וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ

שבת זו היא השבת האחרונה בחודש אדר; הזכרנו כבר את הרמז שאדר זה א' דר; כעת נוסיף שמהסוף להתחלה זה גם ראשי תיבות של פסוק (תהלים קיט, קט): ראשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת. סוף הפסוק הוא: וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

קצת מוזר שהחודש האחרון בשנה רומז לראשׁ-דְּבָרְך; לכאורה, ראשׁ-דְּבָרְך שייך דוקא לחודש ניסן שהוא ראש חדשים, אז איך מתאים שרמז זה בא דוקא בהקשר של חודש אדר, האחרון בשנה?

בשבוע שעבר דיברנו על מסירות הנפש שמאפיינת יהודים לאורך כל ההיסטוריה, וקשרנו זאת איכשהו לפרשת שמיני. בהזדמנויות קודמות הסברנו כי מסירות הנפש של דורנו מתבטאת בכך שמכפיפים את הרצון שלנו ומבטלים אותו בפני רצונו של הבורא יתברך.

מדברינו השתמעה השוואה בין גזירת המן לפסק בג''ץ, ואכן לכך התכוונו. אלא שאין זה רעיון של הח''מ; הדברים לקוחים ממדרש קדום, ורק הותאמו למציאות חיינו.

כעת, בימי המעבר בין חודש אדר, האחרון למניין החודשים, לחודש ניסן שהוא ראשון לחדשי השנה, מן הראוי לנסות להבין ולחדד מעט יותר, את המסר של חודש אדר, ראשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת.

כל המצוי במקורות הספרותיים שלנו, נתקל במושג 'מלחמת גוג ומגוג'. ומי שאינו מצוי, בוודאי שמע או קרא על כך יותר ממשהו. לא אחת הבענו דעה בלתי מקובלת לאמור, מלחמת גוג ומגוג אינה אמורה להיות מלחמה פיזית, אלא רוחנית בלבד. הוספנו גם שמלחמות פיזיות שעודן מתנהלות, יסודן בהתנהלותנו הקלוקלת.

דברינו אלה, מסתבר, אינם מתקבלים כל כך; אנשים מעדיפים להבין את דברי הנביאים וחז''ל כפשוטם, על בסיס הנחות יסוד או דעות קדומות שהושרשו אצלם, וכל חריגה הסברתית/רעיונית נראית להם תמהונית במקרה הטוב.

במקרה הפחות טוב, זה נשמע להם ככפירה בעיקר ר''ל.

הקשר הכי גלוי ומיידי בין חודש אדר לבין חודש ניסן הוא בהצלתנו מידי הקמים עלינו לכלותנו. הנה מה שאומר על זה המדרש:

(מדרש רבה) א''ר לוי: אוי להם לרשעים שהם מתעסקין בעצות על ישראל וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך; עשו אמר, שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה(?!) אני איני עושה כן, אלא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקב אָחִי.

פרעה אמר, שוטה היה עשו שאמר (בראשית כז) יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקב אָחִי; ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו(?!) אני איני עושה כן, אלא עוד בטרם יתחילו לגדול, אני הורג אותם; זהו שכתוב (שמות א) וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה: [וכאשר זה לא הצליח, הורה לעמו] כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן:

המן אמר, שוטה היה פרעה שאמר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן: ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם [ואצל היהודים האמא קובעת את הלאום](?!) אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד.

א''ר לוי: אף גוג ומגוג לעתיד לבא, עתיד לומר כן; שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים(?!) אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרון שלהם ואחר כך להם. זהו שכתוב (תהלים ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד עַל-ה' וְעַל-מְשִׁיחוֹ.

אמר לו הקב''ה: רשע, לי באתה להזדווג(?!) חייך שאני עושה עמך מלחמה. זהו שכתוב (ישעיה מב) ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף-יַצְרִיחַ עַל-איְבָיו יִתְגַּבָּר. וכתיב (זכריה יד) וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. ומה כתיב תמן (שם) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל- הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

אז מי שמפרש את דברי גוג ומגוג ואת תגובת ה' כמתייחסים למלחמה פיזית, לא ברור מה הוא חושב על האינטילגציה של ר' לוי, או אף על זו של גוג ומגוג.

ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ; יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל

בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב''ה מצילנו מידם; את העובדה הזאת אנחנו מזכירים בליל הסדר במסגרת ההודאה לה' יתברך על השגחתו הצמודה עלינו. ניסיונות ההשמדה היו רבים ושונים, ולא תמיד היה ברור מיד לכולם, שמדובר בניסיון השמדה. לפעמים זה לא היה ברור גם לצוררים, שרק הציעו ליהודים את כל הטוב המזומן למי שמאמץ את אורחות חייהם.

ככלל, יהודים נאחזו ביהדותם במסירות נפש; עם זאת, היו פרטים ואף קבוצות שרצו לפרוש מעם ישראל ואף הצטרפו לאויבינו. איש לא עמד בדרכם, והיו כאלה לא מעט למרבה הצער.

אלה שפרשו מעם ישראל, אין עליהם תמיהה; הם נכנעו לכוחות הטבע שנראו להם חזקים מהם. התמיהה היא על אלה שמסרו את נפשם על דבקותם בה' ובמצוותיו. השאלה היא, מהו שורש מסירות הנפש של אותם יהודים?

ובכן, שורש מסירות הנפש הוא בחריגה ממסגרת השבע-טבע והתחברות אל השמיני, אל מעל הטבע.

המצווה הראשונה שנעשית בגופו של יהודי, הנה מצוות ברית מילה. זו גם המצווה הראשונה שנצטווה היהודי הראשון, אברהם אבינו. הטבעת אות הברית בגופו של היהודי עוד בטרם עמדו על דעתו, מטביעה בו את כוח מסירות הנפש.

מרדכי ואסתר פעלו במסירות נפש להצלת היהודים, ומסירות נפשם, כמו גם מסירות נפשם של יהודים בכל הדורות, נבעה מ- ראשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת; מן המצווה הראשונה שנצטווה היהודי הראשון.

כאמור במדרש רבה, כל צורר חשב שהוא יהיה זה שיצליח במקום בו נכשלו קודמיו. גוג ומגוג מבין שכל עוד עם ישראל דבק בה' אלוקיו – אין שום סיכוי להיפטר ממנו. על כן הוא מחליט להילחם ישירות נגד ה' אלוקי ישראל. הוא בא ומכריז שכל בני האדם שווים, וגם ליהודים מגיעות זכויות השוות לאלה של שכניהם הגויים. אמונה כן או לא – זה עניין פרטי של האדם.

ובכלל, מי אמר שיש אלוקים? אתה יכול להוכיח?

גישה זו פיתתה רבים וטובים מעמנו – שהוקסמו מן האפשרות ליהנות מזכויות שוות לאלה של הגויים – וממשיכה לפתות גם כיום, בעת שיש ליהודים מדינה משלהם ואין שום סיבה שירצו להידמות לגויים.

לכאורה, דרכו של גוג ומגוג מצליחה. עובדה היא שקמו כבר מערערים אפילו על מצוות ברית מילה. ובאמת, אם הקב''ה רוצה שיהודים יהיו נימולים, מדוע אין אנו נולדים כאלה?

(מדרש רבה) מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו, של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין עליו; אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות [עוגיות] ואמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם; אין אלו נאים יותר מן השבלים? אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח).

בשבת זו חל ערב ראש חודש ניסן, חודש ההתחדשות, ובה קוראים בתורה את פרשת תַזְרִיעַ שעניינה הוא יצירת הולד, שזה הכי התחדשות שיש. מיד בתחילת הפרשה אומרת לי התורה כי הדרך להטביע בתינוק שאך זה נולד, את כוח ההתחדשות, כוח מסירות הנפש, הכוח לעלות אל מעל השבע-טבע – היא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.

כוח ההתחדשות של יהודי כפרט וכוח ההתחדשות של עם ישראל, הם שני צדדים של אותו מטבע. ואמנם, אולי נדמה למישהו שגוג ומגוג מנצח, אבל כפי שאומר ר' לוי במדרש, אין שום סיכוי שכך יקרה.

את המלחמה הזאת זיהו צדיקים כבר לפני כמאתים שנה, ודיברו בזמנם על מלחמת גוג ומגוג, כמלחמה עכשווית. מאתים שנה זה הרבה יותר מדי זמן למשוך מלחמה זו. הגיע הזמן שנתחדש מתוכנו, ואז יעשה ה' לנו נסים ונפלאות, יותר משעשה לאבותינו.

ורק כך יהיה טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.