החלטת התובע הכללי של רוסיה לפתוח בחקירה בנושא הסתה גזענית כלפי לא יהודים, הכלולה בספר ''שולחן ערוך'', זכתה לקבלת פנים אחידה וזועמת החל ממרצ, עבור לשינוי, המשך בעבודה ובליכוד וכלה בכל המפלגות הדתיות. כמובן שקולם של ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, קהילות יהודיות בעולם ויד ושם לא נפקדו. כולם חזרו כמקהלה ממושמעת על הטקסטים המקובלים במקרים כאלה כמו ''אנטישמיות'' ''הפרוטוקולים של זקני ציון'' (כך היהודי החרדי לפיד) וכיוצא באלה נימוקים מבית המדרש היהודי.
שוב הוכח שיש דבר כזה כמו ''היהדות הבינלאומית'' עליה מנצחת ממשלת ישראל והיא בעלת כוח רב. עובדה שהתובע הרוסי לא נזקק ליותר מיום אחד לאחר ששמע את המחאות הקולניות של כל הגורמים הנ''ל, והחליט על ביטול החקירה.
יחד עם זאת, הידיעה על החקירה, היתה חשובה משום שהיא הביאה לידיעת הציבור בישראל, בעיקר החילוני שלא מצוי בכתוב בשולחן ערוך, מידע רב ערך על הגזענות המצויה בספר זה. אמנם הספר נכתב על ידי יוסף קארו בשנת 1565, אולם אין בכך לשנות את העובדה שהוא מהווה גם כיום ספר המצוות וההלכות הבסיסי לדת היהודית על כמעט כל גווניה וזרמיה. (אינני יודע מה יחסם של הרפורמים לשולחן ערוך).
מה למדנו בינתיים? שעל פי השולחן ערוך אסור ליהודי לסייע לאשה לא יהודיה שכורעת ללדת, אסור ללמד לא יהודים מקצועות מסוימים, אסור לסחור איתם ועוד. צריך לציין בהגינות כי שולחן ערוך הוא טקסט יחסית צמחוני באשר לגזענותו. אצל הרמב''ם ובתלמוד יש התבטאויות והלכות הרבה יותר חמורות.
מי שחושב שגזענות זו היא רק עניין של העבר הרחוק, טועה. הגזענות בדת היהודית רלבנטית מאד גם לימינו. מורם וגיבורם של מתנחלי גוש אמונים הרב קוק (האב) כתב כי ''ההבדל בן הנשמה היהודית ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נשמת האדם לנפש הבהמה''.
מדיניות ממשלות ישראל והמתנחלים בשטחים הכבושים יונקת מגזענות זו ומיישמת אותה.
צריך לומר ביושר כי על בסיס כל ההלכות וההתבטאויות בטקסטים הדתיים היהודים, אפשר היה לחוקק גירסה יהודית כשרה לחוקי נירנברג.
אילו התובע הרוסי לא היה מפסיק את החקירה, ניתן היה לצפות במתח לעדותו של הרב של מוסקבה, איש חב''ד, אחת הכתות היותר גזעניות ביהדות, ומקורב לנשיא פוטין, מנסה להסביר לתובע הרוסי את פשר ההלכות הגזעניות כלפי לא יהודים.
יטען הטוען, כי העילה לחקירה לא היתה כשרה. מי שתבעו אותה הונעו משנאת יהודים, ולא מתוך איזו כמיהה לשוויון אוניברסלי בין בני אדם. בוודאי שזה כך לגבי רבים שחתמו על העצומה שדרשה מהתובע הכללי להתחיל בחקירה. אולם מוטיבציה לא כשרה יכולה לייצר לעתים תוצאות שיוזמיה לא התכוונו אליה.
תארו לכם, שהחקירה היתה פורשת כנפיים וכוללת בדיקה של כתבי קודש של דתות אחרות.
שהרי זו אמת לאמיתה: בכל כתבי הקודש של הדתות המונותיאיסטיות, נצרות, יהדות ואיסלאם, מצויים כתבי פלסתר גזעניים כלפיי המאמינים בדת הזולת.
יתכן והתובע הרוסי הוא לא הכתובת המתאימה לחקור את תועבות הגזענות ושנאת הזרים הכלולות בספרי ההלכות של הדתות השונות. קבוצות מחקר בלתי תלויות מטעם האו''ם או מוסד אקדמי בעל יוקרה עדיפות על התובע הרוסי.
הדת מהווה עדיין מקור למלחמות, לאפליות, לגזענות, להומופוביה, וראוי היה שבמדינות נאורות הלוחמות בגזענות יתבעו ממורי ההלכה של הדתות השונות להוציא מכתבי הקודש את כל הקטעים שמחנכים ומסיתים לשנאה האחר.
אין קדושה בתועבה הזו, גם אם היא מיוחסת לאלוהים או לרבי מלובביץ, או לרב קוק, או לרב לוינגר, או לכומר הגזען מהקו קלוקס קלן שהורשע עתה ברצח פעילי זכויות אדם במסיסיפי או לדרשנים במסגדים הקוראים למלחמת קודש בכופרים.
כולם ראויים לגינוי.
דילמה
הבנקים מנהלים עתה מערכה אדירה נגד מסקנות ועדת בכר לרפורמה בשוק ההון.
בעיקר שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי המחזיקים ב-70 אחוזים מהנכסים הפיננסים של הציבור. על פי מסקנות ועדת בכר, יוצאו מהבנקים קופות הגמל והקרנות ויועברו לפעילים אחרים בשוק ההון. כך תגדל התחרות, ויוזלו התעריפים.
הבנקים שכרו את מיטב היחצ''נים שעושים שטיפת מוח לחברי הכנסת במטרה לדחות את מסקנות ועדת בכר. קופות הגמל והקרנות הן ביצי זהב שמכניסות לבנקים מיליארדים. לעומת זאת הביצועים של הקופות והקרנות שמחזיקים הבנקים הם פחות מבינוני, והציבור הרחב שמחזיק בהן את חסכונותיו, לא מקבל את התמורה הטובה ביותר עבור כספו. ככה זה כשיש מונופול של שני בנקים, מה שקרוי דואופול.
הבה נזכור כי לפני 22 שנים, בשנת 1983, כאשר הבנקים פשטו את הרגל במשבר המניות הגדול, כתוצאה ממהלכים שהתבררו מאוחר יותר כפליליים, הממשלה הצילה אותם בכספינו. ועדת בייסקי שהוקמה בעקבות משבר המניות המליצה כבר אז להוציא את קופות הגמל מהבנקים. שום דבר לא נעשה, הבנקים חזרו לסורם, וועדת בכר הוא ניסיון נוסף לממש באיחור ניכר את עיקרי מסקנות ועדת בייסקי.
ל''אדם הקטן'' כפי שקרויים אלה המחזיקים את חשבונות משקי הבית, אין סיבה לתמוך בבנקים. הבנקים שודדים את הציבור בעמלות מטורפות. חשבונות משקי הבית הם מעיין שמניב רווחים בטוחים. הם הבסיס למדיניות הרפתקנית של הבנקים לפיה נותנים הלוואות עתק לכרישים שונים, שרבות מהן מתבררות כמפוקפקות, שנופלות לבסוף למצבת חובות אבודים. אנחנו, משקי הבית, מממנים את ההרפתקנות הזו.
רווחי העתק של הבנקים אינם חוזרים ללקוחות בדמות הפחתת העמלות, אלא מוזרמים למשכורות השחיתות של המנהלים (9 מיליון ליו''ר בנק הפועלים, ו-9 מיליון למנכ''ל ומאות מיליונים לגברת אריסון וכו').
אין לנו סיבה לתמוך בהשארת קופות הגמל בידי הבנקים.
מה עושים מנהלי הבנקים? מגייסים את העובדים כשותפים למאבק. בנק הפועלים, שפיטר לפני כשנה 700 עובדים וזרק אותם לכלבים רואה בהם לפתע בני ברית במאבק. בעלי הבנק מאיימים על העובדים ''אם נאבד את הקופות והקרנות, יהיו פיטורים המוניים''. והעובדים מפחדים ומתגייסים למען הבוסים.
אמנם יש יותר מחוות דעת אחת הקובעת שאין לאיום הזה שחר, שהבנקים ימשיכו להזדקק לעובדים מיומנים אלה, שתמורת קופות הגמל שתגרענה, יוכלו הבנקים לעסוק בביטוחים, גם זה מצריך כוח אדם. ואילו עובדים אחרים יוכלו להיקלט בחברות החדשות שתיכנסנה לשוק ההון, אולי אפילו בתנאים יותר טובים.
מהו תפקידינו כאנשי שמאל? האם עלינו לתמוך בעובדים שתומכים בכרישי ההון שמסובבים לחברי הכנסת את הראש? או שמא לומר להם: ''חברים, קחו מרחק מהבוסים, הם משתמשים בכם כשנוח להם, ולא יתביישו לנסות לזרוק אתכם כאשר יתאים להם. רק העבודה המאורגנת תציל אתכם, בין שתהיה רפורמה בין שלא. הם מהלכים עליכם אימים, ואתם צריכים לדחות זאת על הסף''.
כל שנכתב כאן, הוא תוצאה של אילוץ לפיו אנו חיים בחברה קפיטליסטית, ובמסגרתה יש קפיטליזם חזירי יותר ופחות. מסקנות ועדת בכר מובילות, כך שוכנעתי, לקפיטליזם מעט פחות חזירי בתחום שוק ההון והאשראי מזה המושל כיום.
כמובן שבמשטר סוציאליסטי המקפיד על זכויות אדם ומושתת על כלכלה דמוקרטית (כן, יש דבר כזה) חלק ניכר מהבעיות האלה לא יתקיים, כי כל חוקי המשחק יהיו שונים. עתיד נפלא זה מצפה לנו בחזון אחרית הימים כשלא ישא גוי אל גוי חרב והנביא עמוס יהיה שר האוצר.
חמאס ודמוקרטיה
פורסם בעיתון הפלסטיני אל טאריק – הדרך, היוצא לאור ברמאללהבמסיבת העיתונאים המשותפת של נשיא ארה''ב ג'ורג' W בוש ונשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן, דיבר בוש על חשיבות הדמוקרטיה ברשות הפלסטינית. הנשיא אבו מאזן חזר אף הוא בדבריו על המחויבות של הרשות לדמוקרטיה.
הנשיא בוש אינו האיש המתאים להטיף מוסר לאחרים בענייני דמוקרטיה.
גם אם נתעלם מהפלישה האמריקנית לעיראק, שבשם הדמוקרטיה קטלה עד כה את חייהם של למעלה מ-100 אלף עיראקים, ונסקור רק את ההתפתחויות בתוך ארה''ב בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001, נמצא כי הדמוקרטיה האמריקנית נמצאת בנסיגה עמוקה בכל הקשור לזכויות אזרח.
תיקוני חקיקה שנעשו בארה''ב מאפשרים לעצור אנשים לתקופות ארוכות לא משפט, בחסות מה שמכונה ''המלחמה בטרור''. לארה''ב קורה מה שמתרחש במדינת ישראל מזה 37 שנים. בחסות ''המלחמה בטרור'' הופכת המדינה בעצמה למכשיר שפועל בשיטות טרור.
נשיא ארה''ב אמנם עטף את אבו מאזן במחמאות, אבל הוא נזהר במשך כל מסיבת העיתונאים לא להזכיר ולו פעם אחת את המלה כיבוש, שלא לדבר על הערה שתאמר שכל עוד הכיבוש הישראלי המאד לא דמוקרטי קיים, קשה מאד לבנות דמוקרטיה של ממש בצד הפלסטיני.
מדינת ישראל, היא האחרונה שיכולה לבוא בדרישות אל הפלסטינים בכל הקשור לדמוקרטיה. 37 שנות כיבוש וטרור של ממשלות ישראל והמתנחלים, שסופן עוד לא נראה באופק, הם שעור ארוך ואכזרי כיצד בונים טרור ועריצות.
אבו מאזן חוזר ומדגיש בכל הזדמנות את מחויבותו לדמוקרטיה.
אין ספק כי כל עוד הכיבוש הישראלי קיים, היכולת לבנות דמוקרטיה היא מוגבלת, ובכל זאת יש כמה סימנים מעוררי דאגה.
למשל, בתי דין לביטחון המדינה ששופטים אנשים למוות בהליכים קצרים שאין בינם לבין הליך דמוקרטי ולא כלום. השחיתות בממשל הפלסטיני, כפי שמשתקפת בדיווחי העיתונות הפלסטינית מהווה אף היא מכשול לבניית דמוקרטיה (כפי שהשחיתות בממשל הישראלי שוחקת את הדמוקרטיה בישראל).
גם התחזקות החמאס מעלה שאלות לגבי עתידה של הדמוקרטיה הפלסטינית, בעיקר אם החמאס יזכה בבחירות וירכיב את הממשלה.
האם מותר לנו כישראלים לנקוט עמדה באשר לדמוקרטיה הפלסטינית?
מותר גם מותר, שהרי מה שמתרחש ברשות משפיע גם עלינו, כפי שמותר לפלסטינים להביע עמדה על הדמוקרטיה הישראלית הבעייתית, משום שיש לכך השפעה עליהם. יחד עם זאת רצוי שאנשים יבואו בידיים נקיות. מתנחל שהוא חלק מהכיבוש הישראלי לא בא בידיים נקיות כאשר הוא מטיף לפלסטינים מוסר על דמוקרטיה, לעומת זאת ישראלי שנמנה עם מחנה השלום, נאבק נגד הכיבוש, בא בידיים נקיות כאשר הוא מחווה את דעתו על המתרחש בחברה הפלסטינית.
יש לעשות אבחנה בין דמוקרטיה לבין הכרעת רוב. דמוקרטיה כוללת בתוכה הכרעת רוב, זהו מרכיב חשוב במבנה הדמוקרטי, אבל לא בלעדי.
דמוקרטיה זה גם חופש עיתונות, מערכת משפט בלתי תלויה, משטר רב מפלגתי, בחירות במועדן (נקיות וללא זיופים), זכויות אדם ואזרח ובעיקר הקפדה על זכויות מיעוט, ניקיון כפיים של הממשל, כפיפות הכוחות המזוינים למרות ממשלה אזרחית, הפרדת הדת מהמדינה, חופש פולחן לכל הדתות, יחס שוויוני לנשים ושיתופן בכל מערכות הממשל והכלכלה, מערכת חינוך מתקדמת שמכבדת את זכויות הילד והתלמיד, מיסוי פרוגרסיבי, צדק חברתי, וזו רשימה חלקית בלבד. על פי עקרונות אלו גם ישראל בתחומי הקו הירוק היא עדיין דמוקרטיה מאד חלקית, שהרי בשטחים הכבושים מפעילה ממשלת ישראל משטר כיבוש ואפרטהייד.
התחזקותה של תנועת החמאס בבחירות האחרונות לעיריות ולמועצות מקומיות, והתחזית לפיה קיימת אפשרות שתזכה בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, צריכה להדאיג כל מי שהדמוקרטיה הפלסטינית חשובה לו.
אין ספק כי רשות פלסטינית ומדינה פלסטינית בהנהגת החמאס פירושה, מדינת הלכה מוסלמית. מדינה כזו, המתבססת על חוקי האיסלאם אינה יכולה להיות דמוקרטית על פי הקווים ששורטטו לעיל, כפי שמדינה שתושתת על חוקי ההלכה היהודית לא תהיה דמוקרטית אף היא.
תנועת החמאס היא במידה רבה תוצר של הכיבוש הישראלי. רשות פלסטינית בהנהגת החמאס הוא חלום רטוב של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון. מנהיגי החמאס אמרו לא אחת שהם לא יחתמו על הסכם שלום עם ישראל, לכל היותר יסכימו להתחייב להודנה לתקופת זמן מוגבלת, משום שלתפישתם גם מדינת ישראל היא חלק מההקדש המוסלמי שצריך לעבור לשליטה מוסלמית.
הדבר ייתן לשרון את העילה להמשיך בכיבוש בחסות ''המלחמה בטרור''.
מצב זה הוא הרה סכנות ויכול לדרדר את אזורנו לסדרה של מלחמות שעלולות, חס ושלום, להיגמר בשואה גרעינית בעקבות הפעלת הנשק הגרעיני הישראלי.
או אז יעלם המזרח התיכון, כולל ישראל והפלסטינים מעל גבי המפה הפוליטית.
כולנו נעלה השמיימה בפטריה הגרעינית.
נסיגת ישראל לגבולות ה-4 ביוני 1967 היא תנאי בסיסי להסכם שלום ישראלי פלסטיני עם רשות פלסטינית חילונית המחויבת לדמוקרטיה.
יחד עם זאת אם יתברר כי הסכם כזה הוא בלתי אפשרי (בין השאר גם בגלל ניצחון החמאס בבחירות), גם אז אני תומך בנסיגה ישראלית מכל השטחים הכבושים, כי התנגדותי לשלוט על עם אחר הינה מוחלטת ואינה תלויה במפלגה או בתנועה שיהוו את הממשל הפלסטיני.
יהדות כגזענות
