יום המשאל

רק עכשיו, יומיים אחרי, אני מתחיל להירגע קצת, להוריד את האדרנלין המשתולל ולחזור לאט לאט לחיים נורמליים.
אמר לי אהרון חלמיש רכז הליכוד בעפרה שלכן ניצחנו - הברנשים של עומרי שרון לא זזו בלי תשלום במזומן ומראש. אצלנו האנשים תרמו את המחשב, מכשיר הפקס, הסלולרי, הטלפון, הרכב ועבדו בחינם יומם ולילה בלי חשבון שעות.

כדאי לקרוא גם את מה שכתבה ניצה כהנא, הרכזת שלנו בירושלים, באיל הקורא בפתיל הסוקר את המשאל כדי להתרשם מעוצם המאמץ.

בכל אופן ברור לכולם שזו רק המערכה הראשונה והמערכה השניה תבוא בעוד זמן קצר. אבל כרגע אנו מנסים להירגע. מה ששרון לא יפיל עלינו זה יחזור עליו בהפוכה.

ובכן החלטתי לחזור לפא''צ ולכתוב משהו בטור הקבוע שלי שיצא לחופשה ארוכה.
יובל כתב לי שעדיף לצאת מהויכוחים העבשים הרגילים ובמקום זה לכתוב על המתחולל מאחורי הקלעים בהתמודדות במפלגה גדולה.

הנושא המידי שעלה לי לראש זה לכתוב ''למה משאל''? כלומר, מה הביא את שרון להחליט על המהלך הזה. אחרי זה לתאר את מהלכי הקרב ולבסוף את יום הבחירות.

אבל כאשר התישבתי מול המחשב עלו לעיני תמונות יום הבחירות דוקא ולכן חשבתי שעדיף להתחיל ממנו.

ביום שישי העליתי לאתרים הרלונטיים מאמר אחרון, שאפשר להשוות אותו למכה ארטילרית אחרונה לפני שחיל הרגלים מגיח מהחפירות לקרב פנים אל פנים.

בשבת התארח אצלי אורח נוצרי קתולי מצרפת, שבא אלי בהמלצת ידידנו אלכסנדר מאן. אמרתי לו שאנו נפרדים עכשיו, כי מחר הוא יום גורלי ולא נתראה יותר. התקשרתי לרכז בעפרה והתברר לי שאני מוצב בקלפי נוחה - הקלפי שבה אני עצמי מצביע. קלפי מספר עשר נמצאת בתחנת הדלק במעבר מכמש ומכסה את הישובים עפרה, כוכב יעקב, תל ציון, פסגות ומכמש. הוא ביקש לצאת לדרך מוקדם אבל אמרתי לו שאני יכול לצאת רק לאחר שהילדים יצאו לבית הספר ולמעון. ובכן סיכמנו שניפגש בשעה 8.30 ונצא לקלפי.

יום הבחירות. אנשי השטח מגיחים מהחפירות לשטוף את מעוזי שרוניסטן ושות'. שלחתי את הילדים למעון, לגן ולבית הספר. אשתי יצאה לעבודה. בדרך חזרה אפילו פגשתי את האורח משבת ואיחלתי לו כל טוב. חזרתי הביתה וארזתי את התיק. בדקה לשמונה מצלצל הטלפון. הרמתי ומה אני שומע? שלום כאן אריאל שרון. אני מבקש… עלה לי הדם לראש וצעקתי בשפופרת: תתבייש לך שאתה מעיז להתקשר אלי! אבל לאחר שהדובר המשיך בלי להתייחס הבנתי שזו הקלטה. סגרתי את הטלפון, רצתי אל אהרון ויצאנו לקלפי מיד לאחר שהצטיידנו במספרי טלפונים של המטה שלנו, יעוץ משפטי, פקסים ורכזי אזורים. הקלפיות היו אמרות להיפתח בשעה 8.00 אבל תוך שאנו נוסעים החלו להגיע טלפונים של אנשים שחיכו לפתיחת הקלפי ושאלו למה הקלפי עדיין לא נפתחה. הגענו במהירות למקום וסייענו לאנשי חברת כוח האדם לארגן את המקום. ההצבעה עצמה החלה בשעה 8.30. עד 9.30 הצביעו חמישים איש ואז נוצרה הפסקה.

כאן המקום לתאר את דרך התפקוד של הקלפי. בכל קלפי הוצב עורך דין שאינו חבר ליכוד ותפקידו לנהל את ההצבעה. כמו כן היה מנהל אתר והיו מאבטחים. הם נשכרו על ידי חברת כוח האדם של שלומי עוז, חברו הטוב של עומרי שרון. אדם זה הורשע בעבר בפלילים ולכן נפסל לכמה מכרזים ארציים, כמו, למשל, בנתב''ג. כמובן שעל פי החוק הוא אזרח כשר וישר אבל אנו חששנו מאוד מהזוכה המסויים הזה במכרז להפעלת הקלפיות. בדיעבד, יתכן שלא היה מקום לחששותינו. מנגנון המצודה, הנשלט בידי אנשיו של שרון, סירב לאפשר הצבת משקיפים בקלפיות. רק לאחר פניה לבית המשפט המחוזי הוסכם שבכל קלפי יוצבו ליד עורך הדין שני משקיפים: אחד מטעם מחנה הבעד ואחד מטעם מחנה הנגד. כל מפעילי הקלפי נדרשו לענוד תגים שעליהם כתוב בכתב ברור: שם פרטי ומשפחה, מספר תעודת זהות ותפקידם בקלפי.

כאשר אנו הגענו לקלפי, היו שם מנהל האתר, עורך הדין (אחר כך התברר לנו שהוא תומך מפד''ל) והמשקיף מטעמנו שבא מבית אל. כמו כן היו שני המאבטחים. בנוסף לכך הגיע שוטר שנשלח למקום להיות נוכח כל שעות ההצבעה. מדי שעה בערך בא סיור של היס''מ כדי לברר אם הכל בסדר. מנהל האתר, שבאמת נשא תג מזהה ברור, שאל מה תפקידו של כל אחד וביקש ממני (בצדק) להתרחק מהמצביעים. המשקיף מטעמנו גם כן נשא תג. מחנה שרון לא טרח לשלוח משקיף, ועורך הדין שניהל את ההצבעה גם כן לא נשא תג.
האנשים שהצביעו בבוקר היו אנשים שהצביעו לפני שיצאו לעבודה.

תפקידי במקום היה לשאול את האנשים מי הם ולציין ברשימה כל מי שהצביע, כדי שנוכל להתקשר לכל מי שלא הצביע ולהביא אותו לקלפי. הרשימות שלנו היו קצת מבולגנות ולא תאמו לגמרי את ספר הבוחרים. בקלפי שלנו הופיעו 274 שמות ואילו אצלנו הופיעו רק 247. צריך גם לציין שבכלל היה בלגן לא קטן ומאות מצביעים מיש''ע, וכן אנשים שהתפקדו דרך מנהיגות יהודית בשאר חלקי הארץ, לא הופיעו בספר הבוחרים. הדבר גרם לטענות קשות על זיופים מאורגנים. אבל, שוב במבט לאחור, זה היה סתם בלגן של ארגון גדול. מימדי הבלגן לא עלו, כנראה, על אחוז אחד, שזה אלפיים בוחרים מתוך מאתים אלף. במקרה של הבוחרים שלנו עלו על זה כי היה מי שהתקשר ובדק. אבל אני מניח שאותם מימדי בלגן שררו בכל השטח, רק שלא היה מי שזה יקפיץ אותו.
בשעה עשר בערך הגיע שליח של חברת כוח האדם והביא למאבטחים חולצות עבודה עם תגים מתאימים. עורך הדין טרח לכתוב לעצמו תג עם שם ותפקיד.

אני עצמי התרחקתי מהקלפי למרחק של למעלה מעשרים וחמישה מטרים, כנדרש מכל מי שאינו עובד בקלפי או מצביע, קיבלתי את האנשים ורשמתי אותם. אנשים שונים שאלו אותי מי אני ומה תפקידי. כשהסברתי להם שאני מטעם מטה ליכודניק לא מתנתק הם נרשמו ברצון וגם התנדבו לעזור בהסעות, אם ידרשו. המטרה - להגיע למאה אחוז מצביעים ומאה אחוז מצביעי נגד. בשעה 14.00 הסתימה המשמרת שלי. עד לאותה שעה הצביעו מאה ושלושים בוחרים. מסרתי למחליף שלי את הדפים, כולל מי שביקש שיארגנו הסעות עבורו או עבור אישתו. ציינתי שם כמה שמות שלא יצביעו; אחד שאשתו מאושפזת בבית חולים, אישה אחרת נהרגה בתאונת דרכים, כמה חיילים ושוטרים שנאסר עליהם להצביע וזוג שיצא לחו''ל לטיול. בסוף היום הצביעו 240 מתוך 274. בניכוי האנשים שלעיל הגענו לתשעים וחמישה אחוזי הצבעה. תוצאות ההצבעה: 240 נגד, 4 בעד. מעניין מי היו אותם ארבעה שבעד? האם ייתכן שהם פשוט לא הבינו שבעד פירושו עקירת הישובים? אולי הם חשבו שבעד פירושו בעד גוש קטיף?

על פי ההוראות למשקיפים שלנו, היה עליהם מיד לאחר גמר הספירה לשלוח בהודעה בטלפון הסלולרי את תוצאות ההצבעה למטה, לצלם את פרוטוקול הקלפי ולשלוח בפקס למטה, כדי לוודא שלא יטפלו בקולות בצורה כל שהיא. מנהל האתר ועורך הדין סירבו לתת לאהרון חלמיש, אחראי הקלפי מטעמנו, את הפרוטוקול. היועץ המשפטי של הליכוד סירב לתת הוראה חד משמעית להעביר לנו פרוטוקולים והשאיר את ההחלטה ביד כל מנהל אתר. בסוף היום, בשעה 11.00, לאחר גמר הספירה, עורך הדין ומנהל האתר היו מותשים והם היו צריכים עכשיו לחפש פקס שממנו צריך לשלוח את הפרוטוקול למצודה. במצודה קיבל את הפרוטוקולים השופט בדימוס צבי כהן. עורך הדין היה צריך להתקשר אליו, למסור לו פרטים מזהים, לשלוח את הפקס ולהתקשר שנית כדי לוודא קבלה. אחר כך היה מנהל האתר צריך לשלוח את הקלפי עם המאבטחים והפרוטוקול למצודה. מכשיר הפקס הקרוב ביותר היה במזכירות ישוב כוכב יעקב. ובכן, אנשינו הפעילו קשרים והוציאו אנשים מהמיטות באמצע הלילה. הגענו למזכירות ושם לעורך הדין כבר לא היה נעים. אז צילמו את הפרוטוקול. הוא שלח אותו למצודה ונתן אותו למנהל האתר, ששלח אותו יחד עם הקלפי והמאבטחים של שלומי עוז. אנשינו שלחו את צילום הפרוטוקול למטה שלנו.

אני, שהחל משעה 14.00 לא היה לי תפקיד מוגדר, התישבתי ליד המחשב, סרקתי אתרים והכנסתי כמה הודעות לפא''צ. באתר אני ליכודניק התפרסם בצהרי יום הבחירות סקר שקבע שהמתנגדים מובילים שישים ושמונה אחוז מול שלושים אחוז.
לקראת עשר התישבתי לפני הטלויזיה וראיתי את המדגמים המבשרים על ניצחון מוחץ. שש שנים התכוננו ללילה הזה, אבל לא יכולנו לשמוח כי הפיגוע מהצהריים בבני משפחת חתואל גמר אותנו לגמרי. עשינו הכל והיינו מנצחים בגדול גם בלי הפיגוע הזה.
ביום שני בבוקר העלו אותי לתורה. ניצלתי זאת כדי לומר מי ששומע שתי בשורות; אחת טובה ואחת רעה. מברך שתי ברכות; אחת על הטובה שהחיינו ואחת על הרעה דיין אמת. ובכן זה הזמן לברך ברוך דיין אמת ושהחיינו.