אינני מכיר אנשי שמאל שלא גינו את פיגועי הטרור בלונדון. אנשי שמאל, החל מהרדיקלים וכלה במתונים, לא יכולים לצפות בשוויון נפש כאשר אוכלוסיה לא לוחמת הופכת יעד לרצח בדם קר. אין ספק שמי שתכננו וביצעו את הפיגועים בקווי התחבורה ברכבת התחתית ובאוטובוס בלונדון בשעות הבוקר העמוסות, ידעו כי כל הנפגעים יהיו אזרחיות ואזרחים בדרכם לעבודה. אין ויכוח על כך כי מדובר בפשע אכזרי שמתכנניו ומבצעיו ראויים להיכלא עד סוף חייהם.
האם פירוש הדבר כי אנשי שמאל ניצבים באותו צד של המתרס כמו ראשי הממשלה טוני בלייר ואריאל שרון או הנשיא דבליו בוש, שהרי גם הם גינו את הפיגועים בלונדון.
התשובה היא לאו מוחלט. איננו ניצבים איתם יחד.
בוש, בלייר ושרון הם יצרני טרור, טרור של מדינה, ולכן הגינוי שלהם הינו בלתי אמין, צבוע ומתחסד.
אנשי שמאל לא עושים את האבחנה בין ''טרור טוב'' נוסח שרון ובוש ובין ''טרור רע'' נוסח קנאי הדת המוסלמים. הם מגנים את הטרור לכל סוגיו, וקודם לכל את הטרור של העשירים והחזקים. אנחנו לא רשאים להבחין בין עשרות אלפי הקורבנות האזרחיים שנפגעו מטרור המדינה של בוש ובלייר בפלישה לעיראק או של שרון בשטחים הכבושים של פלסטין, לבין אלה שנפגעו מהטרור של אל קאעידה. אנו גם לא רשאים לנתק בין האירועים. הפיגועים בלונדון אינם מנותקים מהשתתפותה של בריטניה בפלישה לעיראק, שעילותיה התבררו כשקריות.
אזרחי בריטניה היו אולי יכולים למנוע את הפיגועים בלונדון אילו בחרו בבחירות האחרונות במפלגה הליברלית שהתנגדה לפלישה לעיראק. הם העדיפו לבחור מחדש בבלייר ובכך בוודאי הגבירו את המוטיבציה של הטרוריסטים להוציא את הפיגועים לפועל.
האם הטרור של בלייר מצדיק את הטרור של קנאי האיסלם? בוודאי שלא. אבל צריך לדעת כי הדרך היעילה ביותר להילחם בטרור של קנאי הדת, הוא לא בגיוס כל ארסנל הנשק המודרני של בוש ובלייר שגורם להרג המוני שפיגועי לונדון לעומתם הם טיפה בים, אלא בגיוס כל אותם מיליארדים המופנים לחימוש ולמלחמה, לייבוש ביצות העוני, המחסור והמחלות באפריקה, באסיה ובמזרח התיכון, שהם מקור הגיוס והתמיכה של הטרור שפגע בלונדון או במדריד.
בוש ותומכיו מצהירים כי המלחמה שלהם בטרור נעשית בשם הדמוקרטיה והחופש, אלא שזהו שימוש ציני במושגים נעלים.
מלחמתם הופכת את מדינות המערב לפחות ופחות דמוקרטיות. הן הולכות ומאמצות איפיונים של משטרי עריצות נגדם הם לכאורה נלחמים. מחנה המעצר ללא משפט בגוואנטאנמו הוא הדבר הקרוב ביותר לגולאג הסובייטי. מדינות המערב חוקקו חוקים המצמצמים את זכויות האזרח, הכל בשם המטרה החדשה של ''מלחמה בטרור''.
קנאי האיסלאם נוחלים הצלחה במקום שאולי לא חלמו עליו: הסטת המערב הדמוקרטי, בצעדים איטיים אך בטוחים, לעבר משטרי העריצות מהם הם באים.
מועקה הולכת וקשה
הכנסת אישרה את החוק ליום זיכרון ממלכתי לרחבעם זאבי, לשעבר שר בממשלת שרון ואלוף בצבא הכיבוש הישראלי, שנהרג בפעולת גרילה פלסטינית. חיסולו (באימוץ מונחי הכיבוש הישראלי) של זאבי היה תגמול פלסטיני בנוסח ''סיכול ממוקד'' על ''הסיכול הממוקד'' שישראל ביצעה נגד אבו עלי מוסטפה, שנמנה עם הדרג הפוליטי הבכיר של אש''ף, והיה מנהיג החזית העממית.
זאבי הוא אחד ממבשרי הפאשיזם הישראלי המודרני. הוא ייסד את מפלגת הימין הקיצוני ''מולדת'' שחרטה על דגלה את רעיון הטרנספר לפלסטינים. החוק קובע, בין השאר, כי יש ללמד בבתי הספר את מורשתו של הפאשיסט והטרנספריסט זאבי.
חוק זה הוא לבנה כבדת משקל נוספת שהולכת ומקשה על ישראלים שוחרי זכויות אדם לשאת את האזרחות והדרכון הישראלים. החוק משקף ללא ספק את מצב הרוח הגזעני השורר בחברה הישראלית. הברית של המצדדים בחוק, שרון וכל הימין הישראלי, היא הדבק האמיתי ואל לנו להתרשם יתר על המידה מהמריבה הפנימית והזמנית של שרון עם מתנגדי ההתנתקות.
בכדי להבין את משמעותו של החוק צריך להשוות אותו עם חוק שהיה מתקבל בארה''ב המעלה על נס את פועלו של מנהיג הקו קלוקס קן, או חוק ברוסיה שהיה מורה על לימוד מורשתו האנטישמית של חמלניצקי או חוק בגרמניה הקובע כי יש ללמד בבתי הספר את מורשת המפלגה הנאצית.
בקצב הזה לא ירחק היום בו יתקבל בכנסת חוק מורשת יגאל עמיר, וגם של המתנחל שהשתתף בלינץ' הנער הפלסטיני במואסי בעזה.
ראוי היה כי מוסד יד ושם יביע הסתייגות מהחוק. היהודים הניבטים מקירות מוזיאון יד ושם הם גם קורבנות טרנספר. אבל אל דאגה, ראשי יד ושם, כך אני צופה, לא יביעו עמדה. גזענות יהודית עוברת שם ללא בעיה.
אוי ויי, ''העיירה בוערת''
הסוכנות היהודית מקיימת מוסד המתקרא ''המכון לתכנון העם היהודי''. מנכ''ל המכון הוא כתב מעריב לשעבר אבינועם בר-יוסף.
המכון הגיש עתה דו''ח לממשלה שלפיו עומד לקרות ''אסון נורא''. מספר היהודים בעולם ילך ויצטמצם. מדוע התחזית הקודרת? משום שיהודיות ויהודים מתחתנים עם לא יהודים. אתם מבינים את גודל האסון? היהודים נהנים משיוויון זכויות, אין בעולם המערבי אנטישמיות של ממש, היהודים מתקבלים ללא בעיה על ידי לא יהודים, ואז מתרחשת הזוועה הקשה מנשוא של ''נישואי תערובת'', אחד מאותם מושגי תועבה נאצים שהממסד היהודי והציוני אימץ.
על פי הדו''ח, ישראל היא התקווה האחרונה של קיום יהודי. אבל, אוי ויי, דווקא ישראל מציבה בפי יהודיה את הסכנה הגדולה ביותר לקיומם. סיום המלחמה לא נראה באופק. להיפך, חומת האפרטהייד מבטיחה את המשך הסכסוך לשנים רבות. המלחמות פלוס תאונות הדרכים מבטיחות כי מספר גדל והולך של יהודים ימצאו כאן את מותם הלא טבעי.
אבל, אוי ויי, גם אם יהיה שלום עם כל העולם הערבי, הקיום היהודי לא מובטח. שלום פירושו גבולות פתוחים, יחסי מסחר ותיירות עם הארצות השכנות, שיובילו למספר הולך וגדל של נישואים בין יהודים לערבים. הקיום היהודי שוב סכנה.
הנה שאלה המלטית נוראה: מה עדיף? חיסול היהודים במלחמות, או חיסולם בנישואים עם לא יהודים?
ולפותרים מובטח פרס מטעם המכון הנ''ל.
מתי לומר ז''ל?
גיל ריבה, ספק עיתונאי ספק בדרן, מגיש תכנית ראיונות אותה הוא מנהל בלימוזינה שלו. תכניתו האחרונה הוקדשה לראיון עם ד''ר לריסה טרימבובלר, אשתו (לפי פסיקה של בית הדין הרבני שאישר את נישואי השניים בידי שליח) של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר.
לריסה היא בעלת דעות גזעניות ימניות מפחידות. אבל היא לא אשה מתלהמת כמו למשל פאשיסטית אחרת, המתנחלת נדיה מטר. את דעותיה מבטאת לריסה במינוריות, בקול שקט ומאד שלו. אחד הביטויים הקשים לדעותיה היה כשהוסיפה את התואר ז''ל לרוצח ממערת המכפלה ד''ר ברוך גולדשטיין. לעומת זאת כאשר הזכירה את יצחק רבין, השמיטה את הז''ל. אין ז''ל לרבין.
גיל ריבה לא היה מסוגל לעכל את העובדה שלגולדשטיין יש ז''ל ולרבין אין. הוא לחץ עליה שוב ושוב, ובשאלות חוזרות ונשנות, ביקש לדעת מדוע לא תוסיף ז''ל לרבין. היא התפתלה מעט, הכל כאמור בעדינות רבה, לא צועקת, לא נוהמת, מאד תרבותית כיאה למי שלימדה עד לא מכבר באוניברסיטה העברית (ופוטרה שלא בצדק מסיבות פוליטיות).
לבסוף אמרה את הדבר הנכון מבחינתה. מדיניותו והשקפתו של רבין מהווים לדידה סכנה. מבחינתה הוא אויב שכמעט והצליח להטיל את ישראל לשואה חדשה. לכן היא לא יכולה לדבר עליו במונחים של זכרונו לברכה. דווקא הקטע הזה נשמע באוזניי מאד הגיוני. אין סיבה שאדם יברך את זכרו של מי שבעיניו הוא מפלצת פוליטית.
האם מי מאיתנו, אנשי שמאל, יוסיף לרב מאיר כהנא או לרחבעם זאבי את התואר זכרונו לברכה? לא יעלה על הדעת השמאלית לכבד פשיסטים וגזענים שהלכו לעולמים במלים אלו. לכל היותר יסננו זכרונם לקללה.
מכתב מהבת
בתי השוהה עתה באיטליה, שלחה לי (בדוא''ל) מכתב אותו אני מצרף לטור.
גלובליזציה חברתית – אוטופיה או חלום בר מימוש?
כמישהי שמצויה זמן מה הרחק מביתה בירושלים, אני מוצאת עצמי מהללת ומשבחת מדי יום ביומו את היכולת לשמור על קשר עם משפחתי ובני אנוש אחרים היקרים לליבי על ידי תקשורת וירטואלית מתוחכמת. עודני מתפעלת מהיכולת לשבת בבית קפה עם מחשב נישא או מוצרים דיגיטליים למיניהם, אשר עם חלקם טרם ערכתי היכרות אישית, ולגלוש מעל דפי האתר, לשלוח דואר אלקטרוני, הודעות טקסט לטלפונים ניידים, תמונות ויש לציין את המצלמות המעבירות את דמויות אהוביך או מכריך ולשוחח עמם חינם אין כסף – הטכנולוגיה במיטבה, שהופכת את עולמנו לכפר גלובלי, מונח שבתחילת דרכו נשמע מעורפל, אבסטרקטי ואף דמיוני משהו, קרם עור וגידים והפך דרך מקובלת ופופולרית בקרב רבים מאיתנו.
כאדם, שגיבש השקפת עולם אוניברסלית, אני מברכת על כך שלטכנולוגיה הוירטואלית אין גבולות, חומות או מחסומים.
יש לציין, כי הגלובליזציה לא מסתכמת באספקט הוירטואלי, אלא גם בזה המעשי. היכולת לייצר חלקים שונים של אותו מוצר ברחבי הגלובוס והתלות ההדדית חוצת הגבולות מייצגים גם הם מקצת מהתופעה.
עם זאת, נתקלתי בבעייתיות מסוימת, שלא נותנת לי מנוח. בהנחה שאכן מדובר בתופעה כה מדהימה ומבורכת, מדוע ישנם אנשים ותנועות שמתנגדים לה נחרצות ונוטרים לתופעה זו טינה חריפה ואף רואים בה איום?
לא דרושה מחשבה מעמיקה במיוחד או אנליזה מתמשכת, על מנת להבין את שורש הבעיה. כל אדם בעל מצפון ואולי עם נטייה קלה לרגשי אשמה ונפש עדינה ורגישה מבין את כוונתי. אנו נהנים מפירות התופעה ועל כן נוטים להדחיק את האספקטים השליליים הקשורים בה. אני טוענת שיש לומר את הדברים באופן ברור וחד משמעי: כאשר מוצר מיוצר בסין או טייוואן בתנאים מחפירים ואז נמכר באיטליה או נורווגיה – לא מדובר בגלובליזציה. כאשר לוויין אמריקני עושה את דרכו מעל שמי אפריקה ומתחתיו חיים אנשים בעוני מחפיר שלא יודעים מה זה רדיו – זו לא גלובליזציה. טרם נתקלתי בכפרים נידחים ואומללים שידם משגת מחשב, אשר יושיע אותם על ידי קריאה לגיוס כספים וסיוע או לחילופין אשר הצליחו להשפיע על המדיניות הפיננסית או לצורך העניין, מדיניות כלשהי באשר היא של ארגונים בינלאומיים חשובים. הגלובליזציה משרישה את המצב הקיים, על פיו המונח קשור באופן ישיר ליכולות טכנולוגיות וכלכליות מתקדמות, כלומר לכסף, כלומר למוקדי השפעה.
הגיעה העת לשנות הגדרות ומטרות ולהוביל תנועות גלובליות שיבליטו מטרות אחרות של הגלובליזציה. לא שלילה גורפת של גלובליזציה באשר היא, אלא הצבת גלובליזציה אלטרנטיבית חיובית כפי שבאה לידי ביטוי אצל חלק מהמפגינים בכנס ה-G8 ובסדרת הקונצרטים של הלייב 8. גלובליזציה זו חייבת לראות לנגד עיניה מטרות כגון צמצום פערים בין חלקי העולם השונים, הפסקת הניצול וחתירה לשוויון אוניברסלי.
הגר ספירו, 8 ביולי 2005
לגנות מבלי להיות חלק מהמקהלה
