|
|
|
עליבותם של שופטיםגדעון ספירו
שלושת שופטי בית המשפט העליון, הנשיא אהרן ברק, סגנו אליהו מצא ומישאל חשין החליטו לדחות את עתירתו של מרדכי ואנונו נגד ההגבלות שממשלת ישראל ושרותי הביטחון הטילו עליו לאחר שחרורו. מאז חטיפתו של מרדכי ואנונו על ידי סוכני המוסד לפני 18 שנים, התגלתה מערכת המשפט, שופטים ותובעים, בכל עליבותם כמשרתים נקלים של השירותים החשאיים. גם בעתירה האחרונה לא חרגו שופטי העליון ממתחם העליבות. אין לי ספק כי השופטים יודעים שההגבלות שהוטלו על מרדכי ואנונו הן חסרות שחר, נקמנות גרידא של מי שאינם יכולים להשלים עם כך שאחרי 18 שנים במאסר אכזרי (למעלה מ-11 שנות בידוד) ואנונו לא זו בלבד שלא נשבר, אלא נשאר איש איתן, בהיר מחשבה ומסור לרעיון של חיסול הנשק האטומי בדיוק כפי שהיה לפני 18 שנים שעה שנחטף. אם השופטים אינם כסילים (ואני מניח כהנחת עבודה שאינם) אזיי צריך להיות ברור גם להם שכל מה שידע מסר כבר לפני 18 שנים לשבועון הלונדוני ''סנדיי טיימס'' וכי לא נישקפת ממרדכי ואנונו ''סכנה ביטחונית'' כנטען על ידי השב''כ והמלמ''ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון שהכור בדימונה נמצא בתחום אחריותו) יחיאל חורב, שנקמנותו עולה אפילו על אטימותו. כמה עצוב לראות שלושה שופטים מבית המשפט העליון עם גלימותיהם שאמורה לשוות להם מכובדות, שלא אחת גרונם ניחר מדיקלום מלים רמות כמו זכויות אדם, דמוקרטיה, חופש ביטוי, שוכחים מכל העקרונות היפים, הכל מתפוגג והם מתנהגים כעלה נידף כאשר מישהו מרשויות השלטון אומר פצצת אטום, דימונה, או מרדכי ואנונו. ואנונו נפגש עם שופטי ישראל,מחוזי ועליון עשרות פעמים, ולא זכה, ולו פעם אחת, ליחס הוגן, לשיקול דעת עצמאי ודמוקרטי. תמיד חוזר על עצמו הנוהג המגונה בו מסתודדים השופטים בלשכותיהם ממוזגות האוויר במעמד צד אחד עם נציגי השב''כ, ואלה שולפים את סודותיהם, והשופטים יושבים מוקסמים מהיותם שותפי סוד, והתוצאה ידועה מראש, לנאשם אין סיכוי, הוא הרי אינו יודע מה מבשלים שם בלשכות השופטים והוא גם אינו יכול לחקור אנשי השב''כ ולהתגונן. זהו הליך מקומם, שמקומו לא נפקד גם בפעם הזו. לענין זה אין הבדל בין התובעים לבין השופטים. הם לא עומדים משני עברי המתרס, כפי שמצופה בבית משפט של מדינה דמוקרטית, אלא הם מ''אותו הכפר'', חניכי אותה שיטה. התובע הפעם, עו''ד שי ניצן המשנה לפרקליט המדינה, הוא מסוג הפרקליטים שמשטרי עריצות אוהבים. הוא משרת את השלטון ופשעיו במסירות. זה עתה הציג את מועמדותו לתפקיד שהתפנה, הפרקליט הצבאי הראשי, ומכאן, מתוך נכונותו לשרת את צבא הכיבוש הישראלי, לרדוף את אנשי המצפון המסרבים להשתתף באורגיית ההרג בשטחים הכבושים, אתה למד על ערכיו. הוא אמנם לא נבחר לתפקיד הפצ''ר, יש לצבא איש מבפנים, שרת לא פחות נאמן. הצבא סומך עליך, אמרו לו באדיבות, כי תמשיך לייצג אותו בבית המשפט העליון, באותה להיטות כפי שעשית ברדיפת מרדכי ואנונו.
השרשרת שלא הרשימההפגנת המתנחלים באמצעות השרשרת האנושית מרצועת עזה לירושלים, לא הרשימה אותי. זה היה בעיקרו ציבור של קנאים דתיים משיחיים מגוון אחד, לובשי חצאיות ארוכות וחובשי כיפות סרוגות, שדי בקריאת כמה רבנים כדי לגייסם כצאן ממושמע. גם מי שהתרשם ממספר האנשים (חלקם הלא קטן ילדים ובני נוער שעוד יותר קל לגייסם, די בהנחתה מההורים עבדי הרבנים) צריך לזכור כי הכמות לכשעצמה אינה קנה מידה עיקרי. יותר חשוב לבדוק מהי המטרה לשמה גוייסו ההמונים. מאה אלף אנשים שמפגינים למען גזענות, זכויות יתר, הפרת זכויות אדם, שוד רכוש הזולת, הם מאה אלף סיבות להתנגד להפגנה. גיוס המונים למטרות לא ראויות ובזויות אינו פטנט של המתנחלים. הפשיסטים בגרמניה בשנת 1931, בטרם השתלטו על המדינה, יכלו לגייס המונים שימלאו שרשרת אנושית מברלין עד ורשה בדרישה לגרש את היהודים מאירופה. האם הדבר מצדיק את ההמטרה הפושעת? תומכי העבדות במדינות הדרום בארה''ב גייסו אף הם המונים למטרותיהם הנלוזות, האם זה הופך זאת לצודק? השרשרת האנושית שגויסה על ידי ראשי הרבנים והמתנחלים, היא כתם של בושה כפול מאה אלף, או מאתיים אלף, אם צודקים המתנחלים בהערכת מספר המשתתפים.
האם ''יד ושם'' משנה מדיניות?כמי שמבקר עשרות שנים את מוסד ''יד ושם'' על מדיניות אתנוצנטרית, על ניטרול השואה מכל סממן אוניברסלי ושעבודה לעניין היהודי בלבד, על גיוס השואה למדיניות השוטפת של ממשלות ישראל, על אי הפקת לקחים דמוקרטים והומניסטים תוך שימת דגש על פולחן הכוח והצבא הישראלי, על זילות מחנה ההשמדה אושוויץ בארגון מסעי ''התעוררות'' של תלמידי י''ב מטעם משרד החינוך ומוסד ''יד ושם'' במטרה לקדם מוטיבציה להתגייס לצבא - קראתי בסיפוק את גילוי הדעת של ''יד ושם'' שקרא לקהילה הבינלאומית לנקוט ''פעולה מיידית ומרוכזת לעצירת הטרגדיה בדארפור שבמערב סודן, לפני שתחול החמרה נוספת''. ''יד ושם'' הפציר במנהיגי העולם ''לספק סיוע הומניטרי אפקטיבי ולהעניש את מבצעי הפשעים המחרידים המתבצעים שם''. יו''ר הנהלת ''יד ושם'' אבנר שלו אמר כי ''אנו רואים את השואה כאירוע בעל משמעות כלל אנושית שיש להפיק ממנו לקחים ותובנות לגבי הרוע האנושי והתמוטטות המוסר''. דברים נאים. האם יש כאן תחילתו של שינוי ב''יד ושם'', המבשר את היציאה מהגיטו היהודי אל החברה האנושית, או שמא כל זאת נעשה רק משום שהפשעים מבוצעים בידי ערבים, והוקעתם אל עמוד הקלון מסייעת להסברה הישראלית? אם אבנר שלו התכוון ברצינות לדבריו על הפקת לקחים באשר ''לרוע האנושי והתמוטטות המוסר'' יש לו הזדמנות פז להוכיח זאת כלפי פנים על ידי פרסום גינוי מצד ''יד ושם'' לחוקים הגזעניים שכנסת ישראל חוקקה בימים אלה, החוק המונע מאזרחיות ואזרחי ישראל הערבים להתאחד עם בנות ובני זוגם, והצעת החוק שעברה בקריאה טרומית המגביל את סמכויות שר הפנים להעניק אזרחות לקרובי משפחה לא יהודים של אזרחי ישראל. חוקים אלה הם חלק מתהליך הנאציפיקציה של החברה הישראלית, שעל מוסד ''יד ושם'' וראשיו לבקר בחריפות וללא פשרות. וחוץ מזה אני ממתין עדיין לגינוי רצח העם המבוצע בדאפור על ידי מפלגות, ארגונים, אגודות ועמותות של ציבור אזרחי ישראל הערבים. השתתפותם בקשר השתיקה שמאפיין את מנהיגי העולם הערבי, היא ביטוי לסולידריות מעוותת.
מכתב לעורך ''מעריב, אמנון דנקנרתל-אביב, 19 ביולי 2004לכבוד
אמנון דנקנר
עורך ''מעריב''
תל-אביב
בדואר אלקטרוני ובפקס: 2035 03-563
שלום רב,
אודה על פרסום הערותיי הבאות ב''מעריב''.
בעיתון ''מעריב'' (12.7.2004) פורסמה ידיעה מאת אבי אשכנזי תחת הכותרת ''נמנעה כניסתה לארץ של פעילת שמאל יהודיה''. הידיעה אינה משתרעת על שטח רב, אבל היא מכילה כמות מדאיגה של מידע כוזב, של הוצאת לשון הרע, והיא מאופיינת ברשלנות עיתונאית ובפגיעה אנושה בעקרונות של עיתונות עצמאית, אמינה, חופשית, חוקרת ודמוקרטית.
המדובר בג'יימי ספקטור, פעילת שלום ואזרחית ארה''ב, שעל פי אבי אשכנזי ו''מעריב'' לאחר שהוחלט לא לאפשר את כניסתה לארץ, ''מספר שעות לאחר שנחתה בישראל, היא הועלתה שוב על המטוס והוחזרה לגרמניה''. אילמלא נכונותו של הכתב לשפוך על הניר כל מה ש''מערכת הביטחון'' לוחשת על אוזנו בלי לבדוק, הוא היה למד, כי שעה שהוא כבר העלה את הגברת ספקטור על המטוס, היא נותרה בארץ בתא המעוכבים בנמל התעופה על פי צו בית משפט שאסר לגרשה. (ובשעת כתיבת שורות אלו היא עדיין בארץ).
בהמשך הידיעה מצטט הכתב ''גורם בכיר במשטרה'' לפיו ''האישה הזו התכוונה להגיע לארץ, לחבור לאחד מארגוני הטרור ולסייע בידו''. מדובר בהכפשה חמורה שלא עושה אפילו מאמץ ללוות אותה בעובדה כלשהי. שוב באה לידי ביטוי הנכונות לשמש זרוע מוארכת של ''גורם ביטחון'', הפעם המשטרה, ולהוציא דיבתה של הגברת ספקטור, בלי לבדוק, בלי לבקש תגובה. והרי אין דבר קל מלבקש תגובה נוכח האשמות חמורות וכלליות של המשטרה על ידי הרמת טלפון לפרקליטה עו''ד שמאי ליבוביץ שמדבר עברית תקנית, והוא היה אומר לאבי אשכנזי, שאין לדברים יסוד, וגם מעגן זאת במידע עובדתי המוכיח כי הגברת ספקטור היא פעילת שלום המחוייבת לכיבוד זכויות אדם.
''מעריב'' ועורכו ניתלו לפני זמן לא רב בפעמוני ההגינות העיתונאית, כאשר הסכימו לפרסם במקום בולט הכחשה של ידיעה מאת יואב יצחק שנגעה לשר המשפטים יוסף לפיד. זו חוכמה קטנה לעשות זאת כאשר מדובר באיש השררה השלטונית שהוא גם חברו הטוב של העורך.
המבחן האמיתי להגינות עיתונאית היא לפרסם מכתב זה בתוספת התנצלות של העיתון, כאשר מדובר במי ש''גורמי ביטחון'' מתנכלים לו.
אינני בא בטענות אל הכתב, כי הוא גדל באקולוגיה תקשורתית, לפיה קופצים כתבים לדום כאשר הם שומעים את המלה ''ביטחון'' וכל אימת שהם מדווחים מפיהם של ''גורמי ביטחון'' הם מוכנים לשמש כרמקול של אותם גורמים עלומים מהצבא, השב''כ, המוסד, המשטרה וכו'.
גדעון ספירוהעתקים:
מועצת העיתונות
המכון הישראלי לדמוקרטיה
מכתב לשופט יהודה זפט21 ביולי 2004לכבוד
יהודה זפט
שופט בית משפט מחוזי – ת''א
היכל המשפט
ת''ד 34000
תל-אביב 61340
אדוני השופט,
מונחת לפני עתירה מנהלית דחופה 2253/04 מיום 18.7.2004 שהגיש עו''ד שמאי ליבוביץ בשמו של דיוויד ג'ונסון, פליט מליבריה הנתון במעצר מאז 9.10.2003, שעניינה שיחרורו ממעצר ומתן אשרת שהייה זמנית על פי נוהל מבקשי מקלט בישראל.
קראתי בעיון את 49 סעיפי העתירה, והיא לא יכולה להשאיר את שוחר זכויות האדם אדיש.
העתירה בנויה על שני עוגנים. העוגן המשפטי, שניכר כי עורך הדין עשה שעורי בית, קרא את סעיפי החוק והפסיקה הרלבנטים; והעוגן ההומניטרי הנשען על אדני זכויות האדם. שניהם מנוסחים ומוגשים בצורה בהירה ומשכנעת.
דיוויד ג'ונסון נמלט מארצו שסועת המלחמה והסבל וביקש למצוא כאן מקלט כפליט. הוא היה בטיפול נציבות האו''ם לענייני פליטים ובמקביל עבד למחייתו. הוא לא היה נטל על הציבור, להיפך, תרם לחברה כאדם עובד.
משטרת הציד (''ההגירה'' בשמה הרשמי) הישראלית, הפועלת לעתים קרובות באלימות, באכזריות ובשרירות כלפיי מהגרי עבודה, עצרה את ג'ונסון על אף שהיה לו אישור שעניינו נמצא בטיפול. הוא הושם במעצר בתחילת אוקטובר 2003, ופקיד משרד הפנים הוציא נגדו צו גירוש וצו משמורת, מכוחו הוא מוחזק במעצר.
המצב המשפטי בישראל הוא שאדם יכול להיעצר מכוח צו של פקיד ממשלתי ולהישאר כך במאסר עולם, אלא אם ימצא העצור עו''ד שיהיה מוכן להגיש בשמו עתירה לבית משפט ושופט שיגלה רגישות לזכויות אדם.
העורך דין נמצא, לא כן השופט.
הדעת נותנת כי במדינת פליטים כמו מדינת ישראל, ''מדינת העם היהודי'' על פי יומרותיה, עם שבנותיו ובניו היו קורבנות לגירושים וסבל כתוצאה מקהות לב של שלטונות ושופטים בארצות הגירה שסרבו להכניסם, יגלו שופטינו מידה של הבנה, אמפטיה והליכה לקראת פליטים המבקשים סעד ומקלט.
לצערי אתה לא נימנה עם חבורה אצילה זו. החלטתך מ-20.7.2004 לדחות את העתירה במשפט בירוקרטי קצר, הינה מושחתת מבחינה מוסרית ונגועה בעריצות משפטית. משפח אמיתי: ''המבקש עיכב את פנייתו לבית המשפט עד תחילת הפגרה מאז השמתו במשמורת ב-9.10.2004. מסיבות אלו הבקשה תקבע לדיון לתחילת ספטמבר''. זו החלטה שאוצרת בקרבה כמות מדהימה של רשעות, אטימות וגזענות. על דרך האלגוריה אני מציע לך לקחת באופן דחוף זריקה משולשת נגד תסמונות מסוכנות אלו.
כבן לפליטים אני מתקומם על החלטתך. אילו הוריי, פליטים מגרמניה, היו נתקלים בשופט רודן מסוגך, גורלם היה רע ומר ואני קרוב לוודאי לא הייתי כותב לך מכתב זה.
כבר הרישא של החלטתך מופרך על פניו. מה פרוש הדבר ''העותר עיכב את פנייתו עד תחילת הפגרה''? האם הוא ישב בגנו, עישן נרגילה וחיכה? האיש היה עצור, ללא מכר ומודע, ובלי נגישות לסעד משפטי. הוא הגיש את הבקשה בהזדמנות הראשונה שיצוג משפטי עמד לרשותו.
ההמשך מקומם עוד יותר. מה ענין הפגרה לדחיית הדיון בבקשתו? אתה שופט תורן שמקבל מדי חודש עשרות אלפי שקלים בדיוק בשביל לדון בעתירות כאלה. מדוע הדחייה? בהחלטתך לא לדון, דנת את מר ג'ונסון לעוד חודשיים מעצר. זה עומד בניגוד לכל הפסיקות בסוגיית שלילת חירותו של אדם, בעיקר כשמדובר באדם שאינו עבריין. במקום לפעול כשופט דמוקרט ולשחרר את האיש מהכלא, אני מתרשם כי גזענותך גברה על כל שיקול אחר, בבחינת ''מה אכפת לי, יהודה זפט, שהשחור הזה מליבריה ימשיך להירקב בכלא''. הבוז לך ולשכמותך.
על טיפוסים מסוגך נכתב הפסוק וישמן ישורון ויבעט. בנוסף להיותך עבריין על פי נורמות המשפט הדמוקרטי, אתה גם עבריין על פי החלק הנאור שביהדות.
כאדם חובש כיפה אתה מבזה את המיטב שביהדות. על עבריינים מסוגך מדבר הנביא יחזקאל ''עם הארץ עשקו עושק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משפט''. (פרק כ''ב פסוק 29). אילו פעלה כיום הסנהדרין, בטוחני כי היתה שופטת אותך בחומרה ומדביקה אותך לקיר הקלון. אוי לנו שאלה שופטינו.
בבוז הראוי
גדעון ספירוהעתקים: אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון
מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה
פרקליטת מחוז תל-אביב
מכתב לאהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון23 ביולי 2004לכבוד
אהרן ברק
נשיא בית המשפט העליון
רחוב שערי משפט
קרית בן גוריון, ירושלים 91950
שלום רב,
הנדון: ''סיכול ממוקד''
רצח השופט ד''ר עדי אזר, בין שנעשה מסיבות הקשורות במילוי תפקידו ובין שבוצע על רקע אישי, הוא יבוא לתוך ישראל של שיטות הרצח הממלכתי של צבא הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים, שבמכבסת המלים של הכיבוש קרוי ''סיכול ממוקד''.
סירובם של השופטים, ובעיקר שופטי בית המשפט העליון, לפסוק כי שיטות רצח אלה הינן בלתי חוקיות, מהווה אף היא תרומה לכך ששיטות אלה הגיעו לפתח דלתכם. היתה לכם הזדמנות לפסוק נגד שיטות הרצח של צבא הכיבוש, שעה שהוגשה עתירה לבג''צ להוצאת צו מניעה שתמנע את הפעלת ''הסיכולים הממוקדים'', אולם השופטים סירבו להיענות לה, ובכך איפשרו את המשך הרצח.
עתה עומדת בפניכם עתירה המבקשת לקבוע כי הוצאות להורג של בני אדם ללא משפט הינן בלתי חוקיות, אבל אתם מתמזמזים, ובינתיים הרצח נמשך.
זאת אף זאת, מבין שופטי בית המשפט העליון החדשים שזה עתה נכנסו להיכל, אנו מוצאים את אליקים רובינשטיין, עד לא מכבר היועץ המשפטי לממשלה, מי שנתן ידו למדיניות גזענית, לפשעי מלחמה ולדירדור הדמוקרטיה הישראלית לעבר נורמות של מאפיה עם נופך של עולם שלישי. הוא מחזק את הרוח הגבית של בית המשפט העליון להמשיך ולאשר מעשי רצח של צבא הכיבוש.
וכי חשבתם שרצח בני אדם ללא משפט על ידי צבא הכיבוש יוגבל לשטחים הכבושים ולא יחצה את הקו הירוק לתוך ישראל? וכך קורה למרבה הצער ששופטים אינם חסינים בפני שיטות שאתם לא פוסלים בפסיקתכם.
אם חפצי חיים אתם (במשמעות תהלים פרק ל''ד פסוק 13 ''מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?'' ואילך) עליכם להכריז מלחמת חורמה נגד כל מעשי הרצח וההוצאות להורג שמבוצעים כמעט מדי יום על ידי צבא הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים. זו דרך יעילה למנוע את הרצח הבא של שופט, אישיות שלטונית, או אזרח מהשורה, שגם חייו ראויים להגנה.
בברכה, גדעון ספירוהעתק: מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה
מכתב לאל''מ פינקי זוארץ26 ביולי 2004לכבוד אל''מ פינקי זוארץ
מחלקת שיקום
בית חולים שיבא
תל השומר
באתר האינטרנט YNET של ידיעות אחרונות הופיע ראיון איתך, שנערך בבית החולים תל השומר בו הינך מחלים עתה מקטיעת כף רגלך, תוצאה של פעולת התנגדות של הגרילה הפלסטינית ברצועת עזה.
לקרוא לשיחה איתך ''ראיון עיתונאי'' הוא מתן כבוד שאינו מגיע לעיתונאי חנן גרינברג, משום שמדובר בתשדיר שרות מביך, שמנסה להציג אותך כגיבור ואמיץ (ואני מוסיף גם שחצן) בנוסח רשימות חנופה של עיתונאים מטעם במשטרים בהם שולטת כת צבאית.
בראיון אמרת בין השאר כי מי שתקפו אותך ''לא יינקו''. זהו סגנון יהיר שמעמיד דברים על הראש. אם יש מי הזכאים להתנסח בסגנון של ''לא תנקו'', אלה הפלסטינים שנאנקים תחת עול הכיבוש שאתה משרת.
נפצעת בגין היותך קצין בכיר בצבא קולוניאלי ההורג בילדים ונשים, הורס מאות בתים והופך אלפי אזרחים לחסרי קורת גג. אין לכך דבר עם הגנת ישראל.
אין זו גבורה להילחם נגד מיליון אזרחים. רגלך נקטעה כאשר סיירת בגיזרת הכיבוש ברכב הצבאי שלך, מתגרה בפלסטינים כאילו אתה בעל הבית. לוחמי הגרילה המעטים, הנלחמים עם מעט הנשק המצוי ברשותם, בך ובחייליך המצויידים מכף רגל ועד ראש בציוד מודרני כדי להגן בין השאר על משטר האפרטהייד של ההתנחלויות, הם חלק משרשרת ארוכה בהיסטורית המלחמות בהן לחמו מעטים נגד רבים, ולא נכנעו.
הכרזותיך כי ברצונך לחזור ולמלא שוב תפקיד של מפקד בצבא הכיבוש המבצע פשעי מלחמה, אינן ביטוי לאומץ, אלא לטפשות וטמטום. אם תמשיך בדרכך הנוכחית, אתה עלול למצוא עצמך עומד לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי. עשה מאמץ להתפכח מהשכרון הצבאי.
אני מאחל לך החלמה תוך ניצחון התבונה.
גדעון ספירו
|
|
|
עליבותם של שופטים
