בשבועות האחרונים פורסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס) שמסכמים את ביצועי המשק הישראלי בשנה האחרונה. הצמיחה שהחלה במהלך שנת 2003 נמשכת, אם כי בקצב יותר מתון. גם התחזיות לגבי השנה הקרובה מדברות על צמיחת התמ''ג ב-4% ויותר ולכן גם עליה ברמת החיים (
משרד האוצר,
איגוד לשכות המסחר).
נדמה שלאחר המיתון שהחל במהלך 2001 אלו בהחלט חדשות טובות. בהמשך נסתכל על הצמיחה על פי ההתפתחות של משתנים חשובים שמתארים את המשק. אחר כך ננסה להבין על מה מבוססות התחזיות לשנה הקרובה ומעבר לה.
נתוני הצמיחה של שלושת חצאי השנה האחרונים מוצגים ב
לוח 1. ניתן לראות שצמיחתו של התוצר מקומי הגולמי (תמ''ג), שמייצגת את צמיחתו של המשק, הגיעה לכדי 5%, כאשר המגמה נחלשת קצת. התוצר העסקי צומח אפילו יותר מהר וזה כמובן אומר שהמגזר העסקי מוביל את הצמיחה במשק. לעומת המגמה הנחלשת בצמיחת התוצר, אנחנו רואים מגמה מתחזקת בצריכה הפרטית ובצריכה הפרטית לנפש, שהיא משתנה מייצג של רמת החיים. לכן אפשר בהחלט לברך. אם גם יתממשו התחזיות, הרי שרמת החיים תמשיך לעלות גם במהלך השנה הקרובה.
למי שלא מורגל בבחינת נתונים על הכלכלה, המושגים שהצגנו נראים קצת אבסטרקטים. לכן
לוח 2 מציג נתונים שקצת יותר מדברים אל כולנו – נתונים על שינויים בתעסוקה במהלך שלוש השנים האחרונות.
קל לראות שגם נתוני התעסוקה מראים מגמה חיובית. בשנתיים האחרונות התווספו לאוכלוסיה בגיל העבודה (מגיל 15 ומעלה) 171.7 אלף בני אדם כאשר כ-130 אלף מהם הצטרפו לכוח העבודה האזרחי. אבל מספר המועסקים עלה ביותר מ-163 אלף ולכן שיעור האבטלה ירד ביותר מ-33 אלף בני אדם. כאשר שיעור ההשתתפות עולה בזמן ששיעורי האבטלה יורדים, אז יש גם עליה במספר המועסקים. בקיצור, הצמיחה מעודדת גידול בתעסוקה, כך שמספר הנהנים מן הצמיחה עולה.
עם כל האור, בכל זאת בולטת ''בעיה'' אחת עדיין; כמו בשנים קודמות, חלק ניכר מן העליה בתעסוקה מתבטא במשרות חלקיות. הנה, למשל, בשנת 2005, מתוך כ-93 אלף מועסקים חדשים רק 54 אלף מועסקים במשרות מלאות. השאר נהנים פחות מהצמיחה במשק.
במה בעצם תלוי תהליך הצמיחה הכלכלית בכלל וזה במשק הישראלי בפרט?
באופן כללי מה שמניע צמיחה בת-קיימא זה התהליך של חידושים ושיפורים טכנולוגיים. במילים פשוטות, צמיחה בת-קיימא מתמשכת היא פונקציה עולה של הפיתוח הטכנולוגי במשק. כפי שראינו, צמיחה מלווה גם עליה ברמת החיים – ההכנסות של האנשים עולות בעת הצמיחה. אפשר לומר שהעליה המתמשכת ברמת החיים במהלך מאות השנים האחרונות הונעה מתהליך ההתפתחות הטכנולוגית. לכן, השקעה בכל מה שמניע תהליך התפתחות טכנולוגית היא הכלי המרכזי להניע צמיחה בת-קיימא.
עידוד ההשקעה בהון אנושי, היא אחד האמצעים לעשות זאת. מה שבעיני חשוב בהקשר הזה זה בעיקר אמצעים לעודד את האנשים להשקיע בפיתוח ההון האנושי שלהם. כמובן שתהליך נכון של השקעה בהון אנושי מתחיל מוקדם בתהליך החינוכי.
אחד הביטויים של ההתפתחות הטכנולוגית הוא תהליך של התמחות (specialization) והתמקצעות (התייעלות) כדי לנצל את היתרונות היחסיים של המשק (ביחס למשקים אחרים). מכאן שבסופו של דבר טיפוח ההון האנושי נותן בידי האדם כלים שעוזרים לנצל יתרונות יחסיים של המשק בו הם עובדים. מכאן שטיפוח ההון האנושי מניע התפתחות משולבת של התמחות ופיתוח טכנולוגי. כדי שבאמת נוכל להנות מהצמיחה, עלינו להיות מסוגלים למכור את המוצרים שאנחנו מפתחים. מכאן שכדי שתהיה לנו צמיחה בת-קיימא, צריך להיות שוק למוצרים שאנחנו מייצרים במהלך הצמיחה.
במקרה של המשק הישראלי, כך מתברר, פרוש הדבר צמיחה במשק האמריקאי והמשקים המערביים האחרים, שמהווים את השוק העיקרי למוצרי היצוא של ישראל. לכן בטווח הקצר (מספר שנים), וגם בטווח הארוך, ישנן עליות וירידות בתוצר וברמת החיים שקשורות גם בהתפתחויות במשקים אחרים. במקרה שלנו ההשפעה העיקרית על הצמיחה הכלכלית בארץ היא מההתפתחויות במשק האמריקאי.
המיתון של 2001 החל בהשפעת האינתיפאדה ובגלל המיתון הכבד במשק האמריקאי שהוחרף בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר. אצלנו הוחרף המיתון בגלל התגובות של מדיניות האוצר בהנהגתו של סילבן שלום. השילוב של מיתון בשוק היצוא עיקרי, ארה''ב, עם מדיניות שהניעה גידול בגירעונות התקציביים יצר מצב של גידול בחוב הציבורי, עלית ריבית והוצאת המגזר העִסקי משוק האשראי (crowding out). הגידול בחוב הציבורי יצר קשיים אמיתיים ביכולת ללוות ממקורות בינלאומיים.
לכן, כדי להניע את המשק היה צריך לקרות שינוי בשני תהליכים עיקריים שבגללם נוצר המיתון. השינוי הראשון היה בהענקת הערבויות על ידי הממשל האמריקאי שהקלה את מצוקת האשראי של המשק הישראלי. הענקת הערבויות לא היתה יוצאת לפועל אילולא השינויים שהנהיג נתניהו עם כניסתו לתפקיד שר האוצר, שהוכתרו כהחלפת הדיסקט וכהקלת מצוקתו של הרזה שנושא את השמן (המגזר הציבורי). התחלת תהליך של השינויים הללו (
בנימין נתניהו – סיכום תקופה) איפשרה את קבלת הערבויות והכינה את המשק לצמיחה. אבל מה שבאמת גרם לצמיחה המתמשכת (כבר יותר משנתיים) היתה הצמיחה במשק האמריקאי.
את הצמיחה הכלכלית בארה''ב הניעו שני תהליכים שהשפיעו על הביקושים: הורדה משמעותית מאד, בכמה מנות, של שיעורי המסים ותהליך מתמשך של הורדת הריבית של הבנק המרכזי. התהליך הזה יצר, כבר במהלך 2004, מצב של גירעונות תקציביים גבוהים של יותר מ-500 מיליארד דולרים (כ-5% מהתמ''ג) וגירעון מסחרי בגודל דומה. כמובן שזה לווה בתהליך של גידול בחוב הציבורי לממדים גבוהים מהרגיל (
נתניהו או קליין - היבט נוסף). התהליך הזה נמשך אל תוך 2005, כאשר באוקטובר הגיע הגירעון המסחרי לכדי 720 מיליארד דולרים.
מה שעושים האמריקאים בשנים האחרונות זה שהם צורכים ומשקיעים יותר ממה שהם מסוגלים או מוכנים לייצר ולחסוך. המצב הזה, של חגיגה על חשבון גידול בחוב, נטוע על מצע של נכונות מדינות כמו סין, קוריאה, הודו ואחרות להלוות ''כסף'' לאמריקאים. הם מוכנים לרכוש איגרות חוב אמריקאיות ולהגדיל את הרזרבות הדולריות שלהם. זהו מצב לא יציב ולא מאוזן כי המשק האמריקאי קונה וקונה על חשבון החסכונות של משקים אחרים (
זהירות, חורף כלכלי). הוא לא יציב כי הוא תלוי בנכונות של אותם המשקים, נכונות שהיא לא בלתי מוגבלת.
שינוי מגמה תחייב את המשק האמריקאי לעבור לדיאטה, לצרוך פחות ולחסוך יותר. בעצם, המעבר לדיאטה כבר החל באמצעות תהליך העליה בריבית המוניטרית שנמשך כבר כשנתיים. אם וכאשר זה ילווה גם בשינויי מגמה בארצות שצוברות דולרים ומוצרי חוב אמריקאיים, יש סיכוי שהצמיחה בארה''ב תיעצר או תואט מאד. המשמעות היא שהחלשות הגורם העיקרי לצמיחה במשק שלנו תגרור האטה בצמיחה הכלכלית במשק הישראלי.
עודף הצריכה בארה''ב צפוי להשתנות וכאשר זה יקרה, תאט הכלכלה האמריקאית את צמיחתה. אם וכאשר זה יקרה, גם הצמיחה במשק שלנו תואט. בטווח הקצר של מספר שנים אי-אפשר לשנות את הקשר הזה שמבוסס על תעשיית ההי-טק.
בטווח הארוך צריך וכדאי למצוא דרכים כדי שהתעשייה הצומחת שלנו תייצר חלק גדול יותר מהתוצרת שלה עבור שווקים צומחים אחרים. במקרה כזה, הסיכון של מיתון יתפזר על פני תהליכים במספר משקים, שכל אחד ממוקד בנושאי יצור אחרים. בטווח הארוך ייטב לנו אם יתרחב בסיס הצמיחה של המשק שלנו גם לענפים אחרים בהם יתכן שיש לנו יתרון יחסי (ביחס למשקים אחרים).
צמיחה – עד מתי?
