''השקיפות בנושא התקציבי היא בעייתית, כך אני סבור, ברוב המדינות בעולם..... למרות השיפורים המשמעותיים בשנים האחרונות (חוק חופש המידע והכרה של הנוגעים בדבר) בנושא, עדיין לא יקבל כל אחד גישה חופשית לגמרי לנתוני התקציב. אדם מן הישוב יצטרך להיות בעל ''קשרים'' בכדי להשיג את מירב האינפורמציה הקיימת במשרד האוצר .....יהיה זה מאד לא ריאליסטי לצפות לשקיפות מלאה לגבי פרטי התקציב בזמן הקרוב, אם בכלל''.
''אולי, כמו שכתוב בעיתונים, פריצקי הציל את עצמו מסחיטה. אבל מה שאנחנו לא כל כך יודעים מה הכינו לנו אוברקוביץ' ושותפיו לניהול ועד העובדים בחברת החשמל. איזה עוד אינטרס נסתר שלו ושל שותפיו ממתין לחשיפתו?...... כנראה שיעברו עוד הרבה מים בירדן לפני שחברת החשמל תנוהל לפי עקרונות כלכליים של יעילות ותחרות''.
לפני קצת יותר משנה, בעקבות שיחה באינטרנט, יצאתי לבדוק עובדות על שקיפות המערכת הציבורית – בעיקר בנושא התקציבי. כבר אז הבנתי שחברי כנסת רבים לא בדיוק מכירים את פרטי התקציב כאשר הם לוקחים ''אחריות'' ומצביעים על סעיפיו. לא הבנתי אז שגם שרים, ועוד בכירים, לוקחים ''אחריות'' בלי לדעת מספיק.
בפעם האחרונה שהזכרתי שחיתות בקשר לחברת חשמל, 13.7.2004, לא ממש תפסתי את גודל נזקיה. יחד עם זאת, רמזתי שעוד נשמע פרטים ''מעניינים'' בהקשר הזה. הנה מתגשמים החששות ותמונת המציאות בהקשר הזה מתבהרת אבל מקבלת צבע יותר אפל.
השקיפות ואהוד אולמרט
עכשיו כבר ''מותר'' לדבר בראש חוצות על חוסר שקיפות במשרד האוצר. כך לפחות עושה השר הבכיר אהוד אולמרט. הוא לא מתבייש להודיע בראש חוצות, בישיבת הממשלה, על חוסר השקיפות במשרד האוצר. קצת מוזר שאולמרט שכבר לא מעט שנים מכהן כשר בכיר בממשלות מעלה את הנושא בגלוי רק עתה.
אהוד אולמרטבמסגרת הצגת תכנית כלכלית אלטרנטיבית בישיבת הממשלה טען אולמרט שבשנים האחרונות ביצוע התקציב בפועל מגיע לכדי 90 עד 95 אחוזים מהתקציב שאושר בכנסת. הוא בעצם שאל לאן נעלמו המיליארדים. '' התשובות ידועות רק לחלק קטן מבכירי האוצר. לא בטוח שכל שרי האוצר היו בסוד כל המהלכים בתקופתם'' (
לאן נעלמו 67 מיליארד שקל). אפשר כמובן לדון בשאלה לאן ומדוע נעלמו המיליארדים. אבל, לדעתי, יותר חשוב להאיר את העובדה שרבים מנבחרי הציבור לא ממש מכירים את הנתונים עליהם מתבססות ההחלטות שלהם בנושא התקציבי.
כאילו לא די לנו במחדל שעליו מדווח השר אהוד אולמרט אנחנו שומעים, מפי מקור מוסמך, שיש לחוסר השקיפות בנושא התקציבי היבט נוסף. על רקע פרישתו מתפקיד יו''ר הוועדה לתקציב הביטחון בכנסת (בעקבות מעבר לאופוזיציה), מביא לנו ח''כ אורי אריאל עדות מנסיונו בניהול הדיונים. מדבריו משתמע שחברי הועדה בראשה עמד לא יודעים מספיק פרטים על תקציב הביטחון כאשר הם מרימים את היד בהחלטה כזו או אחרת. כך זה היה בקשר להחלטה על כחצי מיליארד שקל. לפי דברי חבר הכנסת אריאל, על סכומים קטנים בהרבה נערכים דיונים יותר מפורטים ומעמיקים (
מיליונים זורמים ללא פיקוח).
אורי אריאלגם אריאל וגם אולמרט מציעים דרכים לשפר את המצב. אולמרט מבקש שתהליך אישור התקציב לשנת 2005 יידחה עד מיצוי השקיפות – שיבוצע ניתוח מפורט של תחזית מול ביצוע לשנים 2003 ו-2004. רק כך אפשר יהיה לדעת לאן נעלמו המיליארדים. אריאל מציע שלחברי הועדה, בראשה עמד, יינתנו הכלים כדי שיוכלו להחליט בלא תלות מיותרת באנשי מערכת הביטחון, בצורה יותר מושכלת.
בעצם השר אהוד אולמרט אומר לנו, ללא בושה, שכבר לא מעט שנים לא ביצע את תפקידו כראוי כאשר קיבל החלטות בנושא התקציב. לא רק חברי כנסת לא יודעים מספיק על התקציב כאשר הם תומכים בסעיף זה או אחר – גם שרים בממשלה. מדוע מגיע כעת נושא השקיפות התקציבית לכותרות הישיבה השבועית של הממשלה?
צריך להיות ברור לכל אחד שבמצב הזה מידע על התקציב הוא מקור לבניית כוח בתוך המערכת הציבורית. אפשר לצפות שבעלי הכוח הללו לא יוותרו בקלות על היתרונות הנובעים מכך. זוהי, כנראה, אחת הסיבות להעברתו של ח''כ אורי אריאל מתפקידו כראש ועדת תקציב הביטחון. לא ממש אתפלא אם יתגלה בקרוב שדרישות שני האישים לתיקון יגוועו באיבן. בעיית חוסר השקיפות בתהליך התקציבי עוד תמשיך ללוות אותנו הרבה זמן. דומה הדבר לפרשת ההצעות לפיצול והפרטה של חברת החשמל שעלו לדיון כבר בשנות ה-90. עד היום עוד לא הגיעו ההצעות לכדי הצעת החלטת מעשית – אבל כבר אז עלו לחבר כנסת ''חרוץ'' בסילוקו מהבית.
תזכורת – חברת חשמל ורשות הנמלים
בימים האחרונים מתברר שהצפי לתגליות נוספות בקשר להתנהלות חברת החשמל מתממש: אשר יגורנו אכן בא. הגילויים על ההתנהלות הבלתי תקינה, שלא לומר מושחתת, של חברת החשמל לא ממש מפתיעים את מי שעוקב בשנים האחרונות אחר המתרחש בענק האנרגיה. יחד עם זאת, הגילויים הללו בהחלט מסייעים בהבנת היקף הנזק הכלכלי שנגרם לציבור שהוא בעל הבית וגם הלקוח.
''כל מי שעוקב אחר ההתנהלות של החברה הזאת מבין שמדובר באחד מבורות השומן והשחיתות הגדולים ביותר בישראל'' (
אחרי 10 שנים הוא פותח את הפה). המאבק, ארוך השנים, לשינוי דרך ההתנהלות של חברת החשמל גבה את קורבנותיו, עדי אמוראי וגדליה גל וכנראה רבים אחרים, עוד רחוק מקו הסיום.
מהסכם ''הפסקת האש'' הזמני בין עובדי הנמלים ונציגי הממשלה למדנו שבינתיים, כמו בחברת החשמל, ועדי העובדים בעצם מנהלים את הנמלים. היכולת שלהם לגרום לנו, כציבור וכלקוחות, נזקים עצומים מעמידה את הממשלה, כנציג בעל הבית, במצב נחות למרות החלטות הכנסת. כמו בפרשת הפרטת חברת החשמל, גם כאן עומד משרד האוצר לבד במערכה כי '' חברי הכנסת והפוליטיקאים שאמורים לייצג אותנו הם ברובם לוביסטים סמויים של כל עובדי המונופולים והגופים המושחתים שיושבים כאבן ריחיים על צוואר המשק '' (
לוביסטים סמויים).
סוף דבר
אנחנו יודעים יותר על נזקי חוסר השקיפות במערכת הציבורית. הנזק העיקרי הוא צבירת הכוח בידי מעטים שמכירים את נבכי התקציב. מצאנו עדויות נוספות שבעלי הכוח לא יוותרו עליו בקלות על ידי הגברת השקיפות.
שחיתות, כמו חוסר שקיפות, היא מקור לצבירת כוח שאפשר לנצל כדי להסדיר שכר גבוה ''מכובד''. שחיתות היא גם מקור לייצור זכויות יתר וכוח לשימורן. מבחינת עובדי המונופולים הציבוריים המטרה היא להביא את הכדאיות הכלכלית של מקום העבודה לרמה מרבית. השחיתות היא כלי-אמצעי לשיפור ההכנסה והביטחון הכלכלי שלהם.
אכן השמים מתבהרים והולכים – כל יום שעובר אנחנו יודעים יותר על מצבנו העגום. כל יום שעובר מתברר לנו שסיכוייו של שר האוצר להגשים את מטרתו – פירוק והפרטת המונופולים – נחלשים והולכים.
השמים מתבהרים – שקיפות ושחיתות
