|
|
|
מר אריה פרלמן , שעל עמדותיו הפוליטיות אני חולק, כידוע , מכל וכל, וגם נוקדנותו אינה מוצאת חן בעיני, פרסם לאחרונה כאן מאמר חביב בנושא שיבושי שירים - נושא אסקפיסטי משהו = אולם משעשע ומעניין.
חורה לי ומציק לי שכל מאמר כאן, כמעט בכל נושא, הופך לזירת התנגחות , נאצות וגידופים, בין ''ימניים'' ו''שמאלנים'' (המכונים בכינוי הגנאי האידיוטי סמולנים...)
אני חושב שכבר כולנו, הבנו, עד לזרא, מה חושב ''עמיש'', ולמה מייחל ''ישראטק'' או ''פרקש'', למה כועס היורד ברניר, ואפילו מה רוצה עבדכם הנאמן.
אין צורך, ממש אין צורך להעלות כל כך הרבה גרה, ובדיון, נאמר, על שיבושי שירים לחזור שוב לאלטלנה, לקיבוצים למתנחלים, לרבין, לפדרמן ולמה לא.
תגידו חברים - לא נמאס לכם? שום דבר אחר לא מעסיק אתכם בחיים? אתם חייבים תמיד לחזור כמו תוכים על מה שכבר אמרתם אלף פעם, ללא קשר להקשר?
בספר משלי נאמר :''ככלב בשב על קיאו, כן כסיל על איוולתו''
לעורכים הנכבדים אני ממליץ לנסות ולתעל את הפתילים לנושאים בהם נפתחו.
|
|
|
מחאה נזעמת והצעה לסדר
