היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הוא שפן גדול כאשר מדובר בשחיתויות של ראש הממשלה שרון. במקום להעמידו לדין הוא מתחכם בחוות דעת שמטרתן לחלצו מאימת הדין. אולם כאשר מדובר במרדכי ואנונו, או אז היועץ מזוז ופיקודיו בפרקליטות הן גיבורים גדולים.
הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד ואנונו בגין 21 ראיונות שנתן לעיתונות וכצ'ופר גם הוסיפו סעיף בדבר ''נסיון יציאה מהארץ'' לאחר שניסה, חמוש במצנפת, להגיע בחג המולד, היום הקדוש ביותר לנוצרים, לכנסיית המולד בבית לחם.
המגבלות שממשלת ישראל הטילה על ואנונו, שכללו איסור להתראיין לעיתונות חוץ, היו והינן בלתי חוקתיות בעליל ונוגדות אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. האיסור הזה עומד בסתירה לאחת מזכויות היסוד של האדם באשר הוא, חופש הביטוי.
מרדכי ואנונו18 שנים ישב מרדכי ואנונו במאסר בלתי חוקי בגלל שעשה שימוש בחופש הביטוי, וההחלטות של ממשלת ישראל באמצעות שליחיה בשירותים החשאיים ובבתי המשפט להמשיך את האיסור גם לאחר שסיים לרצות את העונש, הוא התעללות והתנכלות לשמן. הניסיון לסתום לואנונו את הפה דומה לאיסור שיטילו על אדם להפסיק לנשום. שום בית משפט אינו רשאי להטיל איסור כזה.
הגשת כתב האישום הוא על כן לא יותר מנקמנות קטנונית של שלטון שלא יכול לעכל את העובדה שמרדכי ואנונו יצא מ-18 שנות המאסר, בהן קרוב ל-12 שנים בבידוד, שפוי ומחוייב למאבק בגינו נכנס לכלא: עולם חופשי מנשק השמדה המוני, ראש וראשון נשק גרעיני.
גם מעבר להיבט העקרוני, היתה הצדקה מאד מעשית לראיונות שנתן ואנונו לאמצעי התקשורת. הוא הזים בצורה משכנעת את טענות אלו הקרויים ''גורמי הביטחון'' כאילו יש לו מידע סודי היכול להזיק למה שמכונה ''ביטחון המדינה''.
במידה והופיע מידע כלשהו בראיונות שנתן, מדובר במידע שכבר פורסם בעבר מאות פעמים בעיתונות הישראלית והבינלאומית. עיקרי הדברים התמקדו בדעותיו של מרדכי ואנונו על הסכנה הנוראה שנשק אטומי בידי ישראל מהווה לאזרחים ועל החשיבות שבפירוקו.
ב-21 לאפריל 2005 יציין מרדכי ואנונו שנה לשיחרורו מהכלא. נקווה שמישהו במערכת הממשל הישראלית יתעשת וידאג כי ההגבלות לא יחודשו וכי ואנונו יוכל לצאת את ישראל למקום שבו יחפוץ לחיות את חייו. רק אז יהפוך לאדם חופשי ומשוחרר מכבלי ממשלת ישראל.
ייצוג הולם לנשים
חברות הכנסת יולי תמיר (עבודה) ואתי לבני (שינוי) יזמו הצעת חוק שמטרתה להבטיח ייצוג נשים בכל מו''מ לשלום ובקבלת החלטות הנוגעות למניעת משברים וסכסוכים.
הצעתן מבוססת על החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו''ם שמתייחסת להשלכות הייחודיות של מצבי מלחמה על נשים ונערות ומכירה בחשיבות הטמעתה של תפישה מגדרית בתהליכי שלום ויישוב סכסוכים ובתפקידן המשמעותי של נשים בתהליכים אלו.
ההנחה כי ייצוג נשים מבטיח פתרונות של שלום או מימוש צדק חברתי מעבר למה שגברים יכולים להציע, אינה עומדת במבחן הניסיון האנושי.
אם נלך אחורה, למשל לשנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה, נראה כי בבחירות בהן ניצחה המפלגה הנאצית, זכה היטלר לרוב בקרב קולות הנשים.
נשים שכיהנו בצמרת הפירמידה הפוליטית, לא הביאו מזור לאנושות. כך גולדה מאיר שתרמה תרומה אדירה להגדלת שטחי בתי הקברות בישראל, כך מרגרט תאצ'ר בבריטניה שמדיניותה הכלכלית והחברתית אופיינה בקניבליזם חברתי (וגם יזמה מלחמה קטנה), כך אינדירה גנדי שלא פתרה את בעיותיה החברתיות של הודו ולא את הסכסוך עם פקיסטן, כך הסנאטורית הילרי קלינטון שהצביעה בעד היציאה למלחמה בעיראק, כך שרת החוץ של ארה''ב קונדוליזה רייס שאין לה כל הרהורי חרטה על עמידתה האיתנה מאחורי תעשיית המוות של ארה''ב וכך גם דוברת צה''ל תא''ל רות ירון שמשקרת במצח נחושה כדי להצדיק את הפעולות הברבריות של חיילי הכיבוש הישראלי. אפשר להאריך בדוגמאות עוד שעה ארוכה.
בחינת המחלוקת הפוליטית בישראל כיום, מראה, כי נשים התומכות ופעילות במפלגות, בתנועות ובארגונים ימניים הוא ניכר. נשים הלוקות בפונדמנטליזם דתי, בלאומנות פשיסטית, בנכונות לצאת למלחמה על המשך משטר הכיבוש אינה תופעה שולית.
לא הייתי מעלה על דעתי לקחת את ילדיי בהיותם תינוקות להפגנות שעלולות להתפתח לעימות אלים עם המשטרה או הצבא. מתנחלות מוכנות לעשות זאת ללא ניד עפעף.
לממשלה לאומנית ימנית פשיסטית בישראל לא תהיה כל בעיה למלא את שורות מקבלי ההחלטות בנשים כמו המתנחלת נדיה מטר וחברותיה מ''נשים בירוק''.
אני תומך בייצוג הולם של נשים בכל מוקדי ההכרעות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות, משום שאני תומך באופן עקרוני בייצוג הולם של כל מרכיבי האוכלוסיה בצמתים בהם מתקבלות ההחלטות. כל זאת מתוך ידעה ברורה שנשים, בדיוק כמו גברים נחלקות בדעותיהן. יש פעילות שלום, יש שוחרות זכויות אדם, יש הומניסטיות דגולות ויש צדיקות ששמן ייזכר לעד בקרב ל''ו צדיקים. ויש גם, אלוהים ישמור, תומכות קנאיות של ספר יהושע שמוכנות להרוס, להשמיד, לעקור, לרצוח את כל החי והצומח הלא יהודי על פני הארץ הזאת.
המסקנה ברורה: המגמה הרצויה מתמצית לא בסתם ייצוג נשים ו/או גברים בעמדות מקבלי ההכרעות, אלא בכאלה הקרובים לנו בערכיהם ובהשקפת עולמם.
עדיף אלברט איינשטיין אחד על עשר לימור לבנת ועדיפה סימון דה בובואר אחת על עשרה אריאל שרון.
הפושע מזדעזע
הרוצח ופושע המלחמה ח''כ אהוד יתום מסיעת מורדי הליכוד הביע זעזוע (במשדר ''פוליטיקה'' של הטלוויזיה הישראלית) ממכתבם של 250 השמיניסטים שהודיעו כי מצפונם לא מאפשר להם להתגייס לצבא הכיבוש הישראלי ולקחת חלק, ולו עקיף, בפעולות הדיכוי והפרת זכויות האדם. מכתבם הוא מסמך מרגש ואפשר רק להביע פליאה על שבבצת העוולות הישראלית גדלו פרחים נפלאים כאלו.
מה שהפושע יתום לא מבין, כי אנשים שכמותו הם בין השאר הרקע שהביא את הצעירים למסקנתם, כי אם ברצונם להשאר בני אדם ולא להיהפך לרוצחים, מן הראוי שלא יתחילו כלל במסלול הצבאי.
יד ושם והטרנספריסט זאבי
יש יותר מסמליות בעובדה ש''הארץ'' פירסם באותו יום את הידיעה על
פתיחת מוזיאון השואה החדש ב''יד ושם'' ואת הידיעה על
אישור ועדת החוקה בכנסת להגיש לקריאה ראשונה את חוק מורשת הטרנספר על שם זאבי.
המשותף לשני הארועים הוא ניכוסם ליהודים בלבד.
קונספציית זאבי גורסת שארץ ישראל היא פרויקט יהודי, ואילו קונספציית ''יד ושם'' גורסת שהשואה היא פרויקט יהודי. יש לעשות ככל שניתן למזער ומוטב להסיר את ''השיקוץ הגויי''.
נכון שהיו וישנם ערבים בארץ ישראל. הפתרון לפי זאבי: ארכיאולוגיה ליהודים וטרנספר לערבים.
נכון שבשואה היו גם קורבנות לא יהודים, שליש מהעם הצועני שנשרף ונרצח במחנות ההשמדה ובניסויים רפואיים, 20 מיליון רוסים, מאות אלפי לוחמי מחתרות בארצות הכיבוש הנאצי, מאות אלפי פולנים, וכמספר הזה ויותר של לוחמים אמריקאים ובריטים, קנדים, אוסטרלים וניוזילנדים, הומוסקסואלים, קומוניסטים, סוציאליסטים, אנשי דת, מתנגדי המשטר הנאצי שפעלו כמחתרת בגרמניה, (מעטים ככל שיהיו, אבל הם היו), ומניתי רק חלק, אבל ב''יד ושם'' ימזערו אותם, וחלקם אף לא יוזכרו.
הנה שאלת השאלות: האם הנאצים היו אויבי האנושות, ועל כן גם אויבי העם היהודי, או שמא היו הנאצים בראש ובראשונה אויבי העם היהודי. שאם כך, ישראל רואה עצמה פטורה מהפקת לקחים אוניברסליים, כמו מאבק בגזענות וברודנות. או אז מותר להיות ביחסים אינטימיים עם דרום אפריקה הגזענית של משטר האפרטהייד ולפתח במשותף פצצות אטום, לייצא נשק למשטרו הפשיסטי של הגנרל פינושה בצ'ילי, לשלוח משלחות צבאיות על מנת לסייע ולתחזק רודנים כמו הגנרל מובוטו בזאיר (קונגו) ואידי אמין באוגנדה, לשלול זכויות אדם ולהטיל משטר כיבוש אכזרי על העם הפלסטיני.
אם הגירסה האוניברסלית היא הנכונה, אזיי רצח היהודים הוא חלק מתעשיית הרצח הכוללת, והלקחים הם בהתאם: דמוקרטיה, שוויון, מאבק בגזענות ואפס סובלנות לתופעות כמו כיבוש ודיכוי של עמים אחרים.
ראש הממשלה שרון חזר בנאומו בטקס חנוכת המוזיאון על מנטרת הציונית הצבאית כי רק במדינת ישראל יכול היהודי להגן על חייו.
וכל השומע יתמה. מאז סוף מלחמת העולם השנייה מדינת ישראל היא המקום הפחות בטוח ליהודים. מספר היהודים שנהרגו במלחמות ופעולות צבאיות במדינת ישראל מאז ייסודה ב-1948 ועד היום הוא הגבוה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות החיות במרחבי הגלובוס.
הלקח הנכון של השואה לגבי ביטחונם של יהודים, הוא זהה לאלה של הלא יהודים: במקום של מלחמות, קיומם לא בטוח, ובארצות בהן שוררים דמוקרטיה, שוויון זכויות ושלום עם השכנים, קיומם הוא הבטוח ביותר.
מאות פצצות אטום, נשק ביולוגי וכימי שנימצאים בכמויות אדירות ''למען ביטחוננו'' בטריטוריה הקטנה הזו ששמה מדינת ישראל , הופכים את ישראל לא רק למקום לא בטוח, אלא למקום שעלול להמית על יושביו השמדה עצמית. סכנת שואה שנייה, הפעם במו ידינו.
בית המשפט העליון מיישר קו עם נתניהו
מול האגדה שבתי המשפט הם בלתי תלויים ועצמאיים, מורה המציאות כי כאשר מדובר באינטרסים מהותיים, הן של השלטון והן של בעלי ההון, בית המשפט העליון פועל כשלוחה שלהם ומתקן ''פגמים'' או ''סטיות'' של ערכאות נמוכות.
שתי דוגמאות מהשבועיים האחרונים: בית המשפט העליון
ביטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי שר התחבורה אינו רשאי לשבור את שביתת נהגי האוטובוסים בבאר שבע, הנאבקים על זכותם להתארגן ועל תנאי עבודה ושכר הוגנים, על ידי הכנסת חברת אוטובוסים אחרת.
בית המשפט העליון ביטל החלטה של בית המשפט המחוזי שאישר תביעה ייצוגית נגד חברות כרטיסי האשראי השייכות לבנקים. התביעה עסקה בגביית יתר של חברות כרטיסי האשראי. קבלת תביעה ייצוגית, פירושה שחברות האשראי עלולות למצוא עצמן נדרשות להחזיר גביות יתר בסדרי גודל של מיליארד שקלים. בא בית המשפט העליון וביטל את הפסיקה וחברות כרטיסי האשראי נשמו לרווחה.
ממשיכים להתנכל למרדכי ואנונו
