המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר זרקור.במאמר על ''מיזוג העדות'' (
הנושא העדתי אינו רלוונטי במערכת הבחירות – חלק ב') בישראל שכתבתי, אני מביא ציטוט מריאיון עם ד''ר חנוך סמיט, סטטיסטיקן ומייסד מכון סקרים. הוא אמר בין השאר:
''אשר לעלייה הרוסית,היא עדיין מתקשה להגדיר לאן היא שייכת. זאת מבחינה פוליטית.מצד אחד הם מגדירים עצמם ליברלים, ומאידך הם רוצים מנהיג חזק''
השיחה עם חנוך סמיט התקיימה לפני כשנה, כאשר לא חשבו כלל על בחירות מוקדמות. אולם נראה שהמציאות לא נשתנתה. יש משהו מובנה בנורמות של השלטון הקומוניסטי שבו נולדו האנשים שבאו לארץ, אף שרובם, בחלו בו מסיבות רבות. אלא שמסורות, דתיות או פוליטיות, אינן נעלמות בנקל. זאת הכללה, ויש יוצאים מכלל זה, אבל זה נתון בולט.
תהיתי ואני עדיין תוהה כיצד להסביר השקפת עולמו של נתן שרנסקי ''אסיר ציון'' המפורסם ביותר אשר רק הודות להתערבות, בינלאומית – אוניברסאלית, הוא שוחרר על ידי המשטר הקומוניסטי ובא לארץ. צפוי היה שאיש כזה יהיה אוניבסרליסט למהדרין. והנה הוא הפך ללאומני למהדרין. והוא עוד אמור היה לשמש, מטעם הליכוד, שגריר ישראל באו''ם, מוסד בינלאומי אשר החליט על הקמת מדינת ישראל, ובכך נתן תוקף מוסרי לנחישות של היישוב להקמת המדינה.
שרנסקי אמנם קבע שרק אם מדינות ערב, ובייחוד הפלשתינאים, יאמצו את המשטר הדמוקרטי, הם יוכלו להיות בני שיח איתנו, כמו עם שאר העולם החופשי, והנשיא בוש אימץ בחום הלכה פסוקה זאת. אך הנה החמאס זכה בבחירות דמוקרטיות, חופשיות, לכך גם שרנסקי לא יכול להתכחש, והוא היה צריך להיות הראשון ולומר: נראה אותם. אך הוא הוכה באלם, כמו הנשיא בוש. דמוקרטיה הוא עניין אחד והערבים הם עניין אחר. בכך אינני מבקש להכשיר את השרץ של החמאס, כפי שהוא עכשיו.
אבל זאת דמוקרטיה על תנאי, ואותה משום מה אימצו רבים מיוצאי חבר העמים. יש לי הרושם שאביגדור ליברמן מסמל בשבילם את שני הפנים. הפן הלאומני והפן הסמכותי, מעין פוטין ישראלי.
באותו מאמר אני מעלה על נס תוך כדי ציוני שבח רבים לעלייה מרוסיה, איכותה בתחומים רבים ותרומתה למדינה. התכונה שציינתי במאמר זה לא ראויה לצל''ש.