|
|
|
אני מאמין שאילו הנביא ירמיהו חי היום, הוא היה קורא לכולם לצאת מהשטחים ולתת לפלסטינים מדינה. מתוך היכרות עם המקורות אני אומר שאין קשר בין דת לכיבוש. היהדות המקורית משמעה קידוש ערך החיים ולא השטח. זו התורה שישעיהו ליבוביץ דיבר עליה, ואני מאמין בדבריו במלואם. גם בחלקים הפחות מקובלים בציבור.
בשנה האחרונה הכל הגיע לקיצוניות ויוצא החוצה, אבל התחושה שאנחנו לפני פיצוץ מלווה אותי כבר כמה שנים: או שיהיה חושך טוטאלי או שתהיה זריחה. הרי אנחנו מדחיקים את הסכסוך כבר 30 שנה. יש גם קרע גדול מבפנים: אני מסתכל על הייצוגים של הדת ואני לא אוהב את מה שאני רואה. יש בהם עיוות, שלא נולד היום, ולפיו אי אפשר לרדוף צדק ושלום בתוך היהדות. החלק בעם שמושך לכיוון הלוחמני אוחז דווקא בדת, כי 'השאירו' לו את הדת. לפי ליבוביץ, יהדות לא יכולה להיות לאומנית, וזה עיקרון שחשוב לי מאוד.
גם השימוש בדת ככלי לניגוח עדתי לא נראה לי. אני מזרחי ודתי, ואין לי שום תחושת הזדהות עם ש''ס. יש שם החמצה גדולה: אצל הספרדים היה תמיד שילוב בין דת ובין חיי היום-יום. היה משהו פתוח ושליו בתפישתם את הדת, לא היתה הקנאות הקפדנית והבדלנית שבולטת כל כך עכשיו. פתאום באו מזרחים, ובמקום להקים תנועה שתעזור להחזיר את השפיות, להיות דרך שלישית, תנועה חברתית אמיתית, הקימו תנועה שבה שולטת הקנאות הליטאית, עם המגבעות והחליפות. זו תופעה שאני לא מבין.
נסעתי לעופרה להופעה, ואמרתי על הבמה את דעתי על פינוי ההתנחלויות. סיפרתי להם סיפור שהם מכירים: על יוחנן בן זכאי, שהעדיף לצאת מירושלים הנצורה ולהקים מרכז תרבותי ביבנה, במקום להתאבד למען רעיון. אמרתי להם שהמצב היום דומה, ושלא כמו החרדים, הם חלק מהעשייה הישראלית. אמרתי להם: 'חלום ארץ ישראל עיוור את עיניכם, והיה עדיף שתקימו מרכז רוחני במין יבנה עכשווית, שכמותה אנחנו צריכים היום יותר מהשטחים האלה'.
תחושת האדנות שלנו כלפי האחר לא השתנתה. יש לנו מין תפישה כזאת: 'שימותו הגויים, שיישרף העולם, אנחנו מעל כולם. מה אכפת לנו מאחרים'. בעיני, זו פרשנות נוראית של הביטוי 'העם הנבחר'. אם היהדות היתה באמת נתפשת במשמעותה המקורית, היינו צריכים לשבת היום בכל הוועדות החשובות בעולם, מאקולוגיה וקידום המדע ועד ארגוני זכויות הפרט. אבל אצלנו הכל הפוך.
|
|
|
ירמיהו היה קורא לצאת מהשטחים
