במסגרת הויכוח על משמעות הצלחת החמאס, בבחירות ובכלל, אסור לשכוח שבעצם לא יכולה להתרחש התפתחות חיובית בגיזרה הזאת ללא חזרתה לתמונה של מדינת ירדן.
יש להזכיר מדי פעם: מדינת פלשתינאים ב''גבולות 67'' לא יכולה להתקיים, היא צעד אחד הזוי מדי, כי מאז 67 יש בליבהּ חומה, נהר שאמנם הולך וחרב, אך למרות זאת – ולצורך עניין זה בלבד – תמיד יהיו בו יותר מדי מים.
יש להזכיר מדי פעם כמה ריקניים ומגוחכים וחידלי אישים הם הדיבורים על חזרה לגבולות ישראל 67 כאשר באותה נשימה לא מדברים על חזרה לגבולות ירדן 67, בין אם בשלטון המשפחה הנוכחית ובין אם בשלטון ''הפלשתינאים''. ב-67 ישראל כבשה לא כדי לפתור את בעיית הפליטים אלא מאותה סיבה שהיא כבשה את סיני ורמת הגולן, וה''שמאל'' (שהיום הוא כבר ''מרכז'') רוכב על גל החטא הקדמון הזה בדיוק-בדיוק כמו שהמתנחלים. במילים אחרות הדרישה להקמת מדינת פלשתינאים ששיטחה הוא רק הגדה המערבית ועזה, משמעותה היא הצדקת כיבוש 67 לא רק צבאית-בטחונית אלא גם אידיאולוגית, כפי שזה אצל החלק הסהרורי של הימין.
יש להזכיר מדי פעם שה''שתי מדינות לשני עמים'' זה פיקציה, המצאה עיתונאית/ אקדמאית/ פוליטיקאית, אנלוגיה ''נאורה'' שנבדתה במוח החנוּני, האינטיליגנציוני, הלוגי, האופנתי, המערבי-נוצרי, העם-ככל-העמימי הנוכחי, אנלוגיה שהיא פיקציה מבחינה מהותית ערכית תרבותית היסטורית, וכמובן גם מבחינה גיאוגרפית דמוגרפית, שלא לדבר על הבחינה הכלכלית.
אבל כידוע-לכל החנוּניזם והערסיזם הולכים יד ביד, הם שני צדדים של אותה מטבע, וכך נולד הסכם ההון-שילטון של ממשלת רבין עם חוסיין, ''הסכם השלום'' שחיסל את האופק:
שחמט נגד שש-בש
כל פעם שאומרים ''רבין'' אני נזכר בראש הממשלה יצחק רבין, זה שחתם על הסכם השלום עם ירדן, אותו הסכם שנתן לגיטימציה סופית, תעודת כשרוּת מדרבנן להכרזתו של המלך חוסיין, משנת 1988, על הִנַתְקוּתה של ירדן מהגדה המערבית.
(רבין הוא גם אותו נפוליון אשר כבש את הגדה, אותו מצביא אשר בזכות גדוּלתו החיילים עדיין מתבוססים שם, על גדות מוסקבה.)
ההתנתקות מעזה היתה רק דלי ומגב, קול ענות חלושה, זעקות שבר של התמימים הפראיים כנגד הצונאמי ההוא של חוסיין, קירקוּר שבקע מאותו מוקש-בטן אשר רק מונארך יכול היה להאכיל.
צעדו זה של חוסיין הוא ההחלטה הבאמת-היסטורית היחידה שהתקבלה על ידי מי מהצדדים מאז מלחמת 67, יותר היסטורית אף מהמלחמה הזאת עצמה.
אז מה, בעצם, עשה רבין בהסכם השלום עם ירדן? הוריד צריח, תמורת מלכה... אבל אנחנו המילואימניקים הרי מעדיפים שש-בש, ובשש-בש אם בונים בתים מבעוד מועד התוצאה הסופית בהחלט עשויה להפתיע.
האתר של המחבר: ''
מארס בעקרב''.
הירדן כחומת ברלין
