פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מרקס וספנסר - תיאוריה חברתית
יהונתן קלינגר (יום רביעי, 09/03/2005 שעה 8:00)


מרקס וספנסר - תיאוריה חברתית

יהונתן קלינגר



  1. הקדמה
  2. קרל מרכס (1818-1883)
  3. הרברט ספנסר (1820-1903)
  4. מרכזיות האדם
  5. הגישה ההיסטורית
  6. הקונפליקט החברתי
  7. המעמד
  8. מבט השוואתי
  9. הבעייתיות במרכס
  10. העדר מדעיות מתמטית
  11. העדר פתרון לקונפליקט
  12. נבואה שלא התגשמה?
  13. ניכור
  14. הבסיס ומבנה העל
  15. לסיכום
הערות

הקדמה

המאמר הוא השוואה בין שני הסוציולוגים קרל מרכס והרברט ספנסר.
את ההשוואה אתחיל בצורה טכנית ובהמשך אבחר להתמקד בנושא לעומק. בחירתי, הלא כל כך טבעית, בשני הסוציולוגים שחיו בתקופה דומה, בקצוות שונים של אירופה, באה כדי להראות כיצד התיאוריות הסוציולוגיות של שני חוקרים אלה באות לידי ביטוי בתחרות הקיימת בין התורות החברתיות השונות.
בסוציולוגיה, כפי שלמדנו להבין, אין תורה חברתית אחת, אלא אוסף של תורות חברתיות המנסות להסביר בצורה הקרובה ביותר למציאות את הדרך בה החברה מתנהגת. כפי שמסביר 1Nillsen, היושרה האקדמית צריכה להיות מוסרית ואתית, ולא להיות תלויה במאווייו של הכותב לתוצאות המחקר. אולם, גם בדבריו שלו מובנות הנחות לגבי שדות השיח הקיימים במחקר, כיוון שהמוסר והאתיקה תלויים באדם עצמו ואינם אוניברסאליים.

בתחילה אדון בקצרה בשיח הסוציולוגי אצל ספנסר ומרכס, תוך כדי שאבחן את הערכים המחקריים שנידונו במהלך הקורס. לאחר שאסיים את ההסבר הטכני, ואקנה את הכלים הדרושים לשיח המועלה כאן, אשווה בין התורות במבט ביקורתי. את עבודתי אסיים בדיון בעבודתו של קרל מרכס כבעייתית ביותר מבין התיאורטיקאים שהוצגו בקורס, ובכך אתן מענה לתשובה השניה במבחן זה.

קרל מרכס (1818-1883)


קרל מרכס
קרל מרכס היה פילוסוף, כלכלן, תיאורטיקן פוליטי ומהפכן גרמני חשוב2, נצר למשפחה יהודית. אביו היה עורך דין. בגיל צעיר המיר את דתו לפרוטסטנטיות לותרנית. בגיל 21 החל את לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת בון, אולם בלחצי אביו עבר במהרה לאוניברסיטה בברלין. מכשהגיע לאוניברסיטה זו, התחבר עם ההגליאנים הצעירים, שעוד בִּכו את מות אביהם הרוחני. ב-‏1842 זנח את האקדמיה (לאחר הגשת הדוקטורט שלו באוניברסיטת Jena, המקום בו הגל טען כי קָצָה ההיסטוריה3) ועבר לעיתונות. מרכס עבר מגרמניה לצרפת, שם כתב את ''לשאלת היהודים'' והתחבר עם אנגלס, שיחד עמו כתב רבות מיצירותיו. מרכס הושפע רבות מגיאורג וילהלם פרידריך הגל, אדם סמית' ודוד ריקרדו.

הרברט ספנסר (1820-1903)


הרברט ספנסר
הרברט ספנסר היה סוציולוג אנגלי4. ספנסר החל לעבוד בגיל 16 כמהנדס רכבות, כשבזמנו הפנוי עסק בכתיבה. ספנסר היה אבי התורות הליברליות, כשקרא לחירות, וטען כי הקדמה מובאת באמצעות השרדותן של מוטציות חברתיות על חשבון חוליות חלשות יותר (כפי שאדגים בהמשך). הוא היה הראשון להטביע את המונח ''השרדות החזקים'', ולא דרווין - שהיה יריבו המדעי המושבע.

מרכזיות האדם

מרכס האמין כי המטרה העילאית של האנושות היא דאגה לפרט. הפרט הוא מרכז הזכויות. כשם שמסביר דרידה5, הצגת הסובייקט, על ה-Coup De Theatre במרחב הציבורי היה מראשית פועלו של מרכס. תיאורית הזכויות כולה מובנה על קיומו של סובייקט במרכז העולם, וסובייקט זה מתלכד לחברה אשר נועדה לספק את צרכיו6.

אצל ספנסר, היחס לסובייקט היה שונה, זה נתפס כחלק מהחברה, אשר ניתן אף לזנוח למען הקדמה. לדוגמא, בספרו Social Statics מתייחס הוא לכך שעל מנת שהאבולוציה האנושית תגיע לשלמות האולטימטיבית, יש לנפות את החלשים7.

שני התיאורטיקנים במקרה זה, מייצגים הפכים שונים במבט שבסך הכל עמד עם מטרות שוות. שניהם ראו את קדמת החברה כאידיאל, אולם בעוד שמרכס8 טען כי יש צורך ברווחה כוללת של הפרטים9, ספנסר נתלה בתואנה רוסואית, כשאומר הוא שהחברה היא מעל הפרטים (Social Statics: p. 443, Gray: p. 6).

אצל ספסנר האדם הוא חיצוני לטבע (Gray, p. 3), ולכן הוא יכול לעשות בטבע כרצונו.
באורח דומה, ניתן להבין את תופעת הניכור אצל מרכס, אולם, בגישה שונה במעט, האדם כפוף לחוקי הטבע, ומתקדם יחד איתם. ההון, שהוא יציר אדם כשם שהאדם יציר האל, הוא זה שחיצוני לחוקי האדם באותה מידה, ולכן עליון עליו.

הגישה ההיסטורית

לשני הכותבים ישנה גישה היסטורית. מרכס טוען כי החברה התקדמה לאורך השנים, מיחסי נתין-שליט ליחסי אזרח-מדינה (Marx & Engles: 1998, p. 2) אולם, המשותף לכל תקופות ההיסטוריה הוא מאבק המעמדות המתמיד. מהצד השני של המתרס, אולם עם גישה דומה, עומד ספסנר, שטוען כי הדמוקרטיה הליברלית היא השלב האחרון ותחילת קץ ההיסטוריה10. ספנסר אומר כי כל עוד לא דרשו הפרטים זכויות דמוקרטיות, מעולם לא קיבלו אותן (Gray, p. 7), אולם, גישתו של ספנסר לוקה במעגליות פשוטה. ספנסר טוען כי הדרך להשגת החברה האידיאלית היא באמצעות חירויות, בעוד שהשגת החירויות היא גם המטרה.

מרכס, לעומתו, מבין את הדרישה להיסטוריה, ורואה את קִצָהּ גם ברגע בו יתאחדו כל פועלי העולם. אולם, עד שזה יגיע, יהיה מאבק מעמדות מתמיד (Marx & Engels, p. 22) וזה יסתיים בקץ ההיסטוריה. המעניין בהשוואה זו מובא דווקא לאחר עיון במאמרו של Fukuyama, ''קץ ההיסטוריה'', כיוון שהמאבק המתמיד בין הדמוקרטיה הליברלית לסוציאליזם לכאורה הסתיים בנצחון הליברליזם. אולם, אצל מרכס הליברליזם הינו רק עוד שלב בדרך לקומוניזם, ולכן אולי טבעי שזה יקום.

הקונפליקט החברתי

אצל מרכס הקונפליקט הוא נצחי והתקיים משחר ההיסטוריה, הקונפליקט הוא התחרות בין האידיאולוגיות הקפיטליסטיות לבין הסוציאליזם. אצל ספנסר ישנה תחרות בין אידיאולוגיות בשוק פתוח (Gray, p. 2) ומשוכלל, אשר יסתיים לכשתבוא צורת השלטון המשוכללת המדוברת. אצל ספנסר הNatural Selection נמצא בכל, החל ממדעי החיים וכלה באידיאולוגיות. ה'צרכן' האידיאולוגי קובע מהי האידיאולוגיה הראויה11, ולכן כל עוד ישנה תחרות אזי ישנו קונפליקט חברתי.

המעמד

בעוד שאצל מרכס ישנם שני מעמדות עיקריים ואחד מינורי (הבורגנות הזעירה) - והוא אף מדבר על יצירת מעמד כאקט היסטורי (Marx & Engles, p. 42), ספנסר אינו מאמין בעימוד חברתי, אצלו כל דאלים גבר, ואוכלוסיות חלשות יחדלו מלהתקיים ולכן אין צורך לדאגה בנושא זה.

אצל מרכס, כל פרט נולד, לפחות עד זמנו, למעמד מסוים אליו הוא ישתייך כנראה לרוב ימי חייו. מעמדו מושפע בעיקר מיחסי היצור ומהניכור אותו חווים הוריו. המעמד אצל מרכס הוא פקטור עיקרי קיים עקב יחסי היצור12. היחסים בין המעמדות מובנים עקב יחסי היצור - כשהמעמד השולט הוא זה שמבנה את המעמד הנשלט.

מענין לראות את ביקורתו של פוקויאמה על הנושא המעמדי בארה''ב. פוקויאמה טוען (Fukuyama, p. 18) כי בארה''ב אין מעמד חברתי, וכל העוני שנותר הינו משקעים חברתיים מימי העבדות (טענה מגוחכת כלשעצמה). אצל מרכס המעמד הוא מרכז הקונפליקט.

מבט השוואתי

לאחר שסיימתי עם סקירה חטופה של דעותיהם של התיאורטיקאים, אני רוצה להקדיש חלק זה להסברת טענתי העיקרית; והיא - הגישה לתהליכים חברתיים אצל שני חוקרים אלה זהה, אולם הנחותיהם לגבי טוב ורע שונות כיום וליל. שני החוקרים ייצגו את הגישות המובילות ביחסי סובייקט-מדינה במאה ה-‏20, ולכאורה ידו של ספנסר היתה על העליונה (למרות שניתן לייחס לו מפלה חלקית עם נפילת הרייך השלישי ואיטליה הפאשיסטית). אך האם באמת בנפילת הגוש הקומוניסטי נדחתה האידיאולוגיה המרכסיסטית?

נקודת קץ ההיסטוריה אצל ספנסר היתה הדמוקרטיה הליברלית (Gray, p. 2), בעוד שאצל מרכס ישנה נקודה מרוחקת יותר, והדמוקרטיה הליברלית דרושה על מנת להקים את המדינה הקומוניסטית.

הן מרכס והן ספנסר בחרו שלא להשתמש במכשירים מדעיים (מתחום המדעים המדויקים) בכדי להראות את תורותיהם, למרות שניסו להקנות להם פן טבעי ממדעי החיים (Nillsen, p. 2).

מרכס, בניגוד לזרמים החדשים האנטי-תאגידיים, הבין שהכלכלה הישנה לא מספיקה לשווקים מתפתחים (Marx & Engels, p. 9), הוא רואה את הבורגנות כ-13Product של ההתפתחות, בצורה דומה למבטו של ספנסר. מרכס טוען שהבורגנות לא יכולה להתקיים לאורך זמן ללא ניצול כוחות הייצור של הפרולטריון (וכך עושה גם ספנסר); מכאן, שאלו יתמרדו, יתאחדו ויביאו את המהפכה.

גרי גורס כי החסר העיקרי בתורתו של ספנסר הוא העדר התיחסות להאם תורתו טובה לחברה. הוא אומר כי יכול להיות שמדע התנהגות החברה על פיו נכון, אולם ההתניות החברתיות לא מסבירות בשום מקרה ואף לא לוקחות בחשבון את רצונות הפרטים שמרכיבים את החברה14 (Gray, p. 5).

לגרסתי, אצל שני התיאורטיקנים ישנה התייחסות לאותם תהליכים חברתיים הדרושים לשם השגת הקדמה הטכנולוגית והפיננסית. שניהם מכירים ברצון האדם להגברת רכושו, שכנראה נובע מהתפיסה הפרוטסטנטית, ושניהם רואים את ה'צורך' בשימוש בבני אדם כאמצעי יצור. ההבדלים הם דיאלקטיים והם של הגדרת הטוב והרע. אצל ספנסר הקדמה החברתית זוכה לעדיפות. ההתייחסות שלהם לקונפליקט, למבנה החברתי, למעמדות - הגישה ההיסטורית המציינת את המאבק המתמיד של האדם, זהים אצל שניהם. וכך אמר אנגלס בהספד שנשא למרכס:
“Just as Darwin discovered the law of development or organic nature, so Marx discovered the law of development of human history: the simple fact, hitherto concealed by an overgrowth of ideology, that mankind must first of all eat, drink, have shelter and clothing, before it can pursue politics, science, art, religion, etc.”

וכך בעצם הוא משווה לתורתו של ספנסר, ו''עוקץ'' אותו על ידי שימוש בדארווין, שהיה מתחרהו הגדול. מרכס, כמו שאר ההוגים הסוציאליסטים, היה גם מעורב ברעיון המהפכה, וניסה להתחילה.

בעוד שמרכס דרש כי המדינה (או החברה) תתערב ותפעל למען זכויות העובדים, החינוך, הרווחה והבריאות, האמין ספנסר כי אין צורך להתערב על מנת לשמר את הברירה הטבעית. שניהם היו מודעים לתהליך הניכור ולחפצון הסובייקטים. מרכס הבין זאת כתהליך שלילי וספנסר ראה זאת כבחירה הטבעית בכדי להביא את האנושות לקדמה.

המאבק בין שתי האידיאולוגיות הוא שהוליד את המתח הפוליטי במאה ה-‏20, המלחמה הקרה, ארגוני העובדים והגלובאליזציה. הכל היו תהליכים חברתיים שמרכס חזה (או שהיתה זו נבואה שהגשימה את עצמה).

הבעייתיות במרכס

הסיבה שבחרתי במרכס כהוגה הדעות הבעייתי ביותר היא גם הסיבה מדוע הוא המעניין ביותר. מרכס היה אחת הדמויות המשפיעות במאה ה20 (שהיתה המאה הקצרה, גם כן). ניתן לומר בבירור שהוא הקים נבואה שמגשימה את עצמה, ולא חזה תהליכים סוציולוגיים.

מישל פוקו גרס כי המרכסיזם הוא מדע המדעים15, והשתמש בתיאוריות של מרכס על מנת להראות את יחסי הכוחות בכל אגף במדע. בראיון הנדון הוא מסביר לקורא כי אין בכוונתו לבחון את יחסי הכוחות בכל אגף, אלא רק להדגים על מנת לתת חוט מחשבה.

הפסיכואנליזה היא גם אגף שצמח באמצעות המחשבה המרכסיסטית, או לפחות בעזרתה. פרויד מגולל את ההיסטוריה של החברה מהאקט הטוטמי שכונן אותה16. הפסיכואנליזה, אמנם, הוקעה מתוך המרכסיזם כמדע ריאקציונרי ובורגני17. ממשיכיו של מרכס, פרט לאנגלס שסיים לערוך את Das Kapital, היו מועטים, ואסכולת פרנקפורט לא היתה ממשיכתו הישירה, כיוון שיצירתו של מרכס רקמה עור וגידים.

התפיסה של מרכס את האדם כסובייקט היתה התחלה גדולה, ולאחר שניטשה הכריז בריש גלי על מות האלהים, היה צריך את מי שיחליפו. אולם, הבעיה הנוספת במרכס היתה ממשיכיו. ז'יז'ק טוען ומסביר כי הסטליניזם היתה שיטת שלטון ריכוזית, והפוכה לשיטת השלטון של מרכס18, ומאידך, שהמרכסיסטים רק רוצים להתנהג כאילו הם מעוניינים בזכויות עובדים בכדי להראות טוב בפני קהלם.

מכאן, לבעייתיות בתיאוריות הסוציולוגיות של מרכס.

העדר מדעיות מתמטית

מרכס, כמו שאר החוקרים הסוציולוגיים, לא הצליח לבסס תיאוריה מדעית אשר מאפשרת לחזות בצורה מדויקת את התנהגות החברה כפרט. מקס וובר גורס כך גם כן19 - שיש צורך בשימוש מדויק בערכים ואובייקטיביות. מרכס טען כי החברה עוברת תהליכים מסוימים (התאמת הבסיס למבנה-העל, בקצרה), אך ללא דוגמאות. התורה של מרכס לגבי הקונפליקט המתמיד מדברת על ''בכל מקום בו ישנו מנצל ומנוצל'', אך אינה נותנת נוסחא מדויקת להסבר זה.

העדר פתרון לקונפליקט

מרכס לא מצליח לתת פתרון אחר פרט ל''פועלי כל העולם התאחדו''. תורתו נהדרת לניתוח יחסי יצור וחברה בכל שלב משלבי החיים, אולם הפתרון המוצע על ידו אינו אפשרי בכל מקרה. אין אפשרות באמצעות הסוציולוגיה המרכסיסטית לחזות תהליכים חדשים, אלא רק את הדרך בה יפתרו קונפליקטים קיימים. הפתרון של מרכס הוא אבולוציוני, ודורש התפתחות חברתית לאורך שלבים קבועים, שאם לא יתקיימו, תקרוס המהפכה - לדוגמא, התהליך שהתרחש בברית המועצות.

נבואה שלא התגשמה?

דרכו של מרכס להבניה החברתית נראתה, לפחות בתחילת המאה ה-‏20, כאחת הדרכים הטבעיות להתפתחות החברה התעשייתית. אולם, כיום אנו נמצאים במצב המתאים ביותר, אליבא דמרכס, לקיומה של מהפכה סוציאליסטית, וזו אינה קרבה כלל. הניצול הרב של בני אדם כאמצעי יצור בימינו גדול לאין שיעור מבימי המהפכה התעשייתית. כיום, האידיאולוגיה השולטת (הניאו-ליברליזם) משתמשת בכוחות הצבא על מנת להשיג את רצונה, אך אין בנמצא שום גורם מתערב, גם אם כל המעמד המדוכא יתאחד בימינו, עדין לא יוכל הוא להשפיע על המדכא, בעיקר עקב התלות הרבה בו.

ניכור

האדם נשלט, במצב הקפיטליסטי, על ידי מוסדות שהוא בנה בכוחות עצמו על מנת לספק את צרכיו20, זהו הניכור הבסיסי. הבעיה היתה, שלכשהתגשמה נבואתו של מרכס, במדינה הקומוניסטית הראשונה, הניכור היה המאפיין של השלטון הבירוקרטי. כלומר, גם במקום בו אין יחסי כח (בתיאוריה) והכל בידי המדינה, בכדי להעלים בסיסי כח אחרים שעלולים לגרום הפרעות שונות, עדין מתקיים ניכור רב. האדם לא רק מנוכר מהמוצרים שהוא מייצר עבור בעל ההון, אלא גם מהמוסדות שאותם יצר על מנת לשמר על חייו.

הבסיס ומבנה העל

אצל מרכס, האינטרסים של המעמד השולט הם אלה שמטווים את החברה. והחברה נמצאת במצב טבעי של תודעה כוזבת. כלומר - כיוון שהחברה חותרת תמיד לכיוון שינוי וקדמה, הבסיס עובר שינויים תמידיים; אולם, מבנה העל נותר לרוב (עד להפיכות, שגם אלה לא תמיד יעילות), זהה ומשמר את הכח אצל בעלי ההון, שהם אלה שיכולים להתאים את הבסיס לצרכיהם.

אני חושש שכיום, לאחר מהפכת המידע, ישנה ארכאיזציה של תורה זו. כיום, בצורה אירונית בזכות הגלובאליזציה, הנגישות למידע ולבקרה על בעלי ההון ועל אלטרנטיבות ליחסי היצור - דברים שיכולים לעודד מהפכה, דווקא הביאו למצב ההפוך. כיום מבנה העל לא מתאים לבסיס כיוון שהוא קודם לו ולא מאוחר לו, והמהפכה תהיה בהתקת הבסיס והזזתו למקום החדש של התודעה.

לסיכום

עובדת היותו של מרכס סוציולוג בעייתי נובעת לא רק מכך שהוא עצמו התכחש לסוציולוגיה, ודיבר על המבנה החברתי בצורה סטרוקטואליסטית ולא סוציולוגית. התפיסות של מרכס לא הצליחו לחזות את העתיד במקום בו זה התרחש, ולא הצליחו לחזות את נפילת האידיאולוגיה ביחד עם מות הסובייקט. נדמה היה כי הליברליזם בא להתחרות בסוציאליזם על ידי מתן זכויות וחירויות לכאוריות שקסמו למעמד הפועלים והבטיחו לו את האפשרות להיות חלק מבעלי ההון, וכך שבו אותו ברוח הקפיטליזם.

ארצות הברית היא דוגמא נהדרת לשגיונו של מרכס. מדינה עם קיטוב חברתי גבוה מעדיפה לתת מחצית מהקולות ועוד קצת בבחירות למועמד קפיטליסטי מובהק, כיוון שזה מבטיח להם את שגשוג ''אומה גדולה זו'' על חשבון אומות אחרות.

המדינות הפכו לסובייקטים בפני עצמם, וגם בינן ישנם יחסי כוחות שמבוססים על מבנה על ותודעה כוזבת. ואולם, לאחר אסון הצונאמי שהתרחש לפני כחודש ומחצה, בחר העולם להקדיש את רוב הכסף בתיקון, ולא במניעה. אין ספק כי אם אסון זה היה מכה את ארה''ב התוצאה היתה שונה. לדוגמא, בסרט The Day After Tomorrow, בצורה אירונית מכה גל כפור את ארה''ב לאור התחממות כדור הארץ, ורוב אזרחי ארה''ב נסים למקסיקו. שם, לאחר סיום הסערה, בוחר נשיא ארה''ב להודות לתושבי מקסיקו על ידי מחילת חובות.



הערות:
  1. Nillsen, R., The Concept and Creation of Academic Integrity, 2004.
  2. חומר הרקע על מרכס מובא מתוך ויקיפדיה, האנציקלופיה החופשית, וכן מתוך ארכיון הכותבים המרכסיסטי, שם מובא מאמרו של פרידריך אנגלס - The Death of Karl Marx, בין היתר. עוד אתייחס לנאומו של אנגלס, במתן מבט השוואתי בינו לבין ספנסר, בשלב מאוחר יותר.
  3. כמאה ומחצה לאחר שהגל טען את אשר שטען, פרנסיס פוקויאמה מתייחס לעניין זה בשנית, וגם בכך אדון בהמשך (Fukuyama, F., The End of History?, The National Interest: 1989).
  4. רוב החומר על הרברט ספנסר הגיע מויקיפדיה, אולם גם חלק לא מבוטל מחומר הרקע נשזר מתוך Gray, T., Herbert Spencer’s Liberalism.
  5. Derrida, J., What is Ideology?, Specters of Marx, the state of the debt, the Work of Mourning & The New International, Routledge 1994 (Translated by Kamuf, P.)
  6. לעניין זה, אלתוסר, ל. על האידיאולוגיה, רסלינג: 2003, עמ' 51 ואילך.
  7. Spencer, H. Social Statics, p. 378, as cited by Gray T., p 3.
  8. Marx, K. and Engels F., The Communist Manifesto, ElecBook London: 1998, p. 16.
  9. לדוגמא, ז'יז'ק, ס. המהפכה הפרווטית, הקדמה לסטאלין, י', על המטאריאליזם ועל הלשון, רסלינג: 2004.
  10. לענין זה ההשוואה הכה נדרשת להגל ולפוקויאמה.
  11. פראפרזה על דברי Nillsen, שם, 8, שמבקר את פופר שמסביר את ספנסר.
  12. Elwell, F., Karl Marx’s Sociology.
  13. המילה לא תורגמה בכוונה על מנת להשאיר את שתי המשמעויות - הן תוצר והן מוצר.
  14. לדוגמא, צוקרמן, מ', על כסף וחירות, בתוך: חפצון האדם, רסלינג: 2003.
  15. Foucault, M., Questions On Geography, inside: Power/Knowledge: Selected Interviews & Other Writings, Routledge: 1984
  16. פרויד, ז', טוטם וטאבו ומסות אחרות, דביר: 1988.
  17. הערת השוליים של דותן, א', עמ' 84-85, אחרית דבר ל''על האידיאולוגיה'' של אלתוסר, רסלינג: 2003.
  18. ז'יז'ק, ס', הסובייקט שאמור להאמין, רסלינג: 2004, עמ' 121.
  19. Max Weber, Sociological Writings.
  20. Lewis A. Coser, Masters of Sociological Thought: Ideas in Historical and Social Context, 2nd Ed., Fort Worth: Harcourt Brace Jovanovich, Inc., 1977: 50-53.


חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  תורתו של מרקס מעולם לא עמדה  (רמי נוידרפר) (4 תגובות בפתיל)
  כתוספת חשובה ניתן לציין כי מול  (עמיש)
  תורתו של מרקס היתה אוטופית  (ישראל) (13 תגובות בפתיל)
  הקומוניזם לא הועמד במבחן  (נמרוד פינסקי) (48 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי