לאחרונה, למרות שהימים בארצנו הקטנטונת הם עדיין ימים של שלהי קיץ ומעל הלחות הכבדה וערפילי הבוקר הנמוכים אין אפילו סימן לענן ראוי לשמו, צצות, כפטריות אחר הגשם, הצעות שונות ומשונות לפשט את שיטת הניקוד העתיקה, הנהוגה עד היום בספרים לילדים ובספרי שירה, ולהעמיד במקומה שיטות ניקוד חדשות שתרפדנה את עיצוריו של הכתיב הלא מנוקד, המכונה ''כתיב חסר-ניקוד'', ''כתיב מלא'', ''כתיב מלא שבמלא'' וכיוצא באלה. לאחרונה צצה במפתיע הצעה ממין זה גם מתוך האקדמיה ללשון העברית.
כל ילד היודע-קרוא בעברית, יודע שמעטות בה המילים הניתנות לקריאה חד-ערכית כאשר הן עומדות ברשות עצמן; נביא לדוגמה מילים אחדות להמחשת הבעיה:
המחרוזת ''ש-כ-ל'' עשויה להיקרא בצורות שונות, כאשר כל קריאה מייצגת משמעות שונה:
- שֶׂכֶל או שֵׂכֶל = כושר רוחני (
וגם 
) - שָׂכַל = הפעיל את כושרו הרוחני (
) - שִׂכֵּל = שילב בסדר הפוך (
) - שֻׂכַּל = שולב בסדר הפוך (
) - שָׁכַל = שנגרם מוות לצאצא שלו (
) - שִׁכֵּל= שגרם למוֹת צאצא של אחר (
) - שֻׁכַּל = שנעשה שַׁכּוּל (
) - שְׁכֹל = שְׁכוֹל = מצבו של הורה בעקבות מות צאצא (
).
וכמובן, המקור המוחלט של כל פועל:
שכל = המקור המוחלט של הפועל במשמעות מיתת צאצא
שכל = המקור המוחלט של הפועל במשמעות הפעלת כושר רוחני.
שכל = המקור המוחלט של הפועל במשמעות שילוב בסדר הפוך.
ולבסוף, הידבקות אות השימוש ש' למילה ''כל'':
שֶׁכֹּל = ש-כל (
)
אם לא די בזאת ש''בורכנו'' בכתיבה מימין לשמאל, אשר בה מאפילה ידו של הכותב על האותיות היוצאות מתחתיה, אלא אם כן נתמזל מזלו והוא איטר, ''בורכנו'' באותה הזדמנות גם בכתב חסר תנועות ונטול מִכפל-עיצורים, אשר כדי להניעו או לעצרו יש לקשטו מעל, מתחת, בתוֹך ובתווך בנקודות-חן מסוגים שונים (יש הגורסים שמספרן י''ד ויש המחמירים וגורסים שמספרן י''ו או ט''ז, שזה היינו-הך בעיני מי שמתנזר מאמונות טפלות).
ז'בוטינסקי. ראה את הנולדכבר בשנת 1929 פרסם זאב ז'בוטינסקי מאמר ובו הזהיר:
הכתיב האבסורדי שהנחילו לנו אבותינו מפריע להפצת שפתנו, לאמור: נעשה אחד המכשולים המזיקים ביותר על דרך תחייתנו הלאומית...
מי שמאמין שהניקוד המסורתי שאנו משתמשים בו, אם בכלל, בימינו, ניתן לנו ביחד עם המהדורה השניה של לוחות הברית (המהדורה הראשונה הושמדה, כידוע, בידי משה בן-עמרם, בשל פרשת עגל הזהב) עלול להיות משול לפתי, אך לא כאן המקום להציג בפניו את סוגי הניקוד השונים שליוו את העברית מאשוּר ועד ארץ-ישראל, מבבל ועד טבריה; מי שאומר שהאותיות העבריות שאנו משתמשים בהן בימינו הן אותן אותיות שבהן נחקקו המילים הראשונות בעברית, אינו יודע מה הוא שָׂח / סָח [בקמץ]; מי שחושב שהכתיב העברי הוא חד-נוסח ושומר מסורת, אינו יודע כמה קרניים הצמיחה העברית לעצמה אפילו בכתבי הקודש, ועל אחת כמה וכמה בכתבים מאוחרים יותר, כמו בן-סירא, המגילות הגנוזות, התלמוד, המדרשים, כתבי ימי הביניים, כתבי תקופת התחייה, הספרות הישראלית החדשה, העיתונות וכתבי העת המקצועיים השונים.
הפִּתרון המעשי לבעיית הכתב העברי והכתיב העברי לא יבוא משינויי נוסח ניקוד או השתלת וָוִין ויודין באותם מקומות נידחים שעדיין לא הושתלו בם כתנועות.
אתאטורק. ממתינים למהפכה אצלנוהכתב העברי הנוכחי זקוק לשינוי מהפכני ברוח השינוי שבוצע על-ידי מוסטאפה כמאל אתאטורק בטורקיה, והרי ראינו כבר שהוא אינו הכתב העברי העתיק ובטח שאינו קדוש, גם משום שהתפתח, כנראה, כמו אחיו, מכתב החרטומים המצרי שבו כל ''אות'' יצגה מילה, דרך הכתב המרובע האשורי, שבו כל אות יצגה הברה - וגם מפני שמי שממשיך להחזיק בכתב העברי העתיק הם השומרונים, שלפי מסורתם הם צאצאי שאריות עשרת השבטים שנותרו בארץ ישראל כשרוב העם הוגלה לבבל, ודווקא הם אינם מוכרים כיהודים על ידי הממסד הדתי, כך שגם מצד ממסד שמרני זה לא צריכה להתעורר בעייה.
כשם שהלאום הישראלי, שנולד במדינת ישראל עם הולדת המדינה, זקוק להכרה רשמית בקיומו, להִמנון ישראלי ולדגל ישראלי שיתאימו לכול אזרחיה של המדינה, בלי הבדל מוצא, גזע, זהות מינית, עדה, דת, דעה, מבטא וכיוצא באלה מאפיינים שהם עניינו הפרטי של כל אדם באשר הוא אדם - כך הוא זקוק לכתב ישראלי הגיוני ולכתיב אחיד שיתאים לעידן המחשב והאינטרנט.
פִּתרון כולל, מודרני, הגיוני ומעשי לבעיית הכתב העברי ניתן בהצעת ארגון התקינה הבינלאומי (ISO), שהקימה ועדה מיוחדת ליצירת כתב המבוסס על אותיות לטיניות לכל השפות באסיה, ובהן גם לעברית; אם פתרון זה יאומץ בדורנו, יהיו הדורות הבאים משוחררים ליובלות רבים ואולי לנצח מהכתב האבסורדי שהיה טוב לזמנם של אבות אבותינו, כשכתבו בחרט על אבן או בנוצת אווז על גבי קלף, ואשר אנו מתעקשים לדבוק בו לרעתנו, משל היה פרה קדושה, בדומה לאלה המהלכות באין מפריע ומחרבנות להנאתן ברחובות בומביי.
התעתיק של ISO נמצא גם באתר של מכון התקנים הישראלי וגם באתר של פרופ' עוזי אורנן (שהיה יו''ר הוועדה לעברית בארגון התקינה הבינלאומי) בטכניון.
אשמת הכתב העברי
