להיפרד מהחשיבה הקווית [4]

להיפרד מהחשיבה הקווית [1]
להיפרד מהחשיבה הקווית [2]
להיפרד מהחשיבה הקווית [3]

כל טיל היוצא לחלל נבחן ביכולתו להיפרד מחלק שסייע לקידומו, משעה שזה לא מסייע יותר לקידומו.

אנטולי קוזנייצוב – מבכירי תוכנית החלל הסובייטית

משנתו של קון

קון, גם הוא פילוסוף של המדע, התפרסם בעיקר משום טענתו שהמדע מתקדם ממהפיכה למהפיכה. לפי קון כל מדע [או המדע בכלל] מייצר ''תורת על'' [פרדיגמה] שתחתיו חוסה המדען בן התקופה. פרדיגמה זו היא שקובעת מה ''נחשב לידע ומה לא''. המדען במסגרת הפרדיגמה מנסה להרחיב אותה ולבצע את ניסויו ולנסח את תובנותיו. אולם עם חלוף הזמן מתחילים להופיע ''בקיעים'' בין הצפי התיאורטי [מה שאמור היה להתקבל על פי התיאוריה], לבין המצאי של המציאות. כאן נכנס השלב השני שאומר ''חבל להפיל תיאוריה שלמה על גרגיר קטן של אי התאמה'', וכך נולד לו ''הטלאי''.

את הטלאים אנחנו מכירים בדיוק בהקשר זה ממערכות הפעלה של מחשב. נניח שמישהו ''ברא את ה-XP” מערכת הפעלה שתפקידה לתווך בין תוכנות שונות ולאפשר למשתמש גישה אליהן. ונניח שתוכנה א מתנגשת עם תוכנה ב או, יותר גרוע, עם מערכת ההפעלה שאמורה להפעיל אותה. אזי ניתן:

1. לזרוק את מערכת ההפעלה לפח כ''לא מוצלחת''.
2. ניתן לייצר ''טלאי'' ש''יחליק את ההדורים'' וימנע את הקונפליקט בין התוכנה למערכת ההפעלה.

זהו בדיוק מה שקורה בטלאים מסוג שקון מתאר. לדוגמה ברפואה. הכריזו חכמי הרפואה [בניסיונם למצוא קריטריון לצהבת] שבילירובין גבוה בדם, מעיד על צהבת. יפה, כולם שמחו והריעו, אבל מה, יש אנשים [לא הרבה] שיש להם בילירובין גבוה ולא רק שאינם חולים בשום מחלה אלא בריאים יותר משור. לכאורה סיבה ''לזרוק את הקריטריון לכל הרוחות''. אבל כאן בא לעזרת חכמי הרפואה רעיון הטלאי וכך הוא נראה:

1. בילירובין גבוה בדם [מעבר לערך מסויים] מעיד על מחלה.
2. למחלה קוראים צהבת.
3. ישנו מיעוט של אנשים החולים במחלה כרונית [כך קראו לזה עוד לפני כמה שנים היום מדברים על ''תסמונת''] הקרויה ז'ילבר, שסימנה בילירובין גבוה מדי בדם [בדומה לערכים המתקבלים במחלת הצהבת].

כשנתקלתי ברופאים הללו לראשונה חייכתי. ניסיתי לשחק את המשחק ובפנים מכורכמות מדאגה שאלתי איך הם יכולים להבריא אותי ממחלת הז'ילבר [שכל ''סיבלה'' מסתכם בבילירובין גבוה בדם], כדי שאוכל להיות שוב כאחד האדם? הרופאים [בלי להתבלבל] ובלי שמץ של הומור ענו שטרם מצאו תרופה למחלה הזו.

כך פועל הטלאי.

טלאי נוסף ראינו עם ''פרוץ השנה החדשה'' בנושא השעונים האטומיים. בשלושים ואחד בדצמבר הוספה שניה לשעון האטומי. במאמר טיפוסי בנושא הובע הדבר כך: ''Time marches on, but Earth is falling behind'' בעוד שהאמת הפוכה. מי שקובע את הזמן המדוייק הוא כדור הארץ. ובכדי להבליע את העובדה שלא יצרו [עדיין] שעון משוכלל שלוקח בחשבון את תנודות הימים [המשפיעות על קצב הסיבוב ובכך גם על הזמן], ההכרזה היא שכדור הארץ ''לא מגיע לדיוק השעון האטומי''. וגם זה טלאי.

השלב השלישי לפי קון הוא המצב ש''לא ניתן יותר להתעלם'' מרבוי הטלאים והפרדיגמה הגדולה מתמוטטת. על חורבותיה צצה פרדיגמה חדשה והתהליך מתחיל מחדש.

---

מבנה המהפיכות המדעיות והחשיבה הקווית

אסכם את תיאורו של קון בשלבים:

1. נוצרת פרדיגמה. בחסותה פועלים מדענים.
2. עם הזמן נוצרים ''בקיעים'' בין יכולת ההסבר של התיאוריה ובין המציאות. לכך ממציאים המדענים [כי חבל על הפרדיגמה] טלאים.
3. ריבוי טלאים ממוטט את הפרדיגמה.
4. נוצרת פרדיגמה חדשה.

מסקנות מהמודל של קון. ראשית שינוי מדעי לא נוצר ולא מתקבל ברצון על ידי ''מומחי התחום''. כל פעילות המדענים מכוונות ל''שימור הפרדיגמה'' ורק כשזו מתמוטטת עוברים המדענים לפרדיגמה חדשה. שנית אין כל הבדל עקרוני [על פי קון] בין ידע מדעי לידע אחר. מי שקובע את ההבדל זוהי ''הפרדיגמה המדעית'' שהיא שרירותית. מסקנה שלישית ההצמדות של המדענים לפרדיגמה מתממשת באמצעות שני אמצעים:

• הזדהות.
• אינרציה.

הזדהות מתחילה כאשר אדם מרגיש ''לא מספיק מרכזי'', כלומר בעל רגש נחיתות, פוחד, לא בטוח בעצמו. וכמו שהוא זוחל לאביו ולאימו כשהוא מוכה, כך הוא מתאסף תחת מה שנראה לו גדול חזק ונצחי. הבעיה היא שפחד אינו מאפשר בחירה ורגשי נחיתות אינם מאפשרים מודעות. ככה שאפילו שרצונו כן [ושאלותיו ראויות: ''היכן צריך לשים את העיקר?'' או ''מה חזק ונצחי?''], בחירותיו של האדם פגומות, היות והן יוצאות מפחד. מפחד להיות לבד, מפחד להיות. זה מה שגורם לאדם ''לדגול'' [לעשות את הדגל לעיקרו]. זה מה שמביא אותו לחסות בפרדיגמה להיות עבד לה. בתורה רואים זאת בירידת אברהם למצרים. התחזותו ל''אח שרה'' מביא לו כבוד ועבודה, אבל מדרשים אומרים שבכך קבע את העבדות בדור שלאחר בני יעקב. זוהי העבודה לפרעה. זוהי עבודה ל''עיקר שרירותי''. זהו עגל הזהב, זוהי עבודה זרה. יפה רואה היהדות את ההשתייכות הזאת כעבדות.

ההיפוך של גישה זו בא ברגע מתן תורה בדיבר השני. ''לא תעשה לך'' עיקר שרירותי כלשהו, אפילו אם הוא נראה לך חזק וגדול ונישא. גם מגדל בבל שהזכרתי עוסק בשרירות לב זו ובעונש עליה. זוהי ההזדהות.

האינרציה מתבטאת במשוואה הבאה: : ''אם X טוב, גם X+1 טוב''. גם על כך עמדתי כשהזכרתי את מגדל בבל לפני שני פרקים. ההמצאה הטובה ''חומר ולבנים'' הביאו איתם באינרציה את ''הקמת המגדל''. אנחנו רואים זאת ב''חשיבה פרוייקטנטית''. להגן על הפרדיגמה בכל מחיר. בשלב הבא הפרדיגמה מתמוטטת.

החשיבה הקווית גם היא תומכת בגישה זו. היא אומרת : ''קבע לך עיקר''. היא עוזרת ''להדחיק'' את מה שזועק ל''שולים הזניחים''. היא מייצרת ''טלאים'' כדי לחזק את העיקר על חשבון השוליים. החשיבה הקווית היא ''חשיבה מגדלית''. וסופו של כל מגדל [כמו בדוגמת בבל] להתמוטט.

לא כך בחיים. לפי דארווין, החיים הם ריבוי של הצעות. מבנים גנטיים העומדים למבחן המציאות מדי מצב ובכל מצב מחדש. רק המציאות יודעת איך לשפוט. מי באש ומי במים מי בדבר ומי בכל דבר אחר...

---

איך תיאורית קון מתייחסת לתיאוריית פופר?

פופר מדבר על שיכלול המדע. פופר מדבר על איך צריך מדע להיחקר. פופר מציע דיסציפלינה של איסוף ידע בידיעה של חוסר ידע. כך טוב למדע. כך טוב לאנושות. פופר מציע צניעות למדע ולמדענים ובכך יש רווח. הם יכולים להשתמש בתיאוריות שונות ולהעמידן בו זמנית למבחן המציאות. המשותף לכולם הוא אי היכולת לדעת. והניתנות להפרכה שמצויה כתנאי בכל תיאוריה מדעית. בכך נוצרת אחווה רב אמונתית במערכת הנראית כאוטית אבל דמוקרטית ופתוחה ביחס להעמדה במבחן של אמירותיה בפני המציאות. זה טוב למדע, זה טוב לניהול החברה. כך פופר.

קון לעומתו מדבר על המצב הקיים ומתוכו הוא מנסח את ''חוקיות היש המדעי''. קון מצביע על אי האפשרות להפרדה בין המדען לבין עמדתו החברתית, שכל קיומו תלוי בפרדיגמה שהוא משרת. בפרעה של זמנו. קון ופופר משלימים זה את זה. קון מראה ''מה רע במצב הקיים''. או ''איך המדענים משתעבדים לפרדיגמה''. ופופר מציע איך להשתחרר משיעבוד זה, בלי לחכות או להיות תלוי בפרדיגמה שתיפול. פופר מציע לנו להצמיד את המדע ל''שיטת החיים''. פופר מציע לנו לצאת מתוך העבדות לפרדיגמה, פופר מציע לנו לבחור בחיים.

---