לפני קצת פחות משנה הלך לעולמו יורם אוברקוביץ' ז''ל, שבמשך שנים היה המנהיג הבלתי מעורער של עובדי חברת החשמל. הוא זה שביצר את כוחם כשהוא מחזיק את ידו מעל השאלטר של המדינה. אמנם נפטר האיש, אבל רוחו עדיין כאן – עדיין משפיעה על הקורה בחברת החשמל.
עמיר פרץ, יבדל לחיים ארוכים, שצבר לא מעט כוח בזכותו של אוברקוביץ' וחייליו, דווקא הולך ונחלש כבר מספר שנים. לפני כשנה יצא פרץ למאבק נגד הרפורמה בקרנות הפנסיה, שאיימה על אחד ממקורות הכוח שלו. במאבק ההוא ניצח שר האוצר, שבאמצעות חקיקה נטל מפרץ את השליטה בקרנות הפנסיה. היו שחשבו שתם עידן, אבל פרץ קם להשיב מלחמה.
רוחו של אוברקוביץ'
הנהלת חברת החשמל וועד העובדים מצליחים כבר זמן רב לטרפד-למנוע את השינויים המבניים שממשלת ישראל, נציגת הבעלים, מבקשת לחולל. בעבר התייחסנו לשיטות הפעולה של ועד עובדי חברת החשמל תחת הנהגתו של יורם אוברקוביץ' בעקבות מאמר של רוני קליין (
אוברקוביץ'). אפילו זכינו להשתתפותם של דובר חברת החשמל ומנהל ביה''ס לשיווק ומקצועות רשת החשמל, שיצאו להגנת ''שמו הטוב'' של אוברקוביץ' ז''ל. גם הצגנו כאן את היתרונות של השינוי המבני אותו רוצה הממשלה להנהיג (
שלטון, הון ותחרות).
מה שכאילו לא היה ברור זה מדוע הנהלת חברת החשמל מתנגדת לשינויים המבניים ולכן גם ליתרונות שהם עשויים להביא. לפני מספר ימים קיבלנו את תמצית עמדת הנהלת חברת החשמל מפי היו''ר היוצא, אלי לנדאו:
''בהתייחסו לסוגיית השינויים המבניים במשק החשמל אומר לנדאו: ''צריך להבין ששינויים ניתן לעשות רק בשת''פ בין העובדים, להנהלה ולממשלה. מי שינסה לכופף ידים לעובדים, לא יביא לשינויים, אלא לחשיכה גדולה'' (''מי שינסה לכופף ידיים לעובדים, יביא לחשיכה גדולה'').
בעברית פשוטה משמעות דבריו של היו''ר היוצא היא: בחברת החשמל בעל הבית לא רשאי להחליט על שינויים מבניים לפי שיקוליו העסקיים. במקרה של חברת חשמל בעל הבית, הממשלה כבאת הכוח של העם, חייב לקבל ''רשות'' מן העובדים – אחרת צפויות לנו בעיות קשות, כולל הפסקות חשמל ''יזומות''.
בעולם הגדול מקובל שהחלטות כאלו הן המשימה של בעלי המפעל (החברה) באמצעות הנהלת החברה. בשיעורי כלכלה ומינהל עסקים אנו לומדים שהתפקיד העיקרי של הנהלת המפעל – במקרה שלנו הנהלת חברת החשמל – הוא לנהל את עבודת אמצעי היצור ביעילות מרבית כדי ליצור ערך לבעל הבית. כמו ההון, המבנים, הקרקע עליה עומד המפעל וכדומה, גם העובדים הם אמצעי ייצור שההנהלה צריכה לנהל ביעילות מרבית. זוהי התורה על רגל אחת.
אבל חברת החשמל מתנהלת על פי עקרונות אחרים שהחשוב שבהם, זה שמונע את השינויים המבניים, הוא הצורך לקבל ''רשות'' מועד העובדים. אם נזכור שאלי לנדאו היה מינוי פוליטי וגם נזכור שכוח הבחירה של עובדי חברת החשמל גדול משלו, נבין שכדי לשרוד בתפקידו מר לנדאו צריך להיות ''ממושמע''. זהו בעצם שיעור שלימד אותנו, את כולנו, מר אוברקוביץ' ז''ל, שכנראה, קשה למנהלי החברה לשכוח.
במהלך הזמן מאז שנפטר אוברקוביץ' מנסה ועדת ההנצחה לקבע את השפעת רוחו באמצעות קריאת אתרים-מפעלים של חברת החשמל על שמו. בתחילת הדרך ניסו לשנות את שמה של תחנת רוטנברג (מייסד החברה) באשקלון ואת שמה של חוות חפציבה. כעת, ''לפני כמה ימים החליט דירקטוריון חברת החשמל שאתר ייצור החשמל בגזר, שליד רמלה, ייקרא תחנת יורם, על שמו של יורם אוברקוביץ, יו''ר הוועד המנוח'' (
שלושה עניינים חינוכיים).
מסתבר, אם כן, שרוחו של אוברקוביץ' מרחפת מעלינו בביטחון רב. האם ועדת ההנצחה שואפת להקנות לה ''מנוחה נכונה''?
עמיר פרץ גם
פעם כאשר יו''ר ההסתדרות היה צריך להפגין כוח ועוצמה, הוא היה קורא אל הדגל את ועדי העובדים של המונופולים הציבוריים (חברת חשמל, בזק, מקורות, רשות הנמלים וכו'). אוברקוביץ' בראש ראשי הועדים הגדולים האחרים מיהרו לספק את הסחורה – שביתה או עיצומים. אחדות האינטרסים והיעדים הזאת של שני הצדדים היתה ממקורות הכוח החשובים של ההסתדרות. אבל בשנים האחרונות התפרקה החבילה. יותר ויותר מוצא יו''ר ההסתדרות את עצמו תלוי ברצונם של הועדים הגדולים שלא ממהרים יותר אל הדגל עם כל קריאה. פרץ נאלץ להתאים את יעדיו לאלו שלהם אם הוא חפץ ''חיים''. אובדן השליטה על קרנות הפנסיה שייסדה ההסתדרות, לפני כשנה, היה כנראה לסמל של תהליך שקיעה בלתי נמנע.
עמיר פרץ לא ויתר ולא הפסיק לחפש אמצעים להשיבו אל מרכז הבמה הציבורית – כמנצח. על הזדמנות אחת כבר שוחחנו: פרשת ''חברים ומרוויחים'' וספיחיה (
קניבליזם וניגודי עניינים). מסתבר שמאז רק החריף המאבק והחיוניות של פרץ עולה, כאילו היא ניזונה מן המאבק. כמו עוף החול הוא שב מן הישימון ומסתער מחדש. אתמול אפילו ''... הוגשה תביעה הדיבה שבה טוענת ההסתדרות כי הממונה על שוק ההון באוצר, בן-שלוש, הוציא לה שם רע, הכפיש והשמיץ אותה'' (
ההצגה הכי טובה בעיר).
מוקד נוסף לפעילותו של פרץ הוא בחזית הלנת השכר של עובדים רבים ברשויות המקומיות. בגלל המשבר ברשויות המקומיות אלפים מעובדיהן אינם מקבלים את שכרם כבר חודשים רבים – חלקם כבר יותר משנה. ביום שלישי שעבר (8.6.2004) איימה ההסתדרות בשביתה כדי להזדהות עם עובדי הרשויות, נפגעי הלנת השכר. כך אמר פרץ:
''המדינה משרישה נורמה אכזרית של אי תשלום שכר בישראל... אלא שיש [בחוק] כל כך הרבה תנאים לתשלום השכר עד ש''מרוב תנאים לא רואים את הכסף'' (ההסתדרות: בשבוע הבא - שביתה כללית במשק).
הוא כאילו לא ידע שתהליך החקיקה לעקיפת העיקולים על הכנסות הרשויות נמצא לפני סיומו. באורח לא מפתיע, ביום ד' (9.6.2004) אושר החוק על ידי הכנסת (
הכנסת אישרה חוק להעברת כספים לרשויות המקומיות). לפרץ לא נותר אלא להכריז על השעיית השביתה כדי לאפשר את העברת השכר לעובדים. הממשלה גנבה לפרץ את סוס הקרב, כאילו בלי שהרגיש, מתחת לאוכף עליו כבר ישב וחימם את מנועי ''השביתה הגדולה''.
לא כל כך ברור מדוע כל הנוגעים בדבר, הבנקים הנושים, הממשלה, ההסתדרות וראשי הרשויות לא מצאו פתרון לבעיית הלנת השכר לפני חודשים רבים. מה שדי ברור שפרץ לא קפץ למים בעיתוי הנכון. מנהיג עובדים אמיתי ונאמן היה מכריז על שביתה כבר לפני חודשים רבים. אני מנחש שעד עצם הימים האלו ''שרי האלפים'' – ראשי הועדים הגדולים – לא נטו לקפוץ על העגלה שלא נוגעת לאינטרס הצר שלהם. מה עוד שלחלקם היו מאבקים משלהם מול הממשלה.
אפילוג
יו''ר ההסתדרות החי, עמיר פרץ, מתקשה לחזור למרכז הבמה הציבורית. הסיכוי להגשים את חלומו, ליצור אלטרנטיבה לבוחרים, נמוג והולך. לעומתו יורם אוברקוביץ', שהלך לעולמו ממשיך לרחף על פני ...
אוברקוביץ' ופרץ גם
