מה אתם אומרים על העתיד?
הצלבנים שלטו כאן סה''כ 88 שנה, וזה היה לפני מאות שנים, מי העיף אותם? ''הערבים'', העותומנים. האזור בו אנו חיים נידון למלחמות רבות לאורך השנים. ואנחנו לא נידונו לגורל אחר מכך. ועל אחת כמה וכמה אנחנו לא עושים דבר על מנת לשנות את גורלנו וצועדים לאט לאט לעבר ההיסטוריה.
לפני 60 שנה הסתיימה מלחמת העולם השניה בקול תרועות לניצחון על הנאצים והשקט חזר לאירופה. והיום אנחנו עדיין חיים את העבר, אנחנו השרידים של המלחמה, התוצאה של המלחמה, אנחנו הנגזרת מכך שהייתה מלחמת העולם השניה ורבות הן הדעות שטוענות שללא השואה לא הייתה קמה כלל מדינת ישראל.
טענתי העיקרית היא שעם ישראל, או בשמו בקרב אומות עולם – העם היהודי, אינו למד מעברו, ולא מפיק לקחים לעתיד הרחוק.
כאשר אני מנסה להסתכל קדימה על מה יהיה עוד 20-30 שנה? מה יהיה עוד 100 שנה? או בכלל, מה יהיה עוד 200 שנה? אני רואה רק את ההיסטוריה.
לאורך אלפי שנים העם היהודי הושמד בשיטות אכזריות, בפוגרומים שקשה לדמיין שבן אנוש יכול לגרום לבן אנוש, אך ורק עקב שנאה. שנאת עם! שנאה אידיאולוגית, שנאת אמונה!
בערך 100-200 שנה לפנה''ס כבשו את האזור הרומאים, ויכול להיות שהפרשנויות אינן זהות במדוייק אבל גם אז מה שבוצע בעם היהודי היה שואה. הייתה שם השמדה המונית של העם היהודי אם דרך גיור ואם דרך רצח.
400 שנה לערך לפני השואה עברנו את גירוש יהודי ספרד, היהודים עברו פוגרומים נוראיים, רציחות איומות, בסופו של דבר הוגלינו לארץ ישראל, ברחנו יותר נכון (כמו היום). לאורך ההיסטוריה בית המקדש נחרב, תקופה של עצמאות בא''י באה לסיומה בחורבן. נבוא ונגדיר את ארץ ישראל כיום כ''בית שלישי'' מה עלינו לעשות? לחכות לחורבנו או לעשות להצילו?
התשובה ההגיונית לכל בן אנוש, בן אדם או יהודי על פני כדור הארץ, הינה לעשות להצילו!
ולאן בעצם העתיד מוליך אותנו?
מרגע לרגע העם שלנו נעשה יותר ויותר מושחת, אנשים דואגים אך ורק לעצמם, למשפחותיהם, לימים הבאים הקרובים בלי אף רגע לחשוב על העתיד הרחוק. הנוער נעשה אלים יותר ויותר כלפי עצמו, מריבות ואף רציחות במועדונים, ריבים בצמתות, נהיגה מופרזת, אפאתיות בכל פינה. הנוער משתמט ככל האפשר משירות בצה''ל, שלא לדבר בכלל על שירות כלוחם, כקרבי. המדינה אינה משקיעה מספיק משאבים כדי לגרום לנוער לרצות להתגייס לקרבי או לצבא בכלל. כאשר הינך משתחרר מצה''ל אתה מרגיש שהפסדת 3 שנים מחייך, כמות הכסף או המשאבים להמשך חייך האזרחיים הינם מועטים עד כדי סימון וי אחד גדול שהמדינה מסמנת ''עזרנו לכם''!!. החיילים המשוחררים בורחים להסתובב במדינות שונות ברחבי העולם, משנים תרבויות לטובותיהם האישיות, עוסקים במכירות בלתי חוקיות (מרמים אנשים תמימים במדינותיהם) ובכך גורמים לשנאה הולכת וגדלה כלפי ישראלים בכלל. ישראלים בעלי עבר אירופאי מוכח מוציאים דרכונים ואזרחויות מהאיחוד האירופי ועוברים לגור שם, חוזרים לשורשים. המוצא האחרון שנותר למשפחה שאינה מצליחה להחזיק מעמד במדיניות הכלכלית בארץ ובתנאי המחייה הלוחצים הינו להגר למדינה אחרת. הממשלה לא משקיעה מאמצים כלכליים מספיקים בעתיד של המדינה. זה נגרר מהמצב הביטחוני הרעוע והאיום שמרחף מעלינו כל העת, מהשחיתות ומהאופי. בעיקר האופי. האופי הישראלי הממוצע הינו אופי מאיים, אופי שאומר ''אני יודע הכל'' או ''מה כבר יכול לקרות'' ובכך מתעלמים מהמציאות הקיימת ובהכרח מהמציאות שהולכת ונבנית. בארה''ב הולכת ונבנית מעצמה יהודית, הקהילות היהודיות בארה''ב נמצאות בתפקידי מפתח בכירים במערכת הממשל ובהיי-טק האמריקני, שדולת אייפאק נאשמת בריגול לטובת ישראל, הקהילות היהודיות מתבוללות, מתעלמות מהעבר בגלל שלא רע להן, ולאט לאט מרחיבות את השנאה ליהודים בקרב הנוצרים והמקומיים.
האם אנחנו רוצים שהמדינה שלנו תשרוד את המאות הבאות ותיזכר כאומה ניצחת? עלינו לקחת את הרגשות האישיים, את התחושות הפנימיות לתקופה העכשווית ולשים אותן בצד, למנוע פילוג בתוכנו, להישאר בארץ, לשרוד את הבאות, לעזור לחלשים ולהתמודד עם הקשיים. עלינו להתגייס לצבא וללמוד להילחם, אחרת מי יעשה זאת בשבילינו? ארה''ב?
אנו מחוייבים לפעול כדי שיהודים מכל רחבי העולם יגיעו לארצנו, להקים פה את נכסיהם, להיות פה עם סגולה.
עלינו להימנע מקבלת התרומות אשר גורמות ליהודים מבחוץ לחוש שהם עושים את שלהם למען המדינה.
ולמה? המצב הדמוגראפי בארץ הינו סופני לעם היהודי לדורותיו, אינני מדבר על השנים הקרובות; אני מדבר על השנים אשר הזכרתי בתחילת המאמר (20-30 שנה מעכשיו/ 100 שנה) בהן על כל יהודי יחיו בארץ לפחות 3 מוסלמים וזה מהסקה כללית ללא חישובים מתמטיים, אך המספר הזה שואף לעלייה בפער ולא להצטמצמות. השנים בהם העמים סביבנו יחזקו את צבאותיהם, ימסדו את גופי הלחימה שכיום נחשבים גרילה (לבנון, סוריה, מצרים, הפלשתינים) בעוד אנחנו רק משתמטים משירות צבאי (להזכירכם: הנוער של היום הוא הצבא של מחר) ונמנעים מהגנה על המדינה, השנים בהן ארה''ב תותיר את עיראק לשלטון עצמאי כקולוניה אמריקאית במזרח התיכון אך לא תשכן את צבאה כאן וזאת עקב הלחץ הרב שמגיע מהעם האמריקני להוצאת את הצבא מעיראק. השנים בהן היהודים בארה''ב יעמדו כמעט בכל עמדת מפתח משפיעה ומרוויחה בקרב הקהילות בארה''ב ויעוררו לאט לאט גופים אנטישמיים (אנטי יהודיים) כמו לפני השואה. אינני אומר שעלולה להתחיל שואה זהה לזאת שהייתה באירופה, אלא גירוש יהודים או אפליה מסוימת אשר תגרום לתחילת ההיסטוריה לחזור על עצמה, השנים בהם בכירי צבא הגנה לישראל יהיו ללא הניסיון שהיה ב-73' או ב-82', הרמטכ''ל יהיה רב אלוף אשר לאורך כל שנות שירותו עסק בעיקר בהגנה או בשליחת מבצעים לתוך שטחים אשר גם הוא סייר בהם כשהיה טירון וגם מבצעים אלו לא יעברו מספר ימים מוגבל ביותר. העתיד צופה לנו מלחמה אחת נוספת יותר מדי.
עלינו להראות לעולם שיש לאן להגיע, שיש פה ביטחון וחיים עשירים. שיש פה אנשים יפים, שטחים לגור בהם. אנחנו צריכים לגרום ליהודי העולם להגיע למדינת ישראל, לגרום להם לראות את הנולד ולשנות את ההיסטוריה. כרגע המוצא האחרון שיש לכל יהודי אי שם בכדור הארץ הוא להגיע לארץ ישראל, אבל למה זה צריך להיחשב כמוצא אחרון? למה רק ברגעי משבר אנחנו מתאחדים? צריך לשנות את הנולד לגרום להם להכיר בעובדות הקיימות ולבוא לכאן לעזור לארץ ישראל בהקמתה.
אני תוהה אם העם היהודי היה עיוור תמיד או שמא ראה את הנולד? הרי ההיסטוריה חזרה על עצמה. מאז ומתמיד העם שלנו טייל בעולם, אם מכורח המציאות ואם מחמת הרצון, ההיסטוריה חזרה על עצמה.
אני תוהה כל מבזק חדשות שאני שומע, ''האם אנחנו נשרוד 88 שנה?''
בואו נתאר את המצב עוד 20-30 שנה, בואו נגיד שכמה שיותר זמן זה לרעתנו. ימים בהם עם ישראל יהיה שאנן לעובדה שיש לנו אויבים, ויהיה ללא מוטיבציה כלל, מבוגרים כבר יפסיקו ללכת למילואים עקב בעיות בעבודה, זמן מבוזבז, סדר עדיפויות שונה מהיום, מי שלא שירת את שירות החובה שלו בגיל 18 עד 21 לא משרת בצבא כלל ולא מכיר במערכת הצבאית, מי שיכול הלך לגור בחו''ל, מטיילים, עובדים בחו''ל. מה שאני בעצם אומר שהצבא שלנו יהיה לא מיומן, לא אידיאולוגי ומכיוון שבתקופה הנוכחית הנוער ממעט להתגייס יכול להיות שרוב העם בכלל לא שירת בצבא, ובראש המערכת הצבאית ואף הממשל יעמוד אדם ללא ניסיון קרבי ממשי (ואני מדבר על מלחמה). יש עכשיו גם תוכניות מגירה להפוך את הצבא שלנו לצבא שכיר, כמו בארצות ערב, ולא כמו מדינה שזקוקה לצבא חזק כמו ארצנו.
המצב בעם יהיה יותר בעייתי, הפילוג עלול רק להחריף, הדתיים חובשי הכיפות הסרוגות יסרבו להיפתח ולהקשיב, כך גם החרדים, החילוניים יחיו בינם לבין עצמם, הקהילות ימנעו מחיבור מיותר זו עם זו, התפיסה של להחזיק במה שיש ולשמור עליו מכל אויב וזר לא תמיד תיתפס באותה מידה לשני הצדדים. ההתנתקות צריכה להתבצע, זהו פתרון שעד שלא נבצע אותו לא נדע, אבל עלינו למנוע בכל דרך אפשרית פילוג בעם. יחריף פילוג בין אשכנזים לספרדים, קהילות של רוסים ואתיופים שכרגע מופרדות בשכונות שלמות מקהילות חילוניות או ''צברים'' ימשיכו לחיות בתוך עצמם, דבר שיגרור לאלימות, עוני וניצול משאבי המדינה. הפער הגדול ביותר שיהיה קיים זה הפער בין השכבות. העוני רק גדל והעשירים מתעשרים יותר ויותר, צריך לאזן את היחס. כמעט בכל גורם אפשרי בקהילות בתוכנו יהיה פילוג. ארה''ב יצאו מעיראק, מספר ההרוגים שלהם מתחילת המלחמה יהיה גדול מדי והלחץ שהעם יפעיל על הממשל יגרום לנסיגה מלאה של צבא ארה''ב משטח עיראק, כנראה שהממשל העיראקי יהיה מושפע מאוד מהממשל האמריקני אבל זה לא ישנה למדינת ישראל.
והמצב הדמוגראפי בארץ יהיה מאוד סופני לדת היהודית. יחסית לשטח מדינת ישראל ולמספר התושבים הכולל, הדת המוסלמית גדלה בקצב שקשה לתאר אותו במילים ובעיקר קשה להשוות אותו לקצב גדילת הדת היהודית.
20-30 שנה מעכשיו, העולם יכעס עלינו, ארה''ב, אירופה, אוסטרליה, המזרח הרחוק, על כך שישראל, מדינה כה קטנה במזרח התיכון, עושה כל כך הרבה רעש והמולה לאורך כל כך הרבה זמן, על כך שהרסנו תרבויות שלמות של אמונה, על כך שהיגרנו למדינות ונכנסנו שם לכלכלה הפנימית, על כך שבאופן לא חוקי אנו מנצלים תמימות של עמים שלמים, מוכרים דברים בכמות כסף מופרזת, משקרים במצח נחושה, האמון בעם ישראל יהיה רווי בשקרים ובתככים, הדורות הבאים עלולים להיכנס למצב בו לא רק יכחישו את השואה אלא אפילו יבינו למה היה צריך אותה.
השאלה הכי גדולה שעלינו לשאול את עצמנו לפני שאנחנו מנתחים את העתיד היא: האם יכולה לחזור על עצמה השואה? אולי אפילו בסדר גודל כזה. וכאשר אני עונה לעצמי על השאלה הזו, אין ספק ועיקר שזה אפשרי מאוד שיקום עם שירצה למגר עם אחר, משנאה או סתם מיוהרה וכבוד.
ובואו נגיד שתפרוץ מלחמה. אנחנו עדיין בתקופה עוד 20-30 שנה, צבא סוריה תוקף מהחזית הצפון מזרחית, צבא מצרים תוקף בחזית הדרומית, צבא לבנון, שכולל את חיזבאללה שיהיה ארגון הרבה יותר מאורגן, תוקף בחזית הצפונית, ובחזית קצת יותר פנימית הפלשתינים מציקים לנו, יורים עלינו ופולשים לערים, לישובים קרובים, ובנוסף – הערבים ישראלים יוצאים כנגדנו, כנגד הישובים השכנים כדי להחזיר לעצמם אדמות שנגנבו מהם ב48', ואני לא מדבר על טילים ותוספות כלשהן שעלולות להגיע מאיראן, סודן, לוב.
התגובה שלנו תהיה איטית יותר וחסרת שחר, המוחות של הצבא זה לא המוחות שניצחו במלחמת יום כיפור, אני מקווה שיהיו אלה אנשים אידיאולוגים ולא אנשים מושחתים שהגיעו לשם רק מטעמי פוליטיקה. ארה''ב תנסה לתת את אותותיה ועזרתה אבל לא במהירות הבזק, השנאה כלפי היהודים בארה''ב גדלה, כלפי ישראל בפרט. רגשות האשמה מהשואה כבר ידעכו והממשל שם לא יהיה כל כך פזיז לעזור לנו, בעיקר עקב היותנו צבא חזק שיכול הכל (יוהרת צבא ישראל רק גדלה).
יכול להיות שעם ישראל חזק ומתאחד ביחד ברגע משבר ואז ננצח, ונוכל כולנו לגבור על כל הצבאות אשר יתקיפו אותנו, ואז תקום אומה חזקה ומאוחדת כמו מה שקרה אחרי כל המלחמות שהיו עד כה, ונבנה מחדש מדינה שלמה, ללא דאגות ואנשים יפסיקו להיות אופטימיים ואנטי דאגניים.
ואם נפסיד במלחמה, האויב שלפנינו הרבה יותר אכזר מאיתנו, אפשרי כי יהרוג את כולנו בהינף חרב על כך שגזלנו את אדמותיהם במשך שנים, על כך שחינו פה וזלזלנו בהם ועל היחס המזלזל והנורא שהפגנו כלפיהם במחסומים, בקניונים, ובכל מקום אפשרי. מי שלא יומת ע''י האויב יברח למקומות אחרים, למקומות שיסכימו לקבל אותנו, אם יהיו בכלל. יהדות ארה''ב תעמוד ותמצמץ, אין לה מה לעשות, הם לא יודעים להילחם, הם יודעים רק לשלם.
לאורך השנים אחרי מחיקת המדינה, יהודי העולם וכל יהודי שנותר חי בנקודה מסוימת בעולם ימשיך את חייו עד שיתעוררו בכל מיני מדינות ויגידו שהיהודים משתלטים (ארה''ב) ואני מדבר על שנים ארוכות שעוברות, העולם ישכח, העולם ראה הכל, הכל קרה, הכל חזר על עצמו.
ואנחנו, אנחנו כבר לא נהיה פה כדי לראות את זה, צאצאינו ירגישו זאת על בשרם, אבל זה לא מוריד מאיתנו את האשמה!
האם זה העתיד שלנו?
