|
|
|
צבא הוא כלי להבטחת שרידותה של המערכת הפוליטית / מאת ד''ר אורי מילשטיין
__________________________________________________
צבא ממיר מסה אנושית, יעילה יחסית, השואפת לשרוד לאנרגיה אנטי-אנושית מכלה ובלתי יעילה, כדי למנוע התפוררות של חברות אנושיות בציוויליזציה היצרנית הנוכחית (צ''ן) ולהבטיח את שרידותן.
משוואת הזמן של צ''ן: מתקיים יחס הפוך בין מסה (איכות) אנושית לאנרגיה קולקטיבית אנטי-אנושית (צבא). ככל שצבא מתעצם, הוא מתנכר למקור כוחו, מביית, מדכא ומדלדל אותו (את האנושי) למען שרידותו ולמען שרידות ה''אחר'' (המדינה). האנושי המדולדל מסאב את הצבא. צבא מסואב מפורר את המדינה. מדינה מפוררת חדלה לשרוד, וכן צבאה ורבים מאנשיה.
זה הזמן הפנימי של צ''ן: זמן מעגלי של היווצרות וקריסה. הזמן הצבאי יוצר סינתזה של רצפי זמן שונים: הזמן הלאומי, הזמן התרבותי, הזמן הפוליטי, הזמן המדיני, הזמן הכלכלי ועוד.
בזמן הצבאי מתפוררת המדינה על-ידי ארגון שנועד להבטיח את שרידותה.
כך קורסות אימפריות. כך התפוררה אתונה במלחמה הפלפונסית, כך התפוררה רומא במשך מאות בשנים, כך הסתאבה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, כך הסתאבה והתפוררה ברית המועצות במשך עשרות שנים, כך פורר צה''ל הבלתי יעיל את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל.
הצבא מסתאב ומפורר את המדינה לא רק מכוח מבנהו והדינמיקה שלו, אלא גם מכוח אנרגיית השרידות הטבעית של האדם שתפחה מאוד בצ''ן. מטרות הארגון הצבאי אמורות להיות פוליטיות. קלאוזביץ ניסח זאת במשפטו המפורסם ביותר ב''על המלחמה'': ''המלחמה היא המשך המדיניות הלאומית באמצעים אחרים'' וכן: ''התכלית המדינית, בהיותה המניע המקורי למלחמה, תהיה קנה-המידה הן לקביעת מטרתם של הכוחות הצבאיים והן לכמות המאמץ שיש לעשותו''. לעומת זאת מטרותיהם של הפוליטיקאים ושל אנשי הצבא הן אחרות ולעתים הפוכות: הם מבקשים לשרוד. למען שרידותו ממיר כל אדם מסה אישית לאנרגיה שרידותית. המרה זו מפצלת את הסובייקט, מנכרת אותו מעצמו והופכת אותו ל''אחר'' העיקרי של עצמו. ראשי המדינות שקועים לא רק באינטרסים מדיניים, אלא, בעיקר, באינטרסים אישיים. כל סוגי האינטרסים מתערבלים אלה באלה עד שלא ניתן, מצד אחד, להבדיל ביניהם, אך לידי אחדות הסובייקט אין הם מגיעים.
הפוליטיקאים מצויים בדיסונאנס מתמיד: מדברים גבוהה גבוהה על טובת המדינה, על טובת הצבא, על אינטרסים אזוריים, גלובליים ואנושיים, ופועלים על-פי אינטרסים אישיים ולמענם. נוצר חוסר איזון בין תת המערכות במדינה לבין עצמן, ובין תת המערכות לבין מדיניות השרידות של המדינה. פוליטיקאים אמורים לייצג את טובת הכלל, אך הם פועלים על פי קודים משפת השרידות של עצמם. לפיכך אין הם מייצגים אלא את עצמם והם מתאמצים להסוות את הייצוג הזה. מתקיים אצלם פיצול אופקי בין תפקודי רגש לתפקודי הכרה. אויגן בלוילר כינה ב- 1911 את המצב הנפשי הזה: סכיזופרניה.
מסקנה: ציוויליזציה אינטליגנטית היא סכיזופרנית, צ''ן היא סכיזופרנית במודגש ואצל פוליטיקאים מתקיים פיצול רב מן הנורמאלי בצ''ן, בין עמדות לבין התנהגות. בהתאם לליאון פסטינגר (וגם פריץ היידר ותאודור ניוקומב) נוצר אצלם דיסונאנס קוגניטיבי ולכן הם אנשים בלתי מאוזנים. לפיכך יש לצפות כי הפעלת לחצים עליהם תביא לשינוי בעמדותיהם. ההיסטוריה מספקת שפע ביסוסים לטיעון זה. הסכם אוסלו לדוגמא, הוא תוצאה ישירה של הפעלת לחצים על יצחק רבין. רבין לא עמד בלחצים אלה ונטש את עמדותיו הקודמות.
פוליטיות היא אבן יסוד בצ''ן וכל אדם בה הוא פוליטי. אריסטו סבר שפוליטיות היא סימן היכר מובהק של המין האנושי וכינה את האדם ''זואון פוליטיקון''. לכן לשיטתנו, כל אדם הוא, במקצת לפחות, גם פוליטיקאי וגם סכיזופרן. גם מצביאים הם פוליטיים ופוליטיקאים, גם פרופסורים, גם עיתונאים גם פקידים בכירים, גם אנשי עסקים וגם שופטים של בית המשפט העליון.
אנרגיה שרידותית של יחידים, ובייחוד של מנהיגים ומצביאים מפוררת את הצבא. צבא מתפורר, מפורר, כאמור, את המערכת שבה הוא פועל (המדינה) וכל תת מערכת שכנה (חינוך, כלכלה ועוד), כמו מערכת חיסונית הפועלת נגד הגוף שאותו היא אמורה לחסן, במחלת אמילואידוזיס למשל.
עד לפני עשרת אלפים שנה לא היו צבא ופוליטיקאים . חברות אדם שרדו מכוח קשרים גנטיים שהתפתחו בשנות האבולוציה הארוכות, כמו נחילי דבורים או עדרי איילים. צבא, פוליטיקה, מצביאים ופוליטיקאים נוצרו בצ''ן, בתהליך התאמה (adaptation ) בין מניפולציה לבין תרבות. מניפולציה היא מותר האדם, חטאו הקדמון והקבוע; היא המנוע של צ''ן. זה מודל האבולוציה שז'אן בפטיסט לה-מרק דימה ב-Zoologique Philosophie חמישים שנה בדיוק לפני שצ'ארלס דארווין דימה את מודל האבולוציה המפורסם שלו במוצא המינים.
צבא הוא מלט (גלואון) של מגדל בבל הפוליטי. בלא צבא לא היו אנשים מפתחים תרבות אינטליגנטית, ולא היו ממצים את המהפכה החקלאית. צבא משמיד כדי שנתענג, הוא מאיים כדי שנשרוד. צבא מגלם את מערכת הביטחון שלנו כפי שעוקץ מגלם את מערכת הביטחון של הדבורים. עוקץ לדבורה הוא גם סם חיים וגם מסלול כיליונה. כך הוא לנו הצבא. אילו לדבורים היתה תרבות אינטליגנטית, הם היו מפתחים את מיתוס העוקץ. אילו לדבורים היתה השקפה פוסטמודרניסטית, הם היו שוברים את המיתוס הזה. מיתוסים וניתוצם, אינם אלא מניפולציה, וזאת כבר אמרנו. ללא כושר מניפולטיבי, לא היינו מסוגלים ליצור תת מערכות והיינו מאבדים את מותר האדם.
|
|
|
צבא והבטחת שרידות המערכת הפוליטית
