|
|
|
מצ''ב מאמר מאת פול ברמן המתאר משבי רוח אנטישמיים ואנטי-ציוניים ברחבי העולם, ארוך למדי אבל שווה, לדעתי.
ברמן מתייחס, בין השאר, להפגנות של מתנגדי הגלובליזציה שהופכות להפגנות שטנה נגד ישראל ולמאמר נוסף של סראמאגו שבו נחשפת לגמרי העובדה שהיהודים שבראשו מיתולוגיים לגמרי.(הוא משווה את ישראל לדויד ואת הפלסטינים לגוליית. הכיצד? אבן הקלע של דויד הערמומי, והבלונדיני, לפי סראמאגו, אנלוגית לטילים המתוחכמים של חיל האוויר הפוגעים בגוליית המסכן).
החלק המעניין ביותר במאמר לטעמי הוא ניתוח רטורי של מאמר שלכאורה אינו מאוד עוין את ישראל. אך ברמן מראה שקלישאות רבות אשר חילחלו לאחרונה לשיח העולמי ומצויות במאמר כבדרך אגב, כגון מתיחת קו מקביל בין צרפת-אלג'יריה ובין ישראל-פלסטין, שוללות בעצם את קיומה של ישראל. שכן מקובל על הכול שהנוכחות הצרפתית באלג'יריה היתה קולוניאליזם שזמנו עבר, והמסקנה המתבקשת מאנלוגיה זו היא שגם זמנה של ישראל במזרח התיכון עבר.
בסכמו את מסקנותיו מהדוגמאות שהביא, אומר ברמן שהרמיזות האנטי-ציוניות והאנטישמיות (גם הלא-מודעות לעצמן) שהוא חושף אצל אנשים שקולים וסבירים לכאורה, מדאיגות אותו עוד יותר מהאנטישמיות הגלויה והבוטה:
Yet it is the unintended inferences that seem to me the most frightening of all. To go out and fight against bigots and racists of all sorts, the anti-Semites and the anti-Arab racists alike, seems to me relatively simple to do, even in these terrible times. It is not so easy to put up a fight against a wind, a tone against an indefinable spirit of hatred that has begun to appear even in the statements of .otherwise sensible people
קישורים:
|
|
|