יורים לעצמם ברגל
גדעון ספירו
האימרה כי הדמוקרטיה היא שיטת ממשל גרועה, להוציא את האחרות שהן גרועות יותר, מומשה בבחירתו של הנשיא דבליו בוש לכהונת נשיאות נוספת. גם האימרה ש-58 מיליון אמריקנים לא יכולים לטעות, הוכחה כשגויה. עובדה ש-58 מיליון אמריקנים בחרו בגרסה בן לאדנית בלבוש נוצרי, נשיא שמתקשר עם אלוהים, שבניגוד לבן לאדן בגרסתו המוסלמית המקורית- מצויד גם בכמה אלפי פצצות אטום ובעוצמה צבאית שכבר הספיקה לגרום למותם של מאה אלף בני אדם בעיראק בלבד ולהרוס אלפי בתים שבהצטברם לגובה יהוו שדרה ארוכה של מגדלי התאומים.
58 מיליון אמריקנים ירו לעצמם ברגל. הם הצביעו בעד נשיא שהוביל אותם בעילות רמייה ושקר למלחמה, נשיא מושחת שהוא ומשפחתו שקועים עד צוואר באינטרסים של חברות נשק ונפט המרוויחות מיליארדים מהמלחמה (הון ושלטון בגרסה אמריקנית), נשיא שהכניס את ארה''ב לסחרור של גרעון בסדרי גודל של טריליוני דולרים, שדרדר את הכלכלה והעצים את מספר מחוסרי העבודה, שמונע ביטוח בריאות מ-45 מיליון אזרחים, שמצמצם את זכויות האזרח, שפוגע במערכת החינוך הציבורית, שמגביר את זיהום כדור הארץ וזו רשימה חלקית בלבד.
58 מיליון אזרחים בארה''ב העדיפו את ערכי המשפחה לפי רעיון הנצרות הפונדמנטליסטית שהנשיא בוש מעלה על נס ואת שלושת ה-G (אלוהים,נשק ותעוב הומוסקסואלים- שלוש מלים באנגלית שמתחילות באות G) על פני בריאות, חינוך, זכויות אזרח, עבודה ושלום.
תכנית הטלוויזיה הגרמנית המצוינת ''זמן תרבות'', שמשלבת מידע ודעה בכל תחומי התרבות, כולל אלה הנושקים בין תרבות לפוליטיקה, הקרינה מספר תגובות של סופרים לרגל בחירתו של בוש. כולם הביעו חשש מהצפוי לנו, ואחד מהם העיר, כי הוא חרד מהקנאות והפונדמנטליזם של בוש, בעיקר לאור הניסיון הגרמני בעבר. ואכן, מול שלושת ה-G של בוש אני נזכר בשלושת הערכים הבסיסיים סביבם ראו הנאצים את תפקיד האשה, שלושת ה-K (מטבח, כנסיה, ילדים – שלוש מלים שמתחילות בגרמנית באות K).
מרוב להיטות להילחם בטרור, הפך בוש בעצמו לטרוריסט. כמו בן לאדן, אף בוש עושה זאת בשליחות האל. הילדים והנשים שנהרגים מאש חיילי הכיבוש האמריקאי בעיראק, ''בשם החופש והחירות'' ובחסות הסיסמא ''אלוהים ברך את אמריקה'', הם קורבנות חפים מפשע בדיוק כמו קורבנות מגדל התאומים.
הברכה ששלח נשיא מדינת ישראל קצב לבוש לרגל נצחונו בה נאמר ''כי הענקת למין האנושי את הזכות לחיות ללא פחד'', מלבד החנופה של הווסאל לפיאודל שיש בה, מעוררת חיוך מריר בקרב קורבנות הטרור הממלכתי של צבא ארה''ב ברחבי העולם.
לא במקרה יש לבוש ולבן לאדן מערכת ערכים דומה: האמונה באל, תחושת השליחות הדתית, האמונה כי מותר להרוג אוכלוסיה חפה מפשע בשם השליחות הקדושה, ההסתמכות על כתבי הקודש, ההתנגדות להפלות, איבה להומסקסואלים ולסביות, החשד והדחיה מהזר והשונה והשימוש התכוף בתיבה ''לפי רצון האל'' - ''בעזרת השם'' בתרגום עברי.
בוש הוא עוד דוגמא מאיימת על הקשר המסוכן בין דת לפוליטיקה, דת ושלטון. כך בארה''ב הנוצרית, כך במדינות מוסלמיות רבות, כך בישראל.
ארבע השנים הראשונות של דבליו בוש יוצרות באופן טבעי חששות על הצפוי לנו בארבע שנות שלטונו הבאות. האם ימשיך במסע הצלב הנוצרי שלו? באלו מלחמות חדשות יסבך את ארצו והעולם? האם קיימת סכנה של שימוש בנשק גרעיני מצדו? האם ימשיך בהצרת זכויות האזרח ושחיקת הדמוקרטיה בשם ''המלחמה בטרור''?
או שמא, כפי שיש מקווים, יתמתן בוש, משום שזו תקופת שלטונו האחרונה, החרב המתהפכת של בחירות כבר לא תלויה מעל ראשו, והנשיא עשוי לשקול את מעשיו גם מההיבט של ''איך אזכר בהיסטוריה''?
בעוד באירופה הליברלית בולט התעוב מבוש ומדיניותו שחוצה גבולות לאומיים וגיאוגרפיים, בישראל זכה בוש לעדנה. ישראל הימנית, השמרנית, הכוחנית, הגזענית, רואה בבוש את אחד מיקיריה. התמיכה בישראל ובשרון שאיפיינה את תקופת כהונתו הראשונה של בוש, עשויה בהחלט להשתנות. שרון הונה את בוש בכל הקשור לפינוי מה שקרוי ''מאחזים לא חוקיים'', ויתכן שעתה, ישנה את יחסו לישראל. אם כך יקרה, נזכה לראות מהפך ישראלי בקשר לבוש, ו''מגדול ידידיה של ישראל בבית הלבן'' הוא יהפוך לעוד אנטישמי מן המנין.
הכחשת השואהח''כ המתנחל אריה אלדד מהאיחוד הלאומי הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק לפיה הכחשת השואה היא עבירה פלילית. הצעת החוק שלו חוצה גבולות משום שנאמר בה כי כל מכחיש שואה בכל מקום בעולם, ברגע שתדרוך כף רגלו בישראל, יועמד לדין.
זו הצעת חוק בעייתית במובנים רבים. ראשית, יש כאן פגיעה בחופש הביטוי וחופש המחקר. שנית, מאיפה מתחילה ''הכחשת השואה''? אם למשל חוקר פלוני הגיע למסקנה כי מספר הנספים היהודים במלחמת העולם השנייה לא היה 6 מיליון אלא 3 ''בלבד'', האם זו הכחשת שואה? האם הכחשת השואה מתמקדת רק בנושא היהודי? לאלדד, כגזען מן המנין בישראל, לא כל כך אכפת מה נאמר בנושא השמדת הצוענים. האם הכחשת השמדת הצוענים היא הכחשת שואה?
עד כה היינו רגילים כי הכחשת השואה באה מחוגי הימין הקיצוני, פשיסטי וניאו פשיסטי, בעיקר מאירופה וקצת גם מארה''ב, והמתנגדים להם באו משורות הליברלים ואנשי השמאל. עתה יש חידוש. ההגנה על השואה באה מחוגי הימין הפשיסטי והניאו פשיסטי בישראל.
אלדד הוא מתנחל החי בשטחים הכבושים ונהנה מזכויות יתר שמעניק לו משטר האפרטהייד שנכפה על העם הפלסטיני תחת מגפי וכידוני צבא הכיבוש הישראלי. כמתנחל הוא שותף לפשע מלחמה על פי אמנות ז'נווה ורומא, וחי כחבר במעין מאפיה יהודית גזענית שעוסקת בשוד קרקעות השייכות לעם הפלסטיני.
אלדד הוא מכחישן בגרסה ישראלית. תשאלו אותו על פשעי המלחמה בשטחים הכבושים שמבצעים מדי יום מתנחלים וחיילי צבא הכיבוש, והוא יגיד בדיוק את מה שאומר מכחיש השואה, ''לא היה ולא נברא''. הוא מכחיש את פשעי המלחמה של ישראל.
אם מכחישן של פשע מלחמה אחד מבקש להעמיד לדין מכחישן של פשע מלחמה אחר, אולי זה נובע מפחדו של אלדד שמכחישי השואה בארצות שונות יצליחו להגיע לשלטון כפי שהצליחו מכחישי פשעי המלחמה בישראל?
האם ליברמן חוזר בתשובה?אביגדור ליברמן, המוכר כסמן ימני גזעני, תומך טרנספר, הודיע על כוונתו להיפרד מבני בריתו הדתיים שבאיחוד הלאומי ולהקים מפלגה חילונית ימנית חדשה. יש בתכניתו החדשה סעיפים לא מעטים שדעתו של שוחר זכויות אדם לא יכולה להיות נוחה מהם, אולם ברצוני להתעכב כאן על סוגיה אחת שמאירה את ליברמן, אולי, באור מעט שונה מזה שהורגלנו אליו.
בתוכניתו של ליברמן נעדר הפעם רעיון הטרנספר.
זאת אף זאת, הוא מקבל את עקרון החלוקה והקמתן של שתי מדינות, ישראל מכאן ופלסטין מכאן, וכל שהוא מבקש, לשרטט מחדש את הגבולות הגיאוגרפיים כך, ששתי המדינות תשמורנה על ייחודן הלאומי.
לפי ליברמן, יש להעביר למדינה הפלסטינית את אזור ואדי ערה על ישוביו הערבים, הוא מוכן אפילו להזיז משם את הישוב היהודי מי עמי, כמו כן הוא מוכן לוותר על השכונות הפלסטיניות של ירושלים המזרחית ועל חלקים צפופי אוכלוסיה ערבית בגליל, ותמורת זאת לספח מספר אזורים בשטחים הכבושים המאוכלסים במתנחלים יהודים.
הוא מחפש לגיטימציה בינלאומית לרעיון, ומנסה להסתמך על מה שקרה בשעתו בתת היבשת ההודית עם פרישת האזורים בעלי רוב מוסלמי והקמת פקיסטן, לאחר מכן על חלוקת קפריסין ובשנים האחרונות על החלוקה הגיאוגרפית החדשה לפי קווי מתאר לאומיים שנעשתה במה שהיה בעבר יוגוסלביה.
מדינת ישראל החדשה לפי ליברמן לא תהיה ללא ערבים. הוא משאיר בישראל אזורים כמו נצרת, אלא שכוונתו להוריד את אחוז האזרחים הערבים בישראל לכ-10 אחוזים, ובכך להקטין את מה שנראה בעיניו כ''סכנה דמוגרפית'' שתביא לאיבוד הרוב היהודי.
אני עדים כאן לתופעה מעניינת. לפיה מתקרב ליברמן באופן פרדוקסלי, מהכיוון הימני, לעבר עמדות מרבית השמאל הישראלי והזרם המרכזי באש''פ התומכים בהקמת שתי מדינות.
הרעיון של שרטוט מחדש של הגבולות מקובל גם על ''הסכמות ז'נווה'', כך שנקודה זו לא נימצאת בתחום המחלוקת העקרונית.
הבעיה בתוכניתו של ליברמן, שהוא מבקש להיפטר ממאות אלפי אזרחים ערבים, מבלי לשאול לדעתם. יתכן בהחלט שמרבית האזרחים הערבים ישמחו להשאיר מאחוריהם את המטרד הקרוי מדינת ישראל בה הם מופלים לרעה, ואולי אף נחזה כיצד הם עוברים בשירה ובריקודים עם ישוביהם למדינה הפלסטינית. כאמור, אין לבצע זאת מבלי לשתף אותם בהכרעה.
אני למשל מאד סקרן לשמוע את עמדותיהם של אותם פלסטינים אזרחי ישראל שיעדיפו להישאר עם ישוביהם בתחומי ישראל, במקום לתרום לקימומה של מדינה פלסטינית דמוקרטית.
על עניינים מוסרייםהוריו של הנער עאמר אלפאר בן ה-16 ממחנה הפליטים עסכר בשכם, שנשלח על ידי החזית העממית להתפוצץ בשוק הכרמל בתל-אביב, אמרו כי ''אלוהים יקלל'' את מי שמגייס קטינים למשימות התאבדות. כבר למדנו כי אלוהים לא מונע עוולות ופשעים, להיפך, הוא משמש עוגן בו נאחזים הנבלים כדי להצדיק את פשעיהם. טוב שהאב הוסיף גם משפט בשמו ולא בשם האלוהים, ''אסור לנצל כך ילדים'', אמר בצדק. אמו של הילד אמרה כי מה שעשו עם בנה הוא בלתי מוסרי. גם זה נכון.
לא עבר יום וכוחות הכיבוש הישראלים ביצעו אף הם מעשה נפשע ובלתי מוסרי כאשר הרסו את ביתה של המשפחה.
לצערי קהו החושים בחברה הישראלית והריסת בתים כענישה קולקטיבית הפכה לשגרה שעוברים עליה לסדר היום. בעבר היו נוהגות משפחות פלסטיניות לעתור לבג''צ כדי למנוע את הריסת הבתים, אולם הן נואשו לאור העובדה שבית המשפט נהג לאשר אף הוא כדרך שגרה את הפשע.
חשוב לחזור מעת לעת ולהזכיר כי ענישה קולקטיבית המופעלת על בני משפחה שכל חטאם הוא קרבה משפחתית למי שביצע פעולת התאבדות, הוא פשע מלחמה. סוג כזה של ענישה היה מאד מפותח אצל כוחות הכיבוש הגרמנים במלחמת העולם השניה, וחבל שמדינת ישראל מאמצת אל ליבה את הסגנון הזה. עוד יותר מצער שנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שהוא ניצול שואה שחווה ענישה קולקטיבית, נותן יד לברבריות הזו.
|
יורים לעצמם ברגל
