ערן גורן: ''…במשך שנים ההחלטות הכלכליות, התוכניות הכלכליות, היוזמות הכלכליות היו תמיד פונקציה של תאוריית המאמצים. מחכים, ומחכים, ומחכים, ואז כשנולדת בעיה פותרים אותה בתוכנית כלכלית. ככה עובדים פוליטיקאים בישראל מעבירים רפורמה. פתאום גילינו ב-2003 שר אוצר שעובד אחרת. פתאום בא לנו ביבי, והחליט שהוא לא מנסה לתקן נזקים ולסתום סדקים הוא מחליט לסלול כביש חדש לחלוטין. זו גישה ששנים לא היתה כאן, וזה הפיח אופטימיות אדירה בשוק'' (משה פרל, הבורסה, 7 תחנות בכלכלה הישראלית).
במבט לאחור אנו יודעים שהמשק צמח בשנת 2003. עידכון הנתונים של הלמ''ס בעצם מאמת את ההערכות מסוף השנה הקודמת. מהנתונים וההודעות שפירסמו הלמ''ס ובנק ישראל מתברר שהפעילות במשק מגבירה את הקצב. לכן התחזיות ששיעורי הצמיחה יכפילו את עצמם (לכ- 3- 4 אחוזים) בשנה הנוכחית נראות מאד מציאותיות. לכאורה יש לנו סיבה טובה להיות אופטימיים – המשק צומח וימשיך לצמוח. אבל בחינה חוזרת של הסיבות לצמיחה עד היום ומבט על המכשולים שבדרך עשוי לשנות הערכה אופטימית זאת.
במבט לאחור את התפנית לכיוון של צמיחה הביאו שני שינויים מהותיים. הראשון והחשוב ביותר היה ההחלטה האמריקאית לתת לנו את הערבויות. בעקבות המהלך הזה החלה ירידה מאד משמעותית בריבית לטווח ארוך למרות שהגירעון התקציבי עדין צפוי להיות גבוה. הגורם השני שהניע את המשק שלנו היה המהפך בכלכלה האמריקאית וחידוש הצמיחה בארצות אירופה. אבל השתתף בתהליך עוד גורם חשוב. הגורם השלישי הוא ההחלטה של שר האוצר ''לסלול כביש חדש לחלוטין,'' כפי שהגדיר זאת ערן גורן. השינוי הזה החל בהצהרות של שר האוצר, בנימין נתניהו, עם כניסתו לתפקידו ונמשך עם הצגת התכנית הכלכלית באביב שעבר ועם הצעדים הראשונים למימושה. היה בגורמים אלו שינוי גישה – לגישה יותר אוהדת ליוזמה עסקית, והיא שסייעה בהנעת הפעילות והצמיחה במגזר העסקי. נדמה לי שלא אטעה אומר שהנאום על השמן והרזה של שר האוצר, בערך לפני כשנה, הוא הסמל של השינוי החיובי הזה.
מחקר חדש שבחן את הביצועים של המשק ההודי מצא ששינוי גישה כזה הוא בעל חשיבות רבה. השינוי הזה, סביב 1980, יצר שינוי מובהק במגמת ההתפתחות המשק ההודי – שיעורי הצמיחה של התמ''ג והתמ''ג לנפש גדלו בהרבה לעומת העבר. היתה בכך גם הכנה לשינוי קטן נוסף במגמת שיעורי הצמיחה כאשר בעקבות משבר במאזן התשלומים, בשנת 1991 הונהגה ליברליזציה – הפרטה, הוסרו מגבלות למסחר בינלאומי ועוד. בעשרים השנה האחרונות היה שיעור הגידול הממוצע של התמ''ג לנפש כפול מאשר ב-30 השנה שקדמו להן (Dani Rodrik, Arvind Subramanian,
From ''Hindu Growth'' to Productivity Surge: The Mystery of the Indian Growth Transition). לכאורה תמונת מצב מאד אופטימית: מספיק שינוי גישה כזה והמשק מתחיל לצמוח. מדוע אם כן אני מדבר על סכנות שאורבות לצמיחה?
עלינו לזכור שעיקר המפנה, במשק שלנו, בא מגורמים חיצוניים (צמיחה בארה''ב ובמקומות אחרים והערבויות) שלא נמצאים בשליטה שלנו (קובעי המדיניות בישראל). לכן הבעיה שלנו מתמקדת בגורמים מקומיים עליהם יש לשר האוצר יכולת להשפיע – מדיניות כלכלית-תקציבית. ההבנה ששר האוצר מתכוון ''לסלול כביש חדש לחלוטין,'' היא שעוררה את המגזר העסקי המקומי. אפשר להניח שהתהליך הזה, בגלל כוח חיים פנימי, לא ידעך במהרה. רק חשוב שנזכור שהמשכו תלוי לא מעט בכך שימשיכו את סלילת ''הכביש'' שהחלה בקול תרועה רמה.
המגזר העסקי, כמו המשק כולו, הוא כספינה גדולה על הים שלוקח זמן לשנות את כיוון נסיעתה לאחר שהחלה. לכן תקלות זמניות – הפסקות ועיכובים בסלילת ''הכביש'' – לא יגרמו לשינוי כיוון מהותי ולכן הצמיחה תמשך. מצד שני, אם יתברר שהתקלה היא לא זמנית – שסלילת ''הכביש'' נפסקה או מתעכבת באמת – המגזר העסקי יאבד את התנופה וצמיחתו תדעך.
אבל בזמן האחרון נדמה כאילו הוקפא חלק משמעותי מהתכניות וההבטחות – מתעכבת סלילת ''הכביש.'' עוד לא עברה רבע שנה אבל תקציב הביטחון כבר בחריגה שתסתכם בכ- 2 מיליארד שקלים עד סוף השנה. זו לבדה חריגה גבוהה ואם זה מדד להתנהגות בביצוע ההוצאות במשרדים אחרים אז בסופו של דבר נראה צמיחה של החוב הציבורי מעבר לתכנית. מצב שעשוי להחזיר את המחשבות על משבר פיננסי כפי שהיה בסמוך לכניסתו של בנימין נתניהו לתפקידו. גם הרפורמה בנושא הפנסיה נעצרה לאחר שטיפלו בקרנות ההסתדרותיות בלבד. אנחנו יודעים על רבים אחרים עליהם פסחה הרפורמה אבל הפנסיה שלהם מכבידה מאד על תקציב המדינה ופוגעת בגמישותו. כמובן שאי-אפשר בלי להזכיר את הפירוק וההפרטה של בתי הזיקוק ורשות הנמלים שעלו על שרטון מסובך (
מה היה לנו ומה יש?).
אם לכל אלה מוסיפים את הבעיות הנערמות בפני ההפרטה של בזק וחברת החשמל אז מצטיירת תמונה עגומה למדי. הנהלת חברת החשמל וועד העובדים מתכננים יחדיו את צעדיהם נגד פירוק המונופול והפרטת החלקים שניתן להפריט. הנהלת בזק והעובדים פוגעים בקידום תהליכי ההפרטה כמיטב יכולתם. לאחרונה אף התברר שהעובדים שיפרשו בגין תהליך ההתייעלות יעשו זאת לפי הסכם משנת 2000, כך שתיעקף השפעת הרפורמה בקרנות הפנסיה כאשר בזק (אנחנו) משלמת את החשבון כולו. גם ההתייעלות וגם ההפרטה נחסמו בגלל אינטרסים של עובדי בזק המורמים מעם (גיא רולניק,
התייעלות בבזק ושאר אגדות עם).
המשק צומח וימשיך לצמוח בחדשים הקרובים בעיקר בגלל הצמיחה במשקים אחרים כמו ארה''ב. גם הקצאת הערבויות לשלוש שנים שנטרלה את הקשיים הפיננסיים שאיימו על המשק עשתה את חלקה. אבל כפי שזה נראה כיום הערבויות מנוצלות לטיפול בצרכים שוטפים ולא להשקעות בתשתיות ובמפעלים מוטי צמיחה כך שהעזרה שהן נותנות מוגבלת. כדאי גם לזכור בדאגה את החריגות של משרד הביטחון שמשפיעות בכיוון ההפוך להשפעת הערבויות.
ההדגשה שלנו הפעם היא על הקשיים האורבים לתהליך הצמיחה הזה והשפעתם על המגזר העסקי. בשביל שהמגזר העסקי ישמור על התנופה יש צורך בביצוע ההבטחות של התכנית הכלכלית של אביב 2003. יש צורך שהעיכובים בסלילת ''הכביש החדש'' יוחלפו בהאצת התהליך, אחרת תגווע לאיטה התנופה והצמיחה שמאפיינת את המגזר העסקי בחודשים האחרונים ולכן תיפגע הצמיחה.
הסכנות האורבות לצמיחה
