפן במנצ'וריה וקוריאה. מלחמות ''קטנות'' אלו נועדו לבחון בעיקר את תגובת האוייב, אירופה וארה''ב, לנוכח תקיפותיהן ופלישותיהן למדינות קטנות בשכנותן בתואנות שונות.
''ניסוי כלים'' זה ערב מלחמת העולם השנייה כלל גם מהלכים מדיניים שהוכיחו לגרמניה ויפן שארה''ב ואירופה מוכנות לשקוע באשליות ולוותר תמורת אשלייה של הבטחת שלום, ולמכור תמורת אשלייה זו מדינות קטנות כמו צ'כוסלובקיה (הסכם מינכן).
היום כבר ברור שאם ''ניסוי הכלים'' המשולב הזה לא היה עולה יפה והעולם הדמוקראטי היה מגלה תקיפות ופותח במתקפת מנע, אפשר שמלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת.
כך אפשר לראות את פלישת עיראק לכוויית לפני עשור שנים, ובעיקר את פעולות הטרור ההמוניות ביום 11 בספטמבר 2001 והטרור הפלשתיני נגד ישראל בשנים האחרונות.
ישראל נתפסת (בצדק) בעיני ''דרומזרח'' בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות ''צפומערב'' המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות ''דרומזרח''.
רוב מדינות ''צפומערב'' מבקרות את המדיניות התקיפה של ארה''ב ובריטניה מול ציר הרשע הדרומזרחי והן מתנגדות למיתקפת מנע צבאית כוללת מולו, מה שעלול לגרום בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית שתפיל מיליוני קורבנות, בדיוק כפי שקרה לפני ובזמן מלחמות העולם השנייה.
בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפאשיסטי-טוטאליטרי ערב המלחמה הכוללת הקודמת.
האפשרות שאנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שלישית שתפיל מיליארדי קורבנות - נראית היום כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי.
אבל אסור לשכוח שגם באותו יום, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות שתסריט כזה הינו בלתי אפשרי. שהוא לא נורא מידי.
זו היתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: ''הבאתי שלום לדור שלם''.
כידוע, ''הסכם השלום'' ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן.
האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא?
בינתיים נראה כי ארה''ב, או לפחות המימשל הנוכחי שלה, הולכת בדרך שעשוייה למנוע או לפחות לעכב את התסריט שלעיל, אולם סופו של מימשל דמוקרטי להתחלף והביקורת על המדיניות שלו גוברת ככל שמתרבים החללים האמריקניים בעיראק ואור בקצה המינהרה עדיין איננו נראה לעין.
אם אכן יחזור התסריט הכללי ששרר ערב מלחמות העולם – התעלמות מתוקפנות העריצים, רצון עז לוותר להם ולהשביע רצונם בכל מחיר כדי להשיג שלום - לא מן הנמנע שתחזור גם השואה.
והפעם משמעות השואה תהיה כנראה - ניסיון להשמיד כליל את ששת מיליוני היהודים היושבים במדינת ישראל. יש כאלה כמו המנהיגים האיראניים האומרים זאת בגלוי, כמו היטלר בשעתו, ויש השותקים אך חושבים על כך בסתר ליבם.
יש רק לקוות שהעולם הצפון מערבי הדמוקרטי הנאור למד לקח ממה שקרה אז ויבין שהפעם שואה לעם היהודי בישראל תגרור גם שואה לעולם הצפון-מערבי כולו.
ימים יגידו.
התיתכן שואה בימינו?
