|
|
|
'השואה לא תקרה שוב' / עידו הרטוגזון
'השואה לא תקרה שוב' זוהי הכתובת שמצאה מקומה על גבה של פצצת האטום הראשונה של מדינת היהודים. המשפט הזה, המביע ב- 4 מילים את טירוף המערכות של המדינה הלאומית ביותר בעולם שייצרה לעצמה פצצת ציאניד כדי שתוכל לבלוע אותה במקרה של צורך, כמו חנה התנ''כית השוחטת את שבעת ילדיה ובלבד שלא יאכלו מבשר החזיר. המדינה הזו שייצרה לעצמה פצצה אטומית, מתוך ידיעת מיקומה, מצבה הדמוגרפי והסיטואציות המאוד מובחנות שבהן תדרש לשימוש בכזו.
שבוע שעבר דיבר אחד הפרשנים הגרמנים בירושליים עם האולפן של 3Sat הגרמנית בנוגע להלך הרוחות בישראל העכשווית. לטענתו של הפרשן מהלכיה האחרונים של ישראל והלך הרוח בה, מייצגים את סופו של החלום הציוני על השתלבות אורגנית באיזור אגן הים התיכון. עוד אמר הכתב כי אם הלכי הרוח לגבי הפרדה ומערכת יחסים אוטיסטית עם עמי האזור השונים יימשכו, תהפוך ישראל למעשה לגטו היהודי הגדול ביותר בהיסטוריה; זה שהיהודים המבוצרים בו חמושים במאות מטוסים ופצצות אטום, דרוכים כל העת להתקיף את המתנכלים להם מכל צדדיהם.
ודימוי הגטו הוא גם דימוי אפקטיבי במיוחד בניסיון להבין את הלך רוחו של העם היהודי האסקפיסטי בציון הממשיך להעמיד פנים שהוא מנהל חיים נורמלים למרות הכל.
כמו חכמי תלמוד יהודיים, הם יושבים בחדר קטן ודחוס בחג הפסח בערב יציאת מצריים, ומדברים בהגדת מצריים ומגדילים בפלפוליהם בעוד בחוץ בחצרות העיירה נשחטים יהודים. הם כל כך נסחפים בדברי ההגדה, ובפלפוליהם שאינם שמים לב לקולות היריות ולהזהרות האנשים הנכנסים פצועים מהדלת, שהם ממשיכים בדיוניהם לאורכו של כל הלילה ובבוקר כשהם יוצאים לחזור לבתיהם, הם מופתעים לגלות שעיירתם הקטנה נחרבה כולה.
ידידי ההיסטוריון הישראלי אלכסנדר מאן אמר לי פעם שניתן להשוות את מצבה האוטיסטי של מדינת היהודים לזה של ילד שמצא לפני 3 שנים צעצוע בלוי ברחוב. הילד הולך עם הצעצוע ברחוב, והצעצוע מתבלה עוד יותר, והוא כבר עושה רעש, הוא נסחב על האספלט על צידו, גלגליו נקרעו מציריהם וכל השכונה מביטה בילד בשאט נפש ואומרת לילד: 'תעזוב אותו כבר. הוא כבר לא טוב. נביא לך צעצוע אחר במקומו'. אבל הילד לא מוכן לעזוב את הצעצוע המקולקל, הוא ממשיך לאחוז בו ביד קמוצה, כי הילד הזה קצת מפגר. בינתיים הוא כבר גדל, וכבר ברור שההתפתחות שלו לוקה בצורה מסויימת. הצעצוע המרופט עדיין נשרך לו מאחריו ברחוב, אולם לכולם כבר נמאס לנסות לשכנע אותו, הם יודעים שאין בכך טעם.
זהו סיפורה העצוב של מדינת ישראל וההתפתחויות שחלו בציונות שהפכה מתנועה אידאליסטית פרגמטית לתנועה משיחית ודכאנית התלויה במקומותיה הקדושים.
לאף אחד בעולם כבר אין סבלנות לישראל. הפלשתינאים וישראל נתפסים בעולם כשני ילדים אוטיסטים שכבר לא יודעים מה הם רוצים ומה המטרות שלהם חוץ מלהכאיב אחד לשני. הם נתפסים לקטנוניות ולא מסוגלים לשום צורה של רוחב לב או התכתבות בוגרת אחד עם משנהו. לאף אחד לא היה אכפת, והעולם המערבי היה מתייחס לזה גם בשיוויון נפש, אם אחד מהילדים המטורפים האלה לא היה חמוש באקדח בלתי נצור בידו ולמשנהו בתור חברים קבוצת הבריונים המופרעים של השכונה.
שני הצדדים נתונים כל כך במצבם הדלוזטורי, שכבר אינם שמים לב שכל השאר מביטים עליהם בתמיהה ותיעוב, בחוסר הבנתם את משחקם חסר הטעם של הילדים הא-נורמלים האלה.
בעוד הצד הפלשתינאי החל בעת האחרונה לספר לעצמו סיפורי אלף לילה ולילה על קרבות תהילה שגיבוריהם המפוצצים עצמם בפיצריות רוצחים בהם המוני ילדים או על חיילות ישראליות ערומות וערומות המסתובבות בשדות הקרב על מנת למשוך את תשומת ליבם של הלוחמים הפלשתינאים, הצד הישראלי נמצא ברושם שהוא בחנות משחקי וידאו, בה הוא משלשל מטבעות ומתאמן במטווחים סטריליים בשלט רחוק במנהיגי ארגוני הטרור הפלשתינאים.
מה יהיה סופה של ההתכתשות המגוחכת הזו? דומה שעד שהמערב לא יתערב במהלך העניינים ויכפה על שני הצדדים, כפי שעשה בעבר, הסכם שלום בינלאומי שיכלול נסיגה כוללת מהשטחים הכבושים, עקירת כל ההתנחלויות והפרדה נוקשה וחמורה בין הצדדים הכוללת סנקציות קשות על המפירים אותה, לא תחול כל התקדמות.
למערב צריך להיות ברור מה האפשרות היחידה להתגבר על המשבר הזה, אבל מצד שני, מי רוצה לנסות להתערב ולהפריד בין הילדים המופרעים שלאחד מהם אקדח גיגאנטי בידו.
|
|
|
השואה לא תקרה שוב
