מי שזוכר את פרשת החרם של מדינות אופ''ק על אספקת הנפט בעקבות מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, יודע מה קרה במשקים בעולם. אירגון אופ''ק שאז היה הספק העיקרי של נפט גולמי, גילה באופן מעשי את העובדה שהוא שולט בשוק הנפט העולמי ולכן החליט להשתמש העובדה זו כדי לקדם אינטרס פוליטי. מאחר ובשוק הנפט הגולמי המחיר נקבע על פי ההיצע והביקוש, נוצר עודף ביקוש ניכר והמחירים ברחבי העולם עלו באופן משמעותי מאד.
די מהר נפגעו שיעורי הצמיחה של במדינות השונות ובמשק העולמי. כדי למתן את הנזקים הכלכליים הופעלו שיטות שונות למתן את עלית מחירי הנפט הגולמי וכן את מחירי הדלק למכוניות שהיו אז צרכן עיקרי של מוצרי הנפט הגולמי. המטרה היתה להקטין את צמיחת הפער בין הביקוש להיצע. שיטה די נפוצה באותה תקופה במדינות רבות, היתה הגבלה כמותית על השימוש בדלק. דרך אחת היתה הגבלת ימי הנסיעה של כל מכונית ודרך אחרת היתה להגביל כמותית את היכולת של כל תחנה לספק לצרכני הדלק הנהגים.
התחושה בציבור היתה של משבר חמור מאד. מה שבלט אז, לפחות בתקופת החרם, שצרכנים שינו את הרגלי הצריכה שלהם במה שקשור לדלק ושימוש באנרגיה. בארה''ב למשל היתה עליה ניכרת ברכישת מכוניות שיותר יעילות בצריכת הדלק. מאחר והיצרנים בארה''ב לא נערכו לאפשרות כזו היתה עליה משמעותית מאד בקניה של מכוניות אירופאיות שצרכו הרבה פחות דלק (ליחידת מרחק) יחסית למכוניות האמריקאיות.
מי שזוכר את מחירי הדלק מלפני שנתיים יודע שמאז עלו מחירי הדלק בצורה משמעותית מאד. אנחנו גם יודעים שמחירי הנפט הגולמי יותר משהכפילו את עצמם בשנה וחצי האחרונים. בסוף 2003 היו מחירי הנפט הגולמי סביב $30 לחבית ואילו בימים האחרונים הם נעים מעל $65 דולר לחבית. אבל מה שבולט הפעם ששיעורי הצמיחה הכלכלית של המשקים השונים לא ממש נפגעו. מה שבולט עוד יותר שאין אווירה משברית ואין סימנים לשינויים בהרגלי צריכה – לפחות בארה''ב ובישראל.
מאמר שהתפרסם כאן לפני מיספר חודשים עסק בשאלה ''
האם צפוי משבר אנרגיה?'' (5 לאפריל, 2005) ובהשלכות שיכולות להיות למשבר כזה. והנה מתקרב היום. מחירי הדלק מרקיעים שחקים.
השלט בתחנת הדלק המקומית מביא את ה''בשורה'' שהמחיר הגיע ל-$2.36 לגלון. לצורך ההשוואה - לפני פחות משנה המחיר היה מתחת ל-$1.50.
במה שקשור למחירי הדלק, מדובר במדינה (טקסס) שהיא מהזולות בארה''ב, ותחנת הדלק המסויימת שייכת לרשת ''עממית'' שהמחירים בה נמוכים במיוחד. אלו מחירים שהם עדיין נמוכים בהשוואה לאירופה (לא כל שכן ישראל), אבל הפער הולך ומצטמצם בצעדי ענק. התייקרות של יותר מ-50 אחוזים בפחות משנה לא ''הולכת ברגל'' גם בארה''ב.
בתחילת 2004, כשמחירי הדלק התחילו ''לטפס'', היו דיונים מרתוניים בשאלה ''איך הכלכלה האמריקאית תתמודד עם זה'' כי למחירי הדלק יש השפעה ישירה לא רק על בעלי רכב פרטי, אלא גם על מחירי התחבורה הציבורית (טיסות, רכבות הובלת משאות וכו') ועל מחירי ההסקה (בחורף) ומיזוג האוויר (בקיץ). במקביל היו גם דיונים והתפלספויות בשאלה 'איך הציבור ''יקבל את זה'' כאשר מחיר הדלק יפרוץ את ''מחסום'' 2 הדולר, והאם זה יגרור שינויים בהרגלי הצריכה של האמריקאי הממוצע (עוד לא יבש הדיו על המילים האחרונות והחדשות מביאות את ''בשורה'' שבקליפורניה מחיר הדלק פרץ את ''מחסום'' 3 הדולר --- $3.15 לגלון למען הדיוק).
וראה זה פלא. כשמסתכלים על הכבישים לא מרגישים בשום שינוי. אותה צפיפות, אותם פקקי תנועה, וה Free ways עמוסים כמקודם. בסופי השבוע החניונים של מרכזי הקניות סתומים, ובאתרי הנופש לא מדווחים על ירידה משמעותית במיספרי הנופשים. יתרה מזאת, אין כל שינוי בכמות כלי הרכב ''זוללי הדלק''. מכוניות פרטיות עם מנועים של 6 ו-8 צילינדרים וכלי רכב מהסוג SUV או Minivan ממשיכים למלא את הכבישים ולא מורגשת כל ירידה בביקוש. נושא מחירי הדלק מוזכר בחדשות, אבל הציבור לא נישמע מוטרד במיוחד. סיפורים חדשים על הטרדה מינית של ארנולד שוורצנגר, גילויים ''סנסציוניים'' על המועמד החדש לבית המישפט העליון ובמיוחד ה''התנתקות'' מאפילים על כל דבר אחר.
האמריקאי הממוצע איננו ידוע כמי שאוהב לזרוק כסף כך סתם. הוא ייסע לפעמים 5 ו 10 מייל כדי לחסוך חצי דולר על איזה מוצר שנמצא במכירה כללית. העליה הממוצעת בהכנסות במשך השנה האחרונה היתה מתחת ל 5 אחוזים, אבל מסיבות כאלה או אחרות העליה הדרמטית במחירי הדלק ''נספגת'' ע''י הציבור בשלווה לא מובנת.
האם מדובר בנס כלכלי?
למרות עליית המחירים המתמשכת המצב היום שונה מאד ממה שהיה בראשית שנות ה-70 וה-80. ראשית, על פניו לא נראה שעליית המחירים היא יזומה על ידי מי מספקי הנפט הגולמי. שנית, מאז שנות ה-70 חלה התפתחות בעולם ונוספו עוד יצרני נפט גולמי שאינם חלק מאופ''ק. חלקו היחסי של אופ''ק ירד באופן משמעותי ולכן היכולת של האירגון הזה להפעיל חרם לא קיימת באופן מעשי. הגורם הפוליטי שיכול היה ליצור מצב משברי בשנות ה-70 והשמונים כבר לא קיים. נשארו גורמים שמשפיעם על ההיצע (ייצור) והביקוש (צריכה):
- השינוי בהרגלי הצריכה של שנות המשבר הקודמות ביחד עם הצמיחה של המשקים מאז יצרו שינוי בחלקו היחסי בהכנסות של השימוש בנפט גולמי. בהדרגה ירד חלקה של האנרגיה בסל הצריכה הטיפוסי.
- במהלך התקופה האחרונה היו לא מעט בעיות ביכולת של היצרנים להדביק את קצב הגידול בביקושים לנפט בסין והודו למשל הצומחים בקצב של יותר מ- 7 ו-8 אחוזים בשנה כבר זמן רב.
- עודף הביקוש קטן והולך (הביקוש גדל מהר יותר מהגידול ביצור).
- היו גם בעיות שאפשר ליחס להתרחשויות פוליטיות כמו שביתות בניגריה, או הלאמת יצרנית הנפט העיקרית ברוסיה (שהיא היצרנית השניה בגודלה בעולם אחרי סעודיה).
- גם כושר התפוקה בבתי הזיקוק מוגבל - מסיבות שונות לא משקיעים מספיק בהרחבת כושר היצור. מה גם שהיו במהלך התקופה האחרונה לא מעט בעיות ותקלות.
אם כן הביקוש עולה בקצב מהיר יותר מההיצע ולכן התוצאה היא של עליית מחירים מתמשכת. אבל העובדה הכי חשובה שצריך לזכור היא שבמונחים ריאליים (בניכוי אינפלציה) המחיר של הנפט הגולמי טיפס לכיוון $90 לחבית. משמע רחוקה הדרך לרמת מחירים ברת השוואה לתקופה הקודמת. יש האומרים שהמצב המשברי יגיע רק אם נגיע לרמת מחירים של $105 (כי חלקה של האנרגיה בצריכה האנושית קטן יותר מאשר היה בתחילת שנות ה-80).
ברקע מתקיים בארה''ב מאבק על פתיחה לייצור של שדות נפט באלסקה.
סערה בחבית של דלק
