אלימות הימין, לא רק הקיצוני, פוגעת באנשים שרק תמול שלשום סברו שהם מחוסנים מפניה, ''זה רק לערבים'' וקרצו איש לרעהו. לא מדובר באנשי שמאל, אלא בכאלה שמשתייכים למרכז מעט יותר שפוי, שהעזו להניף סרט כחול או כחול לבן על מכוניותיהם לאות תמיכה בנסיגה מעזה. מה כל כך נורא בסרט הזה? אם כן, מבחינתם של המתנחלים סרטים אלה הם סמרטוט אדום שהוציא מהם את הסעיף. בעלי המכוניות נדהמו לגלות כי מישהם ניפצו את זגוגיות המכוניות, שברו את המראות ופינצ'רו את הגלגלים. סרט כחול כזה עלה ללא מעט אנשים אלפי שקלים, ורבים הסיקו מסקנות והחליטו להסיר את הסרט או ויתרו על הנפתו מראש.
כאשר אלפי הפלנגות הפשיסטיות של המתנחלים ובני בריתם כבשו את ככר רבין, הבנתי את מה שחשו הוריי וחבריהם כאשר בשלהי רפובליקת ויימאר נערכו אסיפות המוניות של הנאצים ותומכיהם. יהודים שגרו באזור ההפגנה הסתגרו בבתיהם עד שתחלוף הסערה, או שמראש עזבו את האזור ויצאו למקום מרוחק וכך הצילו את עצמם מזעמו של ההמון הגזעני.
מאחר ואני גר לא רחוק מככר רבין ידעתי שאסור לי להסתובב שם בחולצה עם סיסמה התובעת את סיום הכיבוש ופירוק ההתנחלויות, או תומכת במרדכי ואנונו, בגלל הסכנה שבריוני הכיפות הסרוגות יעשו בי שפטים שעלולים להסתיים ברצח. בדירתי לא רציתי להישאר כדי לא לשמוע את הזוהמה הגזענית שפרצה מהרמקולים והגיעה עדי חלוני. לכן פעלתי כפי שהוריי פעלו בגרמניה ופשוט התרחקתי מככר רבין לקצה השני של הכרך וחזרתי לביתי רק כאשר קיבלתי אישור שהזוהמה הפשיסטית התפנתה מהככר. הלכלוך הפיזי שהשאירו המתנחלים לא הפתיע, שהרי הם רגילים לזהם את סביבתם בשטחים הכבושים משום שבעיוורונם הם סבורים שבכך הם מתנקמים בערבים. דין תל-אביב ''השמאלנית'' מבחינתם, כדין הפלסטינים.
שכן שאל אותי אם אני חש אמפתיה לכאבם של המתנחלים המפונים. בכלל לא, עניתי. מדובר בחבורה של עבריינים שנשלחו על ידי עבריינים אחרים, סחטו את מיסיי ומיסי עמיתיי האזרחים, סיכנו את חיי כולנו, שדדו וגזלו את אדמתו ומימיו של העם השכן, גרמו למותם, פציעתם והרעבתם של מיליון פלסטינים, מאות חיילים ישראלים נהרגו ונפצעו במשימת הכיבוש וההגנה על ההתנחלויות שהפכו למבצרים, אז איזו אמפתיה אני אמור לחוש כלפיהם? כבר כתבתי בעבר כי במקום לדפן אותם בפיצויים בסדר גודל של מיליארדים, היה צריך להטיל עליהם מס פינוי ופיצוי לאזרחי ישראל כל עוד נשמה באפם.
דממה אטומית בתקשורת הישראלית
6 באוגוסט הוא יום הטלת פצצת האטום על הירושימה. ב- 9 באוגוסט הוטלה פצצת האטום השנייה על נגסאקי. אלו הם שני תאריכים חשובים בתולדות האנושות המציינים עידן חדש, עידן נשק יום הדין. אלו הם גם שני תאריכים חשובים לתנועות וארגונים הנאבקים למען עולם מפורק מנשק גרעיני, במטרה למנוע את חורבן החברה האנושית והפיכתה למדבר שממה רדיו אקטיבי.
ב-6 באוגוסט ערך הוועד למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי, ביחד עם מרדכי ואנונו, מסיבת עיתונאים. סוכנות החדשות איי.פי (AP) שלחה ניידת שידור והעבירה את מסיבת העיתונאים בשידור חי ל-500 תחנות ברחבי העולם. בעיתונות הישראלית לא היה כל דיווח. סתימת פיות. בימים אלה, שעה שאמצעי התקשורת הפכו להיות שופרם של המתנחלים, כל מתנחל וגזען זב ומצורע, החל מאנשי כהנא וכלה בראשי ארגון הפשע יש''ע, זוכים לשעות רבות של שידור וחשיפה, לא מצאו העורכים לנכון לדווח לאזרחי ישראל כי יש מי שמעלים סימני שאלה ומותחים ביקורת על מדיניותה הגרעינית של ישראל; שסבורים כי לקח הירושימה הוא שאסור שיהיו בידי ישראל מאות פצצות אטום, שמדובר בנשק התאבדותי, שלא רק מאיראן יש למנוע נשק גרעיני (שטרם נמצא בידה), אלא יש לעשות זאת גם לישראל הגזענית שהנשק הנורא כבר נמצא ברשותה ומסכן את עצמה ואת שכנותיה.
היועץ המשפטי אמר לא מכבר בהופעתו בוועדת החוקה של הכנסת כי הוא ממעיט בהגשת כתבי אישום על הבעת דעות, גם אם הן מסוכנות, כדי לא לפגוע בחופש הביטוי.
ללא ספק איש נאור. הוא גם ציטט מחקר אמריקאי שלפיו מי שהתנקשו במנהיגים פוליטיים הם כאלה שסתמו להם את הפה. אנחנו, מתנגדי הנשק הגרעיני בישראל, לא מתכוונים לרצוח אף אחד, גם לא את אלה שסותמים לנו את הפה, אבל אולי מוכן היועץ המשפטי להנחות את התקשורת הממלכתית לשדר את מסיבת העיתונאים שערכנו, גם באיחור. לנושא זה יש רלבנטיות 365 ימים בשנה.
לינץ' או סיכול ממוקד?
הרוצח מחבל משפרעם, החייל נתן זאדה, שטבח בנוסעי אוטובוס, פעל בשיטת רוצח ההמונים גולדשטיין. הוא ביקש למנוע מהלך פוליטי, הנסיגה מעזה, באמצעות רצח ערבים חפים מפשע. במשימת ההכשלה הפוליטית, כך נראה עם כתיבת שורות אלו, הוא נחל מפלה.
זאדה נהרג במהלך האירוע. האם נהרג, או נרצח בלינץ' כפי שטוענים מספר שוטרים שהיו בשטח? טענות השוטרים, לפיהן הרוצח היה מנוטרל וקשור בידיו שעה שהמון זועם צבא על האוטובוס, מקבלות חיזוק לכאורה בצילומים שנעשו במקום ושודרו בטלוויזיה.
הדרישה לחקור את הנושא נראית לי מוצדקת. מי שמתנגד לעונש מוות, בוודאי ללא משפט, מן הדין שיתמוך בחקירה כזו.
אנשי הציבור שיצאו בדרישה להימנע מהחקירה, טועים. גם רוצח, אם נוטרל מנשקו ונותר בחיים, יש להעמידו לדין ולשפוט אותו על פי חומרת מעשיו.
האם חקירה כזו תניב תוצאות? איש מאלה שנראים בצילומים נכנסים לאוטובוס ואבנים בידם, לא זוהו, כי צולמו כשגבם למצלמה.
אולם גם אם יתברר שלא היה מדובר בניטרול פצצה מתקתקת באמצעות סיכול ממוקד, אם יותר לי להיעזר בשפת הכיבוש, אלא במעשי שפטים, אל לחשודים לחשוש.
במדינת ישראל נוצר תקדים, לפיו לינץ' אינו בר עונשין. כך נקבע באשר לרוצח ח''כ ליכוד אהוד יתום. כזכור הוא רצח בדם קר באמצעות אבנים ומוטות ברזל שני שבויים פלסטינים אזוקים שהיו תחת המשמורת שלו. הוא חולץ מהעמדה לדין תמורת הודאתו ברצח.
בית המשפט העליון אישר עיסקה זו.
מצבם של מי שהשתתפו בהריגת זאדה טוב בהרבה. הם עשו זאת במה שקרוי ''סערת הקרב'', ולא כמו אהוד יתום כאשר האירוע כבר היה מזמן מאחוריו.
אם החקירה תעלה כי אכן היה לינץ' והחשודים יזוהו, יש לדרוש דין שווה לשועים ופשוטי העם. הדרישה הנכונה תהיה, להעמיד לדין כל מי שגרם למותו של הזולת. יועמד ח''כ יתום לדין על רצח שבויים.
דו''ח העוני
התפטרותו של שר האוצר בנימין נתניהו זכתה לתלי תלים של פרשנויות. יש כאלה שניסו כוחם בניתוח אישיותו במטרה למצוא מניעים נסתרים. לא מצאתי בכך עניין רב.
חייכתי מעט כאשר בנאום ההתפטרות נאחז נתניהו בהיסטוריה, ושאל מה היא תגיד בעוד מאה שנה על התפטרותו. חשבתי שזה קצת מגלומני. הבה נעשה תרגיל פשוט. האם זוכרים באנגליה, צרפת או ארה''ב, מי היה שר האוצר לפני מאה שנים בשנת 1905? בישראל כבר לא זוכרים ראשי ממשלה. חלק ניכר מהציבור הישראלי כלל לא יודע מי היה ראש הממשלה השני של ישראל. אז מי יזכור בעוד מאה שנים את נתניהו?
זה באמת לא חשוב מה יגידו, אם בכלל, על נתניהו בעוד מאה שנים.
חשוב לימינו אלה, שהוא היה שואה לעניים, מגדלור לעשירים ואיש נדיב למתנחלים.
דו''ח העוני שפורסם למחרת התפטרותו הוא כתב אישום חמור למדיניותו.
דו''ח העוני של הביטוח הלאומי שמתפרסם מדי שנה, מראה על אותו כיוון. אחוז העניים גדל, העשירים חוגגים, והפער ביניהם הולך וטופח למימדים שהולכים ומקרבים אותנו למושחתים שבמשטרים.
העצוב הוא, שהעניים הם תשתית הבוחרים של נתניהו וככל שמצבם הולך ורע, תמיכתם בו הולכת ומעמיקה. מצב זה, של מעין עבד במשטר קפיטליסטי האומר ''אהבתי את אדוני'', מרקס לא חזה. אני מניח שמבין המרקסיסטים האדוקים יהיו מי שימצאו גם לכך תשובה בשיטת הפלפול התלמודי של סיבוב האגודל.
יצחק מרדכי – אלוף או סגן אלוף?
בית הדין הצבאי המיוחד, שדן עתה בסוגיה האם לשלול ליצחק מרדכי את דרגות האלוף ולהורידו במספר דרגות לנוכח הרשעתו בפלילים, יש בה משום הולכת שולל. המסר שהצבא משדר, כאילו מדובר באיזה גוף נקי כפיים שמקיא מתוכו אנשים לא מוסריים, הוא שקרי.
הצבא הישראלי גדוש בקצינים בכירים שאשמים בביצוע פשעי מלחמה. לא זו בלבד שדרגתם נותרה על כנה, אלא הם קודמו. זה נכון ביחס לאריאל שרון שדרגתו לא נפגעה בעקבות מלחמת לבנון, וזה נכון לגבי הרמטכ''ל הנוכחי דן חלוץ, שר הביטחון שאול מופז ומאות קצינים שלקחו חלק בפשעי הכיבוש ב-38 שנות הכיבוש. בין אם יורידו את יצחק מרדכי בדרגה, ובין אם לא, הצבא היה והווה ביסודו גוף בלתי מוסרי.
פחד אלוהים
