לו אני השר לענייני לוחות שנה ותאריכים, הייתי חושב להנהיג בישראל ספירה חדשה, שתקבע כנקודת האפס שלה את שנת 4000 לפני הספירה הנוצרית. לפי הלוח הזה, אנחנו נמצאים היום בשנה 6004.
כך הייתי מנמק את ההצעה להנהיג את הספירה היהודית-ישראלית החדשה:
ההפרש בין הספירה היהודית-מסורתית לנוצרית הוא כ-3760 שנים. כלומר – על פי המסורת היהודית, הבריאה התרחשה בשנת 3760 לפני השנה שבה, לפי הלוח הנוצרי, נולד ישוע. אני לא חושב שהעולם באמת נברא לפני 5764 שנים, אבל אני מקבל את הדת היהודית כמקור חוכמה בסיסי וחשוב, ואת המסורת היהודית כבסיס תודעתי כלל-תרבותי שכולנו, בעם הזה, יונקים ממנו – אם במודע ואם לאו. הרעיון מאחורי הספירה שאני מציע הוא לקחת את שנת האפס בלוח העברי המסורתי ולעגל אותה לנקודת תחילת האלף הקרובה ביותר בלוח הנוצרי, בכדי ליצור לוח שמצד אחד ישקף את תחושת הזמן ההיסטורי מנקודת מבט יהודית ולא נוצרית, אך מצד שני יהיה קל 'לתרגם' אליו תאריכים מהלוח הנוצרי. קל יותר להוסיף 4000 למספר מאשר להוסיף לו 3760.
ממחקר אינטרנטי חפוז שערכתי עולה כי מרבית אנשי המדע העוסקים בחקר תרבויות העבר אינם סבורים שקרה בעולם הרבה מאוד – ברמה ההיסטורית-תרבותית – לפני שנת 4000 BC, היא שנת 0 בספירה המוצעת. ממה שאני רואה, התאריכים הקדומים ביותר המועלים כנקודות התחלה אפשריות לתרבויות קדומות כמו שומר, מצרים, סין והודו נופלים כולם, כמעט, אחרי שנת 0 לספירה המוצעת. כך שזהו תאריך נוח יחסית לקביעת נקודת האפס ההיסטורית עבור העולם שלנו בכלל, ועבור העם שלנו בפרט. אם נאמץ את הספירה הזאת, נוכל להפסיק להשתמש בתאריכי ה''לפנה''ס'' המסורבלים כל כך, שמאלצים את השומע לבצע פעולות חשבוניות של חיבור וחיסור כל העת ומקשים על יצירת תחושה של רצף היסטורי ארוך טווח והתפתחות הדרגתית.
נוכל גם להפסיק להשתמש בתאריך לידתו המסורתי של ישוע הנוצרי כנקודת הזמן שממנה אנו סופרים קדימה, ולפניה אנו סופרים לאחור. הרי אין הצדקה לשימוש בתאריך הזה, במיוחד כאשר אנו, כיהודים-ישראלים, מביטים לאחור על תולדותינו הקדומות. השימוש בספירה הנוצרית גורם לנו, מבלי משים, להביט על כל מה שאירע אחרי ישוע כיותר אמיתי ורלוונטי, איכשהו, ממה שאירע ''לפני הספירה'', ''בעולם העתיק'', ''בימי קדם''. יש כאן אפקט פסיכולוגי שאני לא הייתי מזלזל בהשפעתו על תפיסתנו ההיסטורית-תרבותית. לנוצרים ולעולם המערבי יש מוטיבציה תרבותית לצייר את העולם הנוכחי כאילו נולד בסביבות תחילת הנצרות. לנו, היהודים, אין מוטיבציה כזאת. ההיסטוריה החלה, עבורנו, אלפי שנים לפני שאבות אבותיו של מל גיבסון הפסיקו לצבוע את גופם בצבע כחול, להתפלל לאל השמש ולהקריב קורבנות אדם.
בניגוד לסבי-סביו של גיבסון, לא נזקקנו לישוע ולחסידיו בכדי לעשות היכרות עם אלוהים ולקבל לידינו גירסה מתורגמת של התנ''ך. מבחינתנו, רבי ישוע הנוצרי השתלב בחיינו הלאומיים כאשר אלה כבר היו בשלב מתקדם למדי, אחרי אלף שנות מלכות, ולפני 70 דורות של גלות. הוא לא זה שעשה לנו היכרות עם אלוהים ועם משמעות חיינו כלאום.
אם נשתמש בלוח היהודי-ישראלי המוצע במאמר זה, ואם (רק לצורך הניסוי המחשבתי במאמר זה) נשתמש, נאמר, בקו הזמנים המוצע
כאן, באתר jsource, כי אז ממלכות אכד ומצרים החלו להתקיים משנת 1200-1300 לספירתנו המוצעת ואילך, אברהם אבינו נולד בסביבות השנה 2200 לספירה זו, משה רבנו הנהיג את העם בסביבות 2700 – 2800, דוד מלך בשנים 2990 עד 3030 לערך, אשור כבשה את ישראל והיגלתה את עשרת השבטים בשנת 3278, ירמיהו ויחזקאל התנבאו בין 3400 ל-3420, בית המקדש הראשון חרב ב-3413/4, הבית נבנה מחדש ב-3480/85, מרד המכבים החל ב-3820, ישוע הנוצרי נצלב בשנת 4030 ובית המקדש השני חרב בשנת 4070.
לפי ספירה זו, המשנה נחתמה בסביבות 4200, התלמוד הבבלי נערך בשנים 4400 – 4600, מסע הצלב הראשון אירע בשנת 5096, יהודי ספרד גורשו ב-5492, הקונגרס הציוני הראשון כונס בבזל בשנת 5997 ומדינת ישראל הוקמה בשנת 5948. מלחמת הטרור הנוכחית, המלחמה על יהודה, שומרון ועזה, פרצה בשנת 6000. נדמה לי שספירה כזו, מעבר לכך שהיא עשויה להקל במשהו על עבודתם של היסטוריונים וארכיאולוגים ישראלים העוסקים בתקופה הקדומה, יכולה גם להעניק לכולנו פרספקטיבה יותר נכונה לגבי עברנו וזהותנו, לגבי ההווה שלנו, ולגבי התהליכים ההיסטוריים שהביאו אותנו עד הלום. מפריעה לי העובדה שאנחנו נאלצים להתחיל את הספירה שלנו דווקא מהזמן שבו החלה הגלות שלנו. יש בזה משהו... גלותי.
למה בכל זאת לקבוע את שנת 4000 לפני הספירה הנוצרית כשנת האפס, ולא את שנת 10,000 לפנה''ס נניח? כאמור, התאריך הזה קרוב לשנת האפס היהודית המסורתית, הנופלת על 3760 לפני הספירה הנוצרית. אני מאמין שיש הגיון היסטורי ותרבותי עמוק, ברמת הזיכרון הלאומי והתת-מודע הקולקטיבי, בקביעת תחילת הספירה היהודית המסורתית כפי שנעשתה, ושרצוי לשמר את ההגיון הזה עד כמה שניתן. אם אנו, כעם, זוכרים את תחילת ימינו כדבר שאירע בערך לפני 6000 שנה, אז אסור למחוק את הזיכרון הזה ולא כדאי להתעלם ממנו.
בכלל, אני מוצא שמי שניגש למסורת היהודית בצורה מפרגנת יגלה כי גם אם חסר בה דיוק מדעי, הרי שאת עיקרי האמיתות המדעיות תפסו אבותינו היטב. אפשר ללעוג לתיאור בריאת העולם בששה ימים, שהרי המדע מלמד אותנו שהעולם נברא לאורך מיליארדי שנים. אבל האם לא קלע סיפור הבריאה, על ששת ימיו, לסדר שבו נוצרו הכוכבים, כדור הארץ, המים שעל פני כדור הארץ והחיים שבאו מתוך המים? האם אין בו תיאור בסיסי ונכון, כללית, של קטגוריות החיים השונות כפי שסווגו לבסוף ע''י ביולוגים מימי אריסטו ועד היום? האם הרעיון של יצירת סדר מתוך תוהו ובוהו אינו מתאר באופן יפה מאוד את מהות תהליך היווצרות הגלקסיות והכוכבים לאחר המפץ הגדול – תהליך של קרישה והתהדקות מתוך ענני תוהו וקרינת בוהו – כפי שהוא משורטט על ידי המדענים המודרניים?
הומו סאפיאנס לא נוצר אולי מהאדמה, אבל יש בסיפור הבראשית הזה משל לא רע בכלל להיווצרותם של החיים מתוך חומרים כימיים דוממים. חווה אולי לא נוצרה מצלעו של אדם, אבל אם ניקח בחשבון שהדברים נהגו בתקופה קדומה מאוד, נראה שהם דווקא נבעו מתוך תפיסה אינטואיטיבית עמוקה שמתיישבת היטב עם מה שידוע לנו היום על טיבם של תהליכים ביולוגיים כמו מיוזה ומיטוזה, על האפשרות להשתיל, לגדל ולשבט רקמות חיות ועל המבנה הכרומוזומלי הדומה בבסיסו של זכרים ונקבות. גם העובדה הידועה לנו כיום, שהאדמה מורכבת מחומרים אורגניים, לא היתה מפתיעה את הוגי סיפור אדם והאדמה התנ''כי. ואגב – אם נכון הדבר שבני האדם הראשונים חיו באפריקה וכי הם היו כהי עור, כי אז אפילו צבע העור של האדם הראשון היה דומה לצבע האדמה. טיילו למזרח אפריקה ותיראו שם אנשים שצבע עורם זהה לצבע האדמה העשירה שבה הם מגדלים את גידוליהם והבוץ שממנו הם בונים את בתיהם. בתקופה שחייתי בקניה התחלתי לחשוב שאולי מקורו של סיפור הבריאה התנ''כי אכן בתקופה הבראשיתית, האפריקאית, של המין האנושי, שעה שאדם ואדמה דמו זה לזה עד מאוד.
גם בתחום האסטרופיזיקה, קדמונינו לא היו גרועים בכלל. נכון, סיפור הבריאה המתואר בתורה מציב את הארץ במרכז היקום, ולא בקצה של גלקסיה נידחת. אבל זו לא טעות: הפיזיקה המודרנית הרי מציבה כל נקודה ביקום במרכזו, לפחות לפי מה שלמדתי בקורס ''פיזיקה ללא-פיזיקאים'' של הד''ר יקיר אהרונוב בשלהי האלף הקודם, במהלך ניסיוני הכושל לרכוש תואר ראשון באוניברסיטה הציונית שעל אדמות שייח' מוניס.
סיפור מגדל בבל עולה אף הוא בקנה אחד עם התפיסה המדעית המודרנית בדבר קיומן של פרוטו-שפות קדמוניות בודדות, או פרוטו-שפה אחת ויחידה, ממנה נולדו כל השפות המודרניות. וייתכן שלא רק בבלשנות הקדימה התורה את זמנה: לא מזמן אף ראיתי מאמר (אני לא זוכר איפה, ואני מודה שלא התעמקתי בו) שמייחס ליעקב אבינו תובנות מנדליות של ממש בגנטיקה, בסיפור מיון הצאן של לבן הארמי לנקודים, טלואים, חומים ולבנים (בראשית ל').
כך שבגדול ובעמוק, האינטואיציות המדעיות של אבותינו לא היו שגויות כלל וכלל. שלא כמו הפילוסופים היווניים שחיו במחצית השנייה של האלף הרביעי לספירתנו, לאבותינו לא היה ''ראש'' מדעי דייקני, הם לא ניסחו תיאוריות ותיאורמות, לא ליהטטו בגיאומטריה וחשבון ולא הניחו יסודות למדע אמפירי. את אבותינו ההטרוסקסואליים וחמי המזג עניינו יותר תולדות זרעם ועתידו, אידיאולוגיות לאומיות-מוסריות ודברי אלוהים חיים. הם לא היו פלצפנים רודפי-תענוגות ועובדי אלילים כמו היוונים, אלא אנשי משפחה מעשיים ותכליתיים, חדורי אמונה לאומית בייעודם: כאשר עסקו במתימטיקה וגאומטריה בסיסית, זה היה בעיקר לצורך ספירת העם וארגון גייסותיו, או לתיעוד מימדי בית המקדש למקרה שיהיה צורך לשחזרו. אבל על תפיסתם האינטואיטיבית את עיקרי העיקרים המדעיים מגיע להם לדעתי, בדיעבד, פרס נובל קבוצתי.
כל זה בא בעיקר בכדי לנמק מדוע אין לזלזל באינטואיציות היהודיות גם לגבי תאריך תחילת הספירה, וכדאי לשקול לאמץ אותן גם בימינו – אם לא בדיוק אז בערך. אפשר גם לשקול להחיל את שמות החודשים העבריים על חודשי השנה הנוצריים: אפריל, למשל, יהפוך לניסן, יום העצמאות יצויין ב-15 באייר, יום השנה למלחמת ששת הימים יחול ב-5 בסיוון, ויום השנה לרצח רבין יחול ב-4 בחשוון. את החגים היהודיים נמשיך לציין לפי הלוח היהודי המסורתי, כמובן.
מאוד ייתכן, ואף סביר, שאני לא הראשון שמציע את הרעיון הזה. אני, בכל אופן, לא נתקלתי בו בשום מקום אחר.
הצעה לספירה יהודית-ישראלית חדשה
