|
|
|
אֵיךְ תֹּאמְרִינילי רבינוביץ'
אֵיךְ תֹּאמְרִי לְיַלְדָּה בַּת שָׁלוֹשׁ שֶׁאָבִיהָ -
אֵיךְ תֹּאמְרִי,
אֵיךְ תַּצְלִיחִי לִבְחוֹר בַּמִּלָּה שֶׁתַּגִּיעַ אֱלֵי עוֹלָמָהּ,
עוֹלַם אַגָּדוֹת וְדוּבִּים לוֹגְמֵי-דְּבַשׁ,
עוֹלָם שֶׁל צְבָעִים וּבֻבּוֹת,
אֵיךְ תָּבוֹאִי לְשָׁם עִם מִילִים שֶׁל עוּבְדָּה,
עִם מִלִּים שֶׁל אֱמֶת, שֶׁל מַמָּשׁ.
אֵיךְ תַּכְנִיסִי אֶת כָּל הַמִּלִּים הַזָּרוֹת
אֶל שַׁלְוַת-חֲדַר-הַיְּלָדִים,
אֵיךְ תַּכְנִיסִי מִלִּים לֹא-בְּרוּרוֹת, לֹא-שְׁגּוּרוֹת
אֶל אוֹצָר מִלּוֹתֶיהָ,
וְהִיא בַּת שָׁלוֹשׁ, רַק כִּמְעַט בַּת שָׁלוֹשׁ בֶּאֱמֶת.
אֵיךְ תָּבִיאִי אֵלֶיהָ סִפּוּר שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר כְּמוֹ
כָּל סִפּוּר שֶׁשָּׁמְעָה עַד עַכְשָׁו,
אֵיךְ תָּבִיאִי אֵלֶיהָ סִפּוּר שֶׁבְּעֶצֶם אֵינֶנּוּ נִגְמָר ,
סִפּוּר שֶׁהָיָה עַל חַיָּיו שֶׁל אָבִיהָ,
סִפּוּר שֶׁעַכְשָׁו הוּא חַיֶּיהָּ שֶׁלָּהּ.
אֵיךְ תָּפֵרִי סִדְרֵי-בְּרֵאשִׁית בְּטוּחִים:
וַיְהִי אָב וַתְהִי אֵם
וַתְהִי בַּת,
לִשְׁנֵיהֶם.
וַתִרְאֶה הַבַּת כִּי טוֹב.
אֵיךְ תָּבוֹאִי בֵּית-חֲלוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל בַּת הַשָּׁלוֹשׁ-כִּמְעַט,
אֵיךְ תְּנַפְּצִי קִירוֹתָיו הַבְּטוּחִים
בְּמִלָּה, בְּאַחַת.
וּמַה הַמִּלָּה שֶׁתַּגִּידִי,
הֲיִי זְהִירָה בְּמִילַיִךְ,
הֲרֵי טֶרֶם נִסִּיתָ זֹאת אֵי-פַּעַם
וְסֵפֶר מַדְרִיךְ לַהוֹרֶה הַנּוֹתָר
לֹא נִכְתָּב.
הֲיִצְלַח הַמִּלּוֹן לִמְצִיאַת
הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת,
הַמִּלִּים הַפּוֹסְקוֹת,
הַדָּנוֹת דִּין-אָדָם,
הַחוֹרְצוֹת,
הַמְּשַׁסְּעוֹת,
הַחוֹרְטוֹת, הַקּוֹרְעוֹת,
שֶׁאֵין פֶּתַח-מִלּוּט מֵהֵדָן.
הַמִּלִּים הַזְּמִינוֹת אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הָרַע,
הַמִּלִּים הָרוֹדְפוֹת הָרוֹמְסוֹת הַחוֹמְסוֹת,
מֵהֵמָּה אֵין דֶּרֶךְ לָשׁוּב חֲזָרָה.
אָחִיהָ כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל, הוּא בֶּן שֶׁבַע,
וַאֲפִלּוּ קְצָת יוֹתֵר.
הוּא קוֹרֵא אֶת עֵינַיִךְ,
וּבְשֶׁקֶט אוֹמֵר: אִמָּא, אַל תַּגִּידִי לָה,
שׁוּם דָּבָר, אַף מִלָּה.
וְאִם תִּשְׁאַל?
אָז נֹאמַר שֶׁעָזַב, שֶׁנָּסַע, שֶׁנִּשְׁלַח,
וְיָמִים יַחְלְפוּ, חֳדָשִׁים וְשָׁנָה
וְהִיא תִּתְרַגֵּל וְתִגְדַּל וְתִשְׁכַּח.
הַאֻמְנָם? סְתָם כָּךְ? בֵּן יָקָר, מַה מִילֶיךָ?
הֲמִשְׁאֶלֶת-לִבְּךָ הִיא, סְמוּיָה?
מִי יִתֵּן וְנָהַגְתִּי בְּךָ כָּךְ?
יַלְדָּה קְטַנָּה, כִּמְעַט בַּת שָׁלוֹשׁ,
בְּבַיִת הוֹמֶה מֵאָדָם,
נְבוֹכָה:
כֻּלָּם פֹּה, דּוֹדִים, שְׁכֵנִים, חֲבֵרִים,
וְלָמָּה תֶּחְסַר הַשִּׂמְחָה.
אֶל פֶּתַח בֵּיתֵךְ בָּא חַיָּל ,
עוֹד הָאָבָק עַל בְּגָדָיו,
עָיֵף, וְאָפֹר, וְגָבוֹהַּ.
שְׂמֵחָה וְתִקְוָה בְּעֵינֶיהָ
הִיא הִגִּיעָה אֵלָיו בִּצְעָקָה,
אַךְ לֹא-הוּא ,לֹא אָבִי,
רָאֲתָה.
הִיא בּוֹכָה יַלְדָּתֶךְ, הִיא בּוֹכָה.
חַיָּל שֶׁאָפֹר שְׂעָרוֹ,
גַּם לוֹ יְלָדִים, גַּם הוּא אָב,
מֵרִים אֶת בִּתֵּךְ הַקְטָנָה,
שׁוֹתֵק וְעוֹטְפָהּ בְּיָדָיו
וּמְחַבְּקָהּ.
מִלִּים, מִלִּים, חוֹנְקוֹת, עוֹשְׁקוֹת,
מִלִּים כּוֹזְבוֹת, מִלִּים בּוֹגְדוֹת,
הוֹ, מַה טֹבוּ מֵהֶן שְׁתֵּי יָדָיו הַחוֹבְקוֹת,
מַה טוֹבָה לָךְ מֵהֶן הַשְּׁתִיקָה. |
|
|
|
אֵיךְ תֹּאמְרִי
