ככל שאנו שומעים יותר על פרשת טננבאום, הולכת התמיהה וגוברת, הולך הסירחון וגובר.
בתחילה , היה זה טננבאום הגיבור, אלוף המשנה העוסק בחשאי חשאים, מן הסתם סוכן מוסד שנשלח להתחקות אחר רון ארד, שנחטף על ידי בני עוולה. צרפו לכך את מאמציו האדירים של ראש הממשלה לשחרר את האיש - אני מודה - בכך האמנתי.
אחר כך החלו לצוץ הפרטים, בתחילה בדואר האלקטרוני, לאחר שפרסומם נאסר בכלי התקשורת על ידי בית המשפט, רק לאחר שכולם כבר ידעו, ובזכות עקשותו של עיתון הארץ ואירים, הותר פרסומם: טננבוים היה נוכל המעורב בעסקי סמים.
עדיין האמנתי שזה לא כל הסיפור, ושמן הסתם יודע ראש הממשלה שלנו מה הוא עושה. אמנם מצאתי עצמי מזדהה בסתר ולפעמים בגלוי עם תהיות הימין על מחירה המופרז של העסקה המתגבשת, אבל חשבתי שיש משהו שאינני יודע.
העסקה בוצעה, טננבוים נעצר, והתמיהות הלכו והתגברו.
ראשית - נוכחנו כולנו לדעת כי מדובר בנוכל נתעב, בחייו האישיים והעסקיים. אדם שרימה נשים, הן אשתו החוקית והן אחרות שנפלו ברשתו וסחט את כספן, שהיו לו ''ילדים סודיים'' שהסתיר מן העולם, סודיים, מהמר כפייתי, וסוחר סמים.
בידיו של פושע זה הופקדו מסמכים סודיים וסודות מדינה שאותם החזיק בביתו. (בכל 20 שנותי בצבא, חשוף לחומר סודי ביותר, לעולם לא היה עולה בדעתי להוציא שורה מסווגת אחת של מסמך מחוץ לכתלי משרדי, ולו רק מפחד שמא יאבד)
ואז הגיע ''מעצרו'' ה''חקירה'' וה''עסקה''.
ראשית המעצר - כל טובי החוקרים של השב''כ לא מצליחים להוציא מאדם, שבור, מעונה כביכול, שצריך להיות אסיר תודה על כך שהוא אינו אסיר יותר, את האמת על מה שקרה.
שנית - החקירה. החוקרים תוהים מה באמת סיפר לחיזבאללה. כאילו שיש בכך ספק. אני סברתי, שכל אדם נשבר בסופו של דבר בחקירה בעינויים. כך סיפרו לי מכרים, ביניהם קצינים, שנשבו במלחמת יום הכיפורים והיו נתונים בידי שובים אכזריים פחות מאשר החיזבאללה. החוקרים יודעים בדיוק על קייס עובייד ועיסקת הסמים, יודעים כיצד הובא לבירות, אבל אינם מצליחים לקבל מידע מטננבוים. הוא - שומר על זכות השתיקה. בצר להם, פונים החוקרים לכנסת כדי שזו תפרסם את ההודעה המשונה על חקירתו.
שלישית - העיסקה שנעתה בחיפזון כזה. אין צורך להכביר מילים על מוזרותה.
כל פושע ישאף מעתה לעסקה כזו - התוודה על פשעיך ובתמורה תצא לחופשי....
והתהייה הולכת וגוברת, הסירחון הולך ועולה.
והנה היום בבוקר, אנו מתבשרים: שרון היה בקשר עסקי הדוק עם משפחת טננבוים. חותנו היה שותף של שרון בעסקי חקלאות ולילי שרון ז''ל ניהלה את חברת ''שקמים'' שהיתה בבעלות משותפת - שימו לב, עם שמעון כהן, חותנו של טננבוים (בתקופה שהיו נשואים כמובן).
ומה אומר על כך שרון: - ''לא ידעתי על הקשר המשפחתי בתקופה שבוצעה העיסקה אלא רק לאחר מכן''. האמנם? היתכן? לשותפו של אלוף במיל, שר הביטחון לשעבר לעסקים יש חתן שהוא קצין בכיר ואתה אינך יודע על כך? אתם מאמינים לשרון??? האין הצהרתו ''לא ידעתי'' מצטרפת לעוד הרבה ''לא ידעתי'' לרצף מביך ואפילו מבהיל??
ואני שואל - איזה עוד מרצע יצא מן השק בימים הקרובים?
מדוע נעשתה עסקת החליפין המופרזת הזו?
מדוע שם ראש הממשלה את כל יוקרתו על כף המאזניים כדי לבצעה?
מדוע חשו זרועות הביטחון להשתיק את טננבוים?
במקרה הטוב יש לנו כאן טיוח של מחדל בטחוני מדהים: פושע, מהמר, אדם מושחת ונבל, סוחר סמים (שבעיני משול לרוצח), נחשף לסודות מדינה באין מכלים, מורשה ליטול אותו עימם לביתו, ללא שום בקרה ופיקוח. אולם בהיותו בשבי החיזבאללה, הוא מגלה גבורה עילאית, עומד בעינויים קשים ולא מגלה את הסודות שהוא יודע. כדי למנוע נפילת הסודות בידי האויב, עושה המדינה עסקה במחיר גבוה עם החיזבאללה, וכדי לחפות על המחדל, עושים עימו עסקאות אפלות.
אינני מאמין לגרסת ''המקרה הטוב''. ובמקרה הרע? איפה המרצע?
איפה המרצע?
