טיפשות שילטונית ותאונות דרכיםגבי בחן
אלמלא הייתי מכבד את הפקידים, אנשים כמוני וכמוך שרוצים בטוב וכמונו מסתכנים על הכביש, הייתי נותן כותרת מחמירה הרבה יותר. שהרי כאשר שיקולים שכולם תלויים בשילטון, וכלל אינם תקציביים, גורמים לריבוי תאונות דרכים, לא נותר אלא להניח שיד הטיפשות והשיגרה בדבר ולא חס וחלילה רצון רע או שיקולי יוקרה.
למשל, בזמן האחרון אנו שומעים חדשות לבקרים על מכוניות שהתנגשו במכוניות חונות. לכאורה, זו אשמת הנהג הפוגע. אבל רק לכאורה. לפני כ-30 שנה הייתי בארה''ב וראיתי ששם אדם יכול לקבל דו''ח כאשר הוא עוצר בצד הכביש מחמת תקלה. על מה הדו''ח? על שעלה על כביש מהיר במכונית העלולה להתקלקל! וזה בכביש ובו שוליים רחבים, ולא כמו חלק מהכבישים אצלנו... למשל, מדוע עדיין יש חובה לגלגל רזרווי בכל מכונית? הרי החלפת גלגל, בעיקר בצד השמאלי אך גם הימני היא פעולה מסוכנת ביותר. מדוע לא לבטל את הדרישה, ולייעץ לכל הנהגים להבטיח ששירותי חברת הגרר יכללו גם גרירה והחלפת צמיג. לחילופין יש לחנך לשימוש במיכל לחץ אויר, המאפשר, בד''כ, נסיעה עד לתחנת הדלק הקרובה. דוגמא שונה לחלוטין: יש לא מעט כבישים עירוניים שמשמשים גם במידה רבה לתנועה בין עירונית מהירה. מאחר שלא נאסרת החניה לצידם, מדי פעם ישנו איזה רכב החונה שם, וכך הופך פתאום כביש דו-מסלולי לחד-מסלולי. למשל: הכביש הטבעתי של באר שבע, מרמות ועד לכביש לאופקים. מדוע לא לאסור לחלוטין חניה בצירי תנועה כאלה?
ועוד דוגמא נפלאה: עירי ערד בנויה משני צידי כביש בין עירוני מצומת שוקת לים המלח. בכניסה לעיר יש תאונות קשות באופן קבוע. כל ההצעות להצבת מעגל תנועה (שלידו לעולם אין תאונות קשות) נדחו על ידי מומחי משרד התחבורה, שמתנגדים למעגלי תנועה בכבישים בינעירוניים (יש להם עקרונות... הם כנראה לא שמעו על מעגל התנועה בצומת חדרה, שקיים עוד מלפני קום המדינה, וגם לא על כיכר הניצחון בפריז, בת 5-6 מסלולים). ומי יהיה אחראי לתאונה הבאה בכביש? רק לא הם. הם הרי פקידים שאינם מתפשרים על פחות מהטוב ביותר. ומה יהיה עד אז? ואם תקרה תאונה? הם לא אחראים.
ועדיין לא דיברנו כמה חיים יינצלו אם יאכפו נסיעה איטית יותר, או אם יאפשרו תחבורה ציבורית בשישי-שבת במקום לעודד את ההתאבדות (נכון, של צעירים חילוניים) בלילות שבת, ובודאי תוכלו אתם הקוראים להוסיף עוד ועוד.
על זה נאמר: תאונות לא קורות, תאונות נגרמות...
אך למי איכפת...
|