במהלך החודשים הארוכים והקשים עד לביצוע התוכנית של הממשלה היה נתק מוחלט בינינו לבין יונתן בשיא, נתק שהלך והקצין וכלל גם השמצות הדדיות בכלי התקשורת, נדבך נוסף למשבר האמון שנוצר באותם ימים בין הצדדים, ... דווקא כשהיה נראה כי כל העולם נגדנו, ולמרות הנתק המוחלט שהיה עוד קודם לביצוע תוכנית הממשלה, החלטנו להידבר עם יונתן בשיא בניסיון אחרון לשקם את עתידנו ואת הקהילות שלנו. המפגשים הראשונים עמו, עבור רובנו היו קשים מנשוא, אך ככל שהמשכנו בפגישות הללו, מצאנו אוזן קשבת, רצון אמיתי לסייע לנו, וחשוב מכל, מצאנו רגישות והבנה לצרכים האמיתיים שלנו.
האיש הוא יונתן בשיא, שהושמץ, והיו
איומים על חייו בגלל נכונותו לקחת על עצמו את תפקיד ראש המנהלת לטיפול בצרכי המפונים. בעצם בשיא לקח על עצמו שליחות של טיפול ב''נפגעי'' ההחלטות הקשורות בפינוי. הציטוט הוא קטע ממכתב שכתבו ראשי הועדים של מפוני גוש קטיף אל ממלא מקום ראש הממשלה, שלאחר שיקול דעת הרגישו צורך לשבח דוקא את השליח. המכתב הזה כמובן סוגר מעגל של התייחסות שלילית מאד ואמירות קשות, בהתייחסות חיובית מאד ושקולה, אל יונתן בשיא.
כדי שנקבל קצת פרופורציה נזכיר מבחר מקרי של ציטוטים אחרים שביטאו את ההתייחסות המאד שלילית אל השליח:
- אורי אריאל: אני כותב לך בדם לבי – אל תהיה אחראי לגירוש,...
- חנה גופר, מטה קדומים: חבר משק הופך לתליין הישובים בצפון השומרון ובגוש קטיף?
- נדיה מטר: האמת היא שאתה גירסה מודרנית של היודנרט, בעצם גרסה הרבה יותר נוראה,...
ידוע שהיו לא מעט התבטאויות מהסוג הזה שהיו חלק מגל הביקורת העכור על החלטת ההתנתקות של הממשלה והכנסת. אני מנחש שהרוב הגדול של האמירות הללו עובר את מבחן כללי חופש הביטוי. אז מה?
אולי, אולי, אפשר היה להבין אמירות ירודות כאלו כלפי מי שקיבל את ההחלטה על ההתנתקות.
אבל למצוא קורבן דוקא את ראש המנהלת... ?
האם הם חשבו שב''הריגת'' השליח הם ימנעו את ביצוע ההחלטה?
הסבר לאלימות הצעירים בעמונה
התואר אנרכיסטים הוא הגדרה קולעת לצעירים, שנראה כי אינם רוחשים כל כבוד לחוק או לשוטרים וסוסיהם שבאו לאכוף אותו. עמונה היתה מאחז לא חוקי, והממשלה פעלה כדין כשהורתה למשטרה לפרקו. ואם למישהו היו ספקות בנושא - בא בג''ץ והורה לממשלה לפנות את המאחז... לא הצליחו להסיר את כל הספקות בנושא. אחרי הכל, עמונה ויותר ממאה מאחזים לא חוקיים אחרים הפזורים על גבעות יהודה ושומרון, הוקמו ביוזמה ובעידוד של ראש הממשלה, אריאל שרון, וממשלתו.
אין לי ספק שהציטוט הזה הוא חלק חשוב מההסבר להתנהלות הצעירים באירועי עמונה. מצד שני, אם וכאשר מתברר שהורים או ה''מנהיגים'' המבוגרים, שמהתנהלותם לומדים האנרכיסטים לא מעט, מעודדים אותם (
הפקירו את הילדים) ולא ממש מנסים למנוע את האלימות אז יש לנו מקור נוסף לבלבול. ההסבר של הבלבול בגלל התנהגות הממשל כבר לא מספק. הספק לגבי ההסבר של ארנס גדל כאשר נראה שהתשובה שהוא נותן לא מסבירה את התנהלות ''הנפגעים'' במשברים דומים.
למשל הקיבוצים והמושבים בתוך הקו הירוק עברו משבר דומה באמצע שנות השמונים – משבר שכתוצאה ממנו ממשיכים חיי ''הנפגעים'' להשתנות גם היום. אפשר גם לטעון שהמשבר הזה נבע, לפחות באופן חלקי, ממסרים מבלבלים שעלו ממדיניות הממשלה (
הסדר חובות הקיבוצים והסדר מניות הבנקים). אבל המשבר הזה לא הביא בחובו ''הפגנות'' אלימות כמו בפרשת עמונה. נכון היו מקרי התאבדות והיו הפגנות כועסות, אבל לא היתה התארגנות להשליך אבנים (או לפעולות אלימות אחרות) על (כלפי) נציגי הרשות כמו זו של האנרכיסטים מעמונה. תחושת התבוסה לא עוררה אז פעילות אלימה. ... אלא דוקא חשבון נפש ותהליכי שינוי.
סוף דבר
לא. אין לי תשובות ברורות לשאלות שהצגתי כאן. אבל ברור לי לגמרי שעבירות על החוק אינן תשובה לגיטימית. מצד שני, ברור שכדאי לנו למצוא תשובות טובות, לפני שאנחנו ממשיכים בתהליך. אין דרך אחרת, אם בכלל, למנוע אלימות ופגיעות מיותרות ב''בריאות'' אזרחי המדינה היהודית.
יונתן בשיא – השליח
