אני מבקש להציב היום יעד לעשור למדינת ישראל - להגיע תוך 10 שנים לעשיריה הפותחת בעולם ברמת החיים ובהכנסה לנפש, לשפר את רמת החיים של כל אזרחי המדינה ולהשיג את הממוצע של מערב אירופה.
שר האוצר, בנימין נתניהו, אמר היום (א') כי המהלכים אשר בוצעו עד כה במסגרת התוכנית הכלכלית היו רק שלב ראשון בתוכנית הרב שנתית. במסיבת עיתונאים לרגל שנתיים לכהונתו כשר האוצר, הצהיר נתניהו כי עם השלמת התוכנית, בתוך כ-10 שנים, תעבור ישראל את הממוצע של מדינות אירופה בהכנסה לנפש ותוך 10-15 שנה היא תיכלל בעשירייה הפותחת של מדינות העולם ברמת החיים... הדבר העיקרי שיביא להצלחה הוא לא מי יוביל, אלא האם התוכנית תיהפך למרכיב בחיים הלאומיים, כי ברגע שהיא הופכת לנחלת הכלל נפתח הפתח לקידום כלכלת ישראל''.
נתניהו המשיך ושיבח את התוכנית הכלכלית שהנהיג בכך שהיא השיגה את כל יעדיה. בין אלו הוא ציין: גידול בצמיחה, עליה בשכר הממוצע, ירידה באבטלה, ירידת הריביות במשק והוספת כ-100 אלף ישראלים למעגל העבודה. אפשר כמובן לדון, או להתווכח, אם אכן הושגו כל היעדים ואם לא אז איזה מהם הושגו ובאיזה מידה. אבל אז נעסוק בפרטים הפחות חשובים בדברי שר האוצר. מרוב פרטים אנחנו עשויים לאבד או לא לראות את עיקר המשמעות של דבריו.
הפעם בחרתי להתייחס לעיקר דבריו של נתניהו כפי שמתבטא בציטוט לעיל. למרות שכבר עסקתי בסיבות למפנה במשק הישראלי, הפעם אביא נקודת מבט שאולי תפתיע. בהמשך אנסה להעריך את סבירות התחזית של שר האוצר על התפתחות רמת החיים כפי שהיא נמדדת על ידי הצמיחה בתוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) לנפש. האם נגיע ''לעשיריה הפותחת'' כפי שציין נתניהו?
גורמי המפנה במשק
מי שקורא את
הסקירה הכלכלית של מחלקת המחקר במשרד האוצר, או מסתכל ב
מצגת שכנראה שימשה את שר האוצר במסיבת העיתונאים, מגלה תמונה די ברורה של עמדת המשרד. בהמשך יסתבר שעמדה זו דומה מאד לעמדה שכבר הצגתי כאן בעבר.
לפני שנמשיך לעסוק בגורמי המפנה כדאי לנו לזכור שלקראת כניסתו של נתניהו לתפקידו, בסוף שנת 2002, המשק שלנו היה בשיאו של מיתון. המיתון לווה במדיניות מוניטרית מרסנת בגלל החשש מפגיעה ביציבות הפיננסי. המיתון, בגלל הירידה הנובעת בהכנסות הממשלה, גרם לריסון פיסקלי. התוצאה היתה גידול מסוכן בגירעונות הממשלה ובגודלו של החוב הציבורי ביחס לתמ''ג. לכן עלות גיוס מקורות מימון, הרבית לטווח ארוך, עלתה מאד. אי הודאות הביטחונית, האינתיפאדה והמצב בעיראק, הוסיפה את שלה. כך נוצר החשש שגידול נוסף בחוב הציבורי יסכן את היציבות הפיננסית של המשק הישראלי (
הסקירה הכלכלית, עמ' 21). המשק התקרב לסף משבר . כך מצא את המשק הישראלי נתניהו כאשר נכנס לתפקידו כשר האוצר.
על פי עמדת האוצר המפנה במשק נוצר מהשפעה של מספר גורמים עיקריים שהבולט בין כולם הוא המפנה בכלכלה העולמית. המנוע העיקרי של מפנה זה, היתה הצמיחה במשק האמריקאי ובמקום שני הצמיחה במדינות המתקדמות כאשר הכוונה לארצות האירגון לשיתוף ופיתוח כלכלי (OECD). הגורם הבא קשור להתאוששות הנאסדק שעוררה את תהליך ההשקעות בחברות הזנק הישראליות. אחר כך מוזכרים השיפור במצב הביטחוני, המדיניות המוניטרית, ירידת הריביות לטווח ארוך וגם הערבויות.
למרות סדר הצגת הגורמים לצמיחה, בעמדת האוצר, כאשר יורדים לפרטי התהליכים מתברר שמקומן של הערבויות גבוה יותר ברשימת החשיבות. אישור הערבויות ואחר כך קבלתן היוו גורם ראשי בהורדת הריביות לטווח הארוך והורדת הסיכון להשקעה במשק הישראלי. שני התהליכים הללו הניעו תהליך של גידול בהשקעות בנכסים קבועים. קבלת הערבויות השפיעה על המדיניות המוניטרית – תהליך הורת הריבית לטווח הקצר של בנק ישראל. ירידת הריביות ביחד עם עמידה ביעדי הגירעון התקציבי הניעו גידול בביקוש המצרפי. הגידול בביקוש ובהשקעות הניעו את הצמיחה בשנת 2003 והאיצו אותה במהלך שנת 2004. המשך הריסון בהוצאה הממשלתית איפשרה את הורדת שיעורי המס שלקראת סוף 2004 תיגברו את תהליך הצמיחה הכלכלית.
כפי שכבר ציינתי בעבר: ללא המדיניות הכלכלית, אפילו רק הצהרת הכוונות, שהנהיג נתניהו המשק לא היה רושם את שיעורי הצמיחה שרשם (1.3% בשנת 2003, 4.3% בשנת 2004). צריך לזכור שלפני קבלת הערבויות המשק היה על סף משבר פיננסי. הערבויות עצרו את התפתחות המשבר וביחד עם הצמיחה בארצות המפותחות הניעו את תהליך הצמיחה. ללא שני התהליכים החיצוניים הללו לא היו מתאפשרות הורדת שיעורי הריבית והורדת שיעורי המס ולכן שיעור הגידול בביקושים ובהשקעות היה מתמתן מאד.
העשיריה הפותחת?
גולת הכותרת של מסיבת העיתונאים היתה הצגת התחזית להתפתחות המשק בטווח הבינוני והארוך. כמו שאמר נתניהו, התנאי הראשון להצלחת התחזית הוא שתהיה המשכיות (העמקה) למדיניות שהוא החל בה גם אם הוא לא יהיה בראש המערכת. העיקר היא ההתנהלות לטווח הארוך על פי אותם עקרונות של משמעת פיסקלית, הפרטה ופירוק המונופלים, הורדת שיעורי המס וצימצום סך החוב הציבורי.
לוח 1, מראה את נתוני התמ''ג המתואם (לכוח הקניה) לנפש של ישראל ועוד 23 ארצות שנמצאות לפני ישראל בדירוג לפי נתוני 2003 (טור 6). מוצגת גם יוון בגלל שיעורי הצמיחה המהירים הגם שהיא מתחת לישראל בדירוג (ראה גם
לוח 2). נתחיל מהעובדה ששיעור הצמיחה של התמ''ג הריאלי (מנוכה מהשפעת האינפלציה) לנפש בישראל (טור 1) היו גבוהים מאלו של רבות מהארצות. יחד עם זאת
הסקירה הכלכלית מציגה תחזית של כ-2% לשנה עד שנת 2010 (בטווח הבינוני). כותבי הסקירה הניחו שהשינויים המבניים והרפורמות ימשכו אבל כך שקצב הצמיחה יהיה יותר מתון מאשר היה השנה (2.5%).
אבל אלו היו שיעורי צמיחה שלא לקחו בחשבון את ההתאמה לכוח הקניה ומכאן שלא היו ממש ברי השוואה. כאשר משווים את הנתונים הללו (טורים 3-6) אפשר לראות שישראל נמצאת הרחק מאחור שתי העשיריות הראשונות. התמ''ג המתואם (לכוח הקניה) לנפש של ארה''ב, הראשונה בדירוג (טור 6), גבוה מזה של ישראל בכ-92%; התמ''ג לנפש של ישראל מכסה רק כ-52% מהתמ''ג המתואם לנפש של ארה''ב. גם הפער מאוסטרליה, מספר 11 בדירוג, מגיע לכ-45%. בהחלט פערים לא קטנים שסגירתם היא משימה לא קלה כל כך.
אם שיעורי הצמיחה של התמ''ג המתואם לנפש, בשנים 2000–2003 (טור 7) הם אינדיקציה לעתיד הקרוב הרי שהפער לרעת ישראל ימשיך לגדול. התחזית של נתניהו נראית מאד לא מתאימה למציאות של העבר הקרוב. מצד שני נתניהו הדגיש שהתחזית שלו מבוססת על המשך והעמקת המדיניות הכלכלית שהוא התווה תגביר את קצב הצמיחה והעליה ברמת החיים – התמ''ג לנפש.
כעת אברר את אפשרות הגשמת התחזית בהנחה שהתוכניות של נתניהו למשק הישראלי בעתיד הקרוב והרחוק (10-15 שנה) אכן יתבצעו. לצורך כך אני מניח ששיעורי הצמיחה של התמ''ג המתואם לנפש הנובעים מכך אפשריים. מאחר ולא למדתי היטב את המציאות בארצות האחרות אשתמש בהנחות שונות לגבי גודלם של שיעורי הצמיחה שלהן. ההשוואה בין שתי הקבוצות (ישראל והארצות האחרות) תלמד אותנו משהו על הסבירות של דברי נתניהו על העשיריות.
לוח 3 מציג חישובי צמיחת התמ''ג לנפש של ישראל בהנחות שונות. סכום הבסיס הוא 19,709, התמ''ג המתואם (לכוח הקניה) לנפש שנרשם בישראל בשנת 2003. בהנחה שבישראל ימשיך התמ''ג המתואם לנפש לצמוח בשיעור ממוצע של 2.5%, ובשאר הארצות לא יהיה שינוי הרי ש-10 שנים לא יספיקו לנו כדי להצטרף לעשיריה הפותחת. גם להצטרף לעשיריה השניה בתוך תקופה של 10 שנים נתקשה. עם שיעור צמיחה ממוצע של 2.5%, ישראל תזדקק לפחות ל-15 שנה לעקוף את מספר 11 בדירוג (טור 6). 10 שנים יספיקו להקפיץ את ישראל לעשיריה הפותחת רק אם נזכה לצמיחת התמ''ג המתואם לנפש בשיעור ממוצע של 4% (כ-8% צמיחה של התמ''ג המתואם). תחת ההנחות שלנו המשק הישראלי יתקשה להגיע לעשיריה הפותחת את הדירוג, כפי ''שהבטיח'' נתניהו. אבל יש לנו בעיה יותר חמורה. ברור לגמרי שההנחה שבשאר הארצות שמוצגות בלוח 1, לא יצמח התמ''ג המתואם לנפש כלל, היא לא סבירה. כבר ראינו שהצמיחה במשק הישראלי מאד תלויה בקיום צמיחה במשק האמריקאי ובמשקים של המדינות המתקדמות. בעצם גלומה כאן ההנחה הלא כל כך סבירה, ששיעורי הצמיחה של התמ''ג המתואם לנפש של ישראל יכולים לפתוח פערים כלפי שיעורי הצמיחה בארצות המתקדמות. גם אם נניח שאין תלות כזאת, ושפערים בין שיעורי הצמיחה אפשריים, הרי בכלל לא סביר שבארצות הללו לא תהיה צמיחה כלל במהלך תקופה של 10-15 שנה. גם סיפור הדריכה במקום של המשק היפני בשנות ה-90 של העשור הקודם, ובתחילת העשור הנוכחי הוא דוקא מקרה יוצא דופן, משברי, בקרב הארצות המתקדמות. מכאן שיותר סביר להשוות בין המשקים כאשר מניחים שיעור צמיחה חיובי בארצות הללו. על הרקע הזה הנחנו שבקבוצת הארצות המתקדמות למשך 10 שנים שיעור הצמיחה הממוצע של התמ''ג המתואם לנפש הוא 1.5% (טור 9). במקרה הזה, לתהליך צמיחה במשק הישראלי, בשיעורים (של התמ''ג המתואם לנפש) שמופיעים בלוח 3, לא יספיקו 10 שנים כדי להצטרף לעשיריה הראשונה. גם 15 שנים לא יספיקו: עם שיעור צמיחה של 4%, התמ''ג המתואם לנפש של ישראל יגיע לכדי 35,495 דולר וזה של אוסטרליה (טור 10), ה-11 בדירוג, לכדי 35,656. אם גם נזכור שזהו שיעור צמיחה מאד ''תיאורטי'' עבור המשק הישראלי נבין שסבירות התחזית של שר האוצר היא נמוכה. אבל הבעיה של התחזית נובעת מההצלחה החלקית מאד ביישום התוכנית הכלכלית של שר האוצר. ההפרטות שבוצעו לא בדיוק הגבירו את התחרות במשק ואולי להיפך. הטיפול במונופלים הוא חלקי מאד ואופיו הוא מיגזרי – החלשת כוחם של ועדי העובדים. המונופולים במיגזר היצרני עדין על הסוס ולפעמים הם משתפים פעולה עם ועדי העובדים כדי למנוע יישום רפורמות לחיזוק התחרות ( היכן מתחבאים הבנקאים שלנו?). גם כאשר מוסרים את ההקמה וההפעלה של שרות למיגזר הפרטי, כמו במקרה של כביש 6, הממשלה לא בדיוק יוצאת מהמשחק. אנחנו עושים זאת במימון הממשלה (ערבות ממשלתית למקורות שגויסו) ועם הבטחת הרווחיות - אם נפח התנועה יורד מתחת לרמה מסוימת אמורה הממשלה לשלם את ההפרש. כך יוצא שמחאה נגד השרות, על ידי הורדת השימוש בו, לא פוגעת ברווחיות בעל הזכויות. בנושא טיפוח התחרות אנחנו רק בתחילת הדרך. | לוח 3: צמיחת תמ''ג לנפש בהנחות שונות| ישראל | ב-10 שנים | ב-15 שנים | ב-20 שנה | | גידול שנתי של 2.5 | 25,229 | 28,545 | 32,295 | | גידול שנתי של 3.0% | 26,487 | 30,706 | 35,597 | | גידול שנתי של 3.5% | 27,801 | 33,019 | 39,217 | | גידול שנתי של 4.0% | 29,174 | 35,495 | 43,185 | |
אבל זה עוד לא הכל. כמו כל משק קטן המשק הישראלי תלוי מאד בתהליכים בשוק העולמי – תהליכים עליהם יש למדיניות הכלכלית של הממשלה מעט השפעה. אחד מהם הוא תהליך הצמיחה של המשק האמריקאי שעשוי להתהפך בגלל הגירעונות הגבוהים, יחסית, בתקציב ובמאזן התשלומים.
מצד שני, הגיע הזמן שלא נזדקק למקורות מימון חיצוניים, כמו הערבויות של הממשל האמריקאי, כדי לעלות על עגלת תהליכי הצמיחה ושיפור רמת החיים. הגיע הזמן שיעלה המשקל של המקורות המקומיים הפרטיים וזה לא יקרה אם, כפי שראינו, בפועל האחריות נשארת בידי הממשלה. על תהליך כזה התכוונה התוכנית הכלכלית של נתניהו להשפיע. בשלב זה אנחנו עדין רק בתחילת הדרך אבל נראה שבינתיים שר האוצר איבד הרבה מן המוטיבציה לקידום התוכנית שהכלכלית שלו. נדמה שהראש שלו עסוק בדברים אחרים ולא מהיום.
סוף דבר
האפשרות שהמשק הישראלי יצטרף לעשיריה הפותחת במונחי תמ''ג מתואם לנפש קיימת. אבל עדיף שנתרכז על כניסה לעשיריה השניה והתבססות בה, בין מדינות כמו אוסטרליה, יפן, פינלנד וסינגפור. גם זו משימה שהגשמתה מאד חיובית אבל לא קלה במשק ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא נמוך בהרבה מזה של ארצות רבות שניצבות לפני ישראל בדירוג.
אם התוכנית של נתניהו אכן תקדם אותנו לשינוי משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה הרי שיש סיכוי ששיעורי העוני בחברה שלנו יקטנו. אשר על כן עדיף שנתניהו יתרכז בעבודה שתקדם את תוכניתו הכלכלית ויציג יותר הישגים לפני שהוא ''מבטיח'' כל כך הרבה. הישג כזה הוא משהו כמו התחזית, היותר מציאותית, של האוצר לגבי התמ''ג הריאלי לנפש.
החגיגה המוקדמת של נתניהו
