השבוע הראשון של אוקטובר, כמו בכל שנה, הוא התקופה בה מתפרסמים שמות הזוכים בפרסי נובל של השנה. הזוכים בפרס נובל השנה היו ברפואה - שני מדענים מאוסטרליה, בפיסיקה - שני מדענים מארה''ב ואחד מגרמניה ובכימיה - שני מדענים מארה''ב ואחד מצרפת. פרס נובל מוענק כבר למעלה ממאה שנים (1901 היתה השנה הראשונה בה הפרס הזה הוענק), ולמרות שבעשורים האחרונים קמו לו כמה מתחרים שווי ערך ואפילו עולים עליו מבחינה כספית, פרס נובל עדיין נחשב ליוקרתי שבחבורה.
אלפרד נובללמרות שהדברים לא נעשו בצורה בוטה כמו היום, שיקולים פוליטיים העיבו על היוקרה של הפרס ועל ההדר המתלווה לטכסי הענקת הפרס כמעט מהיום הראשון. זה בלט במיוחד בתחומים של השלום והספרות, אבל היתה להם גם השפעה על הפרסים לרפואה ולמדעים (הפרס לכלכלה לא נכלל בצוואתו המקורית של נובל. זו תוספת עליה החליטה האקדמיה השבדית למדעים בשנת 1968, וגם כאן השיקולים אינם נקיים מפניות פוליטיות). בתקופת מלחמת העולם השניה, לפחות עד המפנה של סטלינגרד, האקדמיה השבדית נמנעה באופן שיטתי מהענקת הפרס לדמויות שהיו עשויות להרגיז את הגרמנים.
לאורך כל תקופת המלחמה הקרה האקדמיה השבדית השתדלה לא להרגיז את הרוסים יותר מדי, וניסתה לשמור על ''איזון'' בהענקת הפרס למדענים מהמזרח ומהמערב. התוצאה הבלתי נמנעת של הפוליטיזציה היתה זילות של מעמד הפרס, במיוחד בתחומי הספרות והשלום (באחרון הדברים כבר עברו מזמן את גבול הגיחוך ובמקרים מסויימים הפכו לשערוריה ממש). עד היום, ברפואה ובמדעים נשמרה מידה מסויימת של איפוק והפוליטיזציה התבטאה בעיקר בכך שאישים מסויימים קופחו (מדענים שהגיע להם לא זכו לקבל את הפרס, או שהפרס עבור תגלית הוענק למי שחלקו היה משני בלבד ולא למי שהיה ''אבי'' הרעיון). בשונה מהמצב בתחומי הספרות והשלום, לא ידוע לי על אף מקרה בו פרס נובל לרפואה ו/או למדעים הוענק על דבר הבל.
ישנם לא מעט סימנים שההקצנה הפוליטית המאפיינת את תקופתנו תביא לכרסום נוסף במעמדו של הפרס. מה שמתרחש בתחום הספרות מהווה אינדיקציה טובה למה שצפוי בעתיד.
מלכתחילה כל הרעיון של הענקת פרס בספרות הוא פרובלמטי בייחוד כשמנסים להקנות לפרס הזה מימד אוניברסלי. מעבר לבעיה שכמעט בלתי אפשרי למצוא קריטריונים אובייקטיביים לקביעת ה''ערך'' או החשיבות של יצירה ספרותית, קיימת הבעיה המיידית של השפה. חברי וועדת הפרס הם שבדים, ולכן זה לא מפליא שמספרם של הזוכים בפרס נובל לספרות שמוצאם סקנדינבי הוא גדול במיוחד, רובם ככולם סופרים שאף אחד לא שמע עליהם מחוץ לגבולות סקנדינביה לא לפני ולא אחרי שזכו בפרס. זה היה נכון במיוחד עד לסוף מלחמת העולם השנייה. מאז נעשו מאמצים רבים להרחיב את מעגל הזוכים בפרס, לא בדיוק ''אפליה מתקנת'' אבל לא רחוק מזה. בחינה של רשימת הזוכים בפרס נובל לספרות מאז תום המלחמה מראה על מגמה ברורה ליצור מעין ''רוטציה'' בין גושים פוליטיים (זה היה בעיקר במשך המלחמה הקרה), וכן להשיג ''ייצוג הולם'' (Diversity) של סופרים ממוצאים אתניים שונים.
ש''י עגנוןמגמת הגלובליזציה והעדרם של קריטריונים אובייקטיביים לקביעת איכותה של יצירה ספרותית הביאו לכך שרשימת הזוכים בפרס משופעת בשמות של סופרים שמעבר למעמד של הענקת הפרס לא נישאר מהם כל זכר בהיסטוריה. כאן השפה מהווה מכשול עיקרי. כמעט כל סקנדינבי ממוצע שולט באנגלית או בגרמנית ברמה של שפת אם (רבים שולטים בשתי השפות), כך שאין לו כל קושי לקרוא יצירות שנכתבו באנגלית או בגרמנית בשפת המקור. כשעוברים לשפות אירופאיות אחרות כמו צרפתית, ספרדית, איטלקית או רוסית, הזמינות של אנשים שמסוגלים לקרוא את שפת המקור מבין תושבי שבדיה יורדת באופן תלול. כשמדובר בערבית, עברית, פרסית, סינית או שפות אסיאתיות אחרות הזמינות היא אפס. בכל המקרים האלה השופטים שמחליטים על הענקת הפרס נאלצים להסתמך על תרגום. מלאכת התרגום היא אומנות בפני עצמה ואין הרבה מתרגמים שמסוגלים לתרגם יצירה ספרותית בלי לאבד מהערך. הענקת הפרס לש''י עגנון היתה הישג מרשים, והביאה הרבה כבוד לעם ישראל. אישית אני מאמין שהפרס הוענק לעגנון בזכות, אבל האם מישהו באמת מאמין שלמלומד שבדי שאיננו קורא עברית, חכם ככל שיהיה, יש באמת יכולת להעריך את האיכות של יצירותיו של עגנון?
מספיק לצורך ההשוואה להסתכל על התרגומים של התנ''ך לאנגלית. בלי קשר לצד הדתי, התנ''ך הוא יצירה ספרותית מונומנטלית. מבחינת הרמה הספרותית, אף אחת מהגירסאות של התנ''ך באנגלית (אני מכיר כחצי תריסר) אפילו לא מתקרבת למקור העברי. אין שום סיבה שזה יהיה שונה ביצירותיו של עגנון, או ביצירותיו של כל סופר אחר שכותב בשפתו. איך אדם בעל מנטליות צפון אירופית יכול לשפוט את ערכה של יצירה ספרותית שנכתבה בסינית או ביפנית על רקע של מסורת והיסטוריה זרות לו לחלוטין?
ברפואה ובמדעים ערכה של תגלית עומד בזכות עצמו, אם כי לא פעם יש צורך להחליט בין מספר תגליות. לכאורה אין מקום לערער על כך שזה צריך להיות הקריטריון הבלבדי להענקת הפרס. בכל זאת, מתחת לשטח נשמעים כבר קולות בדבר ''העדר ייצוג הולם'' (Under representation) בין הזוכים בפרס. בשלב זה מדובר בנשים (נו, איך אפשר אחרת?), וזו התחלה בלבד. אבל, אם לשפוט מהעבר, התחלה שאיננה מבשרת טובות.
אליזבת אייבי (Elizabeth Ivey) פיסיקאית ויו''ר אגודת הנשים במדע (Association for Women in Science), אירגון ששם לו למטרה לקדם את השתתפותן של נשים בתחומי המדע, ההנדסה, המתימטיקה והטכנולוגיה, הצהירה לאחרונה ש''זו תרבות גברית, בה לא מוצאים לנכון להציג את מועמדותה של אישה לזכיה בפרס'' (It is a male culture and they don't think of nominating a woman). היא התייחסה בדבריה לעובדה שב-40 השנים האחרונות אף אישה לא זכתה בפרס נובל במדע (האחרונה היתה דורותי קראופוט הודג'קין Dorothy Crowfoot Hodgkin שזכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 1964). ה''מסורת'' הגברית הזאת לא נשברה גם השנה – כל שמונה הזוכים בפרס הם גברים. תגובתו של גונאר אוקוויסט (Gunnar Oquist), מזכיר האקדמיה השבדית, ש''זה באמת מוזר בזמננו ולאור החשיבות שאנו מייחסים לשוויון בין המינים'' (This is very remarkable in the times we live in and with the importance we give to gender equality here) רחוקה מלהבטיח שפרסי נובל במדע לא יהיו הקורבן הבא על מזבח הפוליטיקה התקינה (
Nobel science prizes remain a male preserve).
למעשה וועדת הפרס לא עמדה כמעט מהיום הראשון בתנאים המקוריים של הענקת הפרס לפי צוואתו של נובל. כוונתו של נובל היתה שהפרסים יוענקו למדענים צעירים מבטיחים על מנת לאפשר להם להמשיך בעבודתם ללא דאגה לעתידם הכלכלי. בפועל זה כמעט לא קרה. לי ידוע רק על מקרה אחד, פיסיקאי גרמני בשם רודולף מוסבאואר (Rudolf Mossbauer) שזכה בפרס נובל לפיסיקה בשנת 1961 כשהיה בן 32. את ''אפקט מוסבאואר'', התגלית עבורה הוענק לו הפרס, הוא גילה ב 1957 במיסגרת עבודת הדוקטורט שלו.
קל להבין את מניעיהם של חברי וועדת הפרס. הענקת פרס עבור תגלית מבוססת שעמדה במבחן הזמן איננה כרוכה בשום סיכון. ''השקעה'' במדען מתחיל הנמצא בראשית דרכו, או בתגלית שעדיין לא ברור אם אכן יצא ממנה משהו, היא בחזקת הימור. הרוב המכריע של פרסי נובל הוענק עבור תגליות שנעשו למעלה מעשרים שנה לפני מועד הענקת הפרס, ולמדענים שכבר עברו מזמן את שיא הקריירה שלהם, אם הם בכלל היו עדיין פעילים.
לא יהיה כל קושי לשלב לתוך הגישה הזאת מדיניות של הבטחת ''ייצוג הולם'' למיגזרים שונים.
פרס נובל – שומרים על המסורת?
