שר האוצר, מר בנימין נתניהו, ברך על העסקה ואמר כי מדובר בהפרטה הגדולה ביותר של חברה ממשלתית שנעשתה בתולדות המדינה. בכך מתקדמת מדיניות הממשלה של פתיחת שווקים לתחרות והפרטה מואצת של חברות צעד גדול קדימה..... העבודה הרבה שהרשות השקיעה הוכיחה את עצמה והעסקה הושלמה בהצלחה.
מכירת מניות המדינה בבזק לקבוצת חיים סבן הביאה לסיומו תהליך הפרטה שהחל בשנת 1989. כפי שמעידות כותרות מדורי הכלכלה בעיתונות, העסקה היוותה מבחן חשוב למשרד האוצר ולרשות החברות הממשלתיות. התחושה שמתקבלת היא שרשות החברות השלימה מהלך מוצלח כאשר מחיר השוק של בזק גבוה רק בכ-0.4% מהמחיר לפיו סוכמה העסקה.
הביקורת שפרסם מבקר המדינה בימים אלו, על תהליך מכירת חברת צים לאחים עופר שנסגר במחיר נמוך יחסית רק מבליט את התחושה הזאת. מצד שני, גם חיים סבן הביע שביעות רצון מהרכישה וטען:
שילמנו מחיר מלא. לכאורה כאשר שני הצדדים, המוכר והקונה, מרוצים קשה שלא לשמוח. אבל מי שקרא את פרטי העסקה שפורסמו בעיתונים יכול לחשוב שהמחיר לא היה כל כך מוצלח ושעוד מוקדם לחגוג.
מי שעוקב אחרי עסקאות רכישה של חברות במשק יודע שישנם משקיעים שמסתפקים בקניית מניות של חברות ''מצליחות''. אבל ישנם משקיעים שמבקשים לבסס גם שליטה בחברה שאת מניותיה הם קונים. הם רוצים להיות הכוח המוביל את מדיניות החברה בכל עניין. זו גם היתה המטרה של קבוצת סבן – הם לא חיפשו להיות שותפים פסיביים. מסתבר שעסקת בזק גם הבטיחה לקבוצת סבן שליטה מלאה בבזק למרות שרכשה רק 30% מהמניות עם אופציה לרכישת 10.66% נוספים יותר מאוחר. נשאלת השאלה האם גם אז המחיר שעליו הוסכם הוא הצלחה כפי שטוענים רבים?
בשוק הרכישות נפוצה יותר גישה שמתגמלת את מי שמוכר שליטה בחברה עסקית. השאיפה של מאיר שמיר היא להיות בעל שליטה בחברת תעשיות מלח בה שולטים בני משפחת דנקנר. הוא אינו מעוניין להיות משקיע פסיבי. לכן על הידוע על המשא ומתן ששמיר מנהל הוא מבקש לקנות לפחות 51% ממניות החברה וגם מוכן לשלם מחיר הגבוה בכ-25% ממחיר השוק. בשפה המקצועית אנחנו אומרים שמאיר שמיר מוכן לשלם פרמיה על רכישת השליטה. לפי הערכות, אם לא יוכל לרכוש את מרבית מניות החברה (51% ויותר) הוא יסתפק ברכישת של כ-46% מהמניות בתוספת הסכם ''.....שיאפשר לו למנות את מרבית הדירקטורים בה ולהחליט על זהות בכירי החברה'' (
שמיר רוצה את בנק הפועלים).
זוהי גם מהות העסקה שחתמה קבוצת סבן עם המדינה, באמצעות רשות החברות הממשלתיות. למדינה לא היתה אפשרות למכור מספר מניות שיקנו לקבוצה שליטה. לכן כדי להביא את עסקת המכירה לכדי סיום, ועוד במחיר שלא יעורר את המבקרים מחדש, היה על המדינה להוסיף את הסכם שליטה. בעצם עד מימוש האופציות המדינה הפכה לחלק מקבוצת סבן עם מעט זכויות, אם בכלל. מכאן שצריך לראות את העסקה כהצלחה למכור מניות שליטה במחיר השוק ללא פרמיה.
מי שיותר הצליח זו, כנראה, קבוצת סבן שמעתה תוכל להציף ערך, להעלות את ערך החברה, בקלות יחסית (
שווי העסקה). הקבוצה זכתה ביכולת לייצר רווחים משמעותיים בטווח הקצר. יחד עם זאת, בל נשכח שכדאיות ההפרטה של חברה נמדדת דווקא ביתרונות הצפויים להתממש בטווח הארוך: ניהול יעיל יותר, שרות טוב וזול יותר ללקוחות, צמיחה ועוד.
כעת נצטרך להמתין ולראות אם כלקוחות נרוויח. אם כן, נרצה לראות שבטווח הארוך שהתועלת בהורדת המחירים תפצה אותנו כמוכרי השליטה שלא זכו לפרמיית שליטה.
בזק – הפרטה מוצלחת?
