בעקבות התגובות העזות שקיבלתי בשבוע שעבר למאמר שלי, וכל ההתנגשויות בין האנשים פה, החלטתי שאולי כדאי לדבר על התרבות – שלנו, 'שלהם', של הסמול, של הימין. התרבות הישראלית בכלל. בואו נדבר על התרבות.
בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות התמודדתי כנציג (במקום לא ריאלי) ברשימת שמאל באחת מהערים הקטנות במרכז הארץ.
חברת המועצה שלי פנתה אליי במוצאי שבת באימייל, והציעה לי לשבת באחת משלוש ועדות. הראשונה היא הוועדה לאתיקה שלטונית, השנייה היא הוועדה לאיכות סביבה והשלישית היא וועדת התרבות.
בהתאם לתוצאות הבחירות ומיקומי ברשימה, לא ציפיתי אמנם לשבת במועצה (שכן זוהי אינה אופציה ריאלית), אך לפחות רציתי לעזור בשיפור המצב במיקרו. לדאוג שיראה יותר טוב, לדאוג שלאנשים יהיה יותר טוב. ההצעה שקיבלתי בדואר האלקטרוני בהחלט יכולה להיות דרך לממש חזון.
על פניו, נראה לכולם ברור היכן מקומי, אתיקה שלטונית היא דבר חשוב ונחוץ. אך יש לזכור – האתיקה השלטונית היא הצורה, ולא המהות; האתיקה השלטונית היא ההתנחלויות של ה'סמול', הדרך בה אנו יפי הנפש מביעים את עמדתנו.
בתור אדם שרוצה לעזור ולתרום, אני לא בטוח שעל ידי שמירה על טוהר מידות נוכל לשפר את המצב.
האתיקה השלטונית מוטמעת בתוך כולנו ולא צריך להיות אדם משכיל כדי לדעת אינטואיטיבית מה מסריח ובמה צריך לטפל. דווקא הילד הקטן שצועק 'המלך הוא עירום' הוא הדוגמא לאתיקה השלטונית הטובה ביותר.
איכות הסביבה היא ערך עליון. אנשים שוכחים לעיתים כי השמירה על איכות הסביבה משפרת את איכות החיים וגם עוזרת לחסוך בכסף, בטווח הארוך.
איכות הסביבה הינה פועל יוצא של האתיקה השלטונית; לא ניתן לשמור על איכות סביבה כשנתפרים מכרזים במיוחד עבור קבלני זבל המשליכים פסולת במקומות שאינם ראויים. לא ניתן לשמור על איכות סביבה כשמחוץ לתע''ש יושבת תחנת דלק פיראטית, המשרתת את תחנת המוניות המקומית בכדי לחסוך היום בכמה אגורות, על מנת שמחר נשלם את המחיר האמיתי (אפילו הייתי בשימוע של תחנת הדלק בבית המשפט המקומי, במקרה לחלוטין, וראיתי איך התיק נסגר בחרטה והתנצלות).
הבעיה היא אולי חוסר האכפתיות כלפי איכות הסביבה ואף ההתנהלות בחוסר טוהר מידות. אלו הן פועל יוצא של התרבות שלנו.
מדינת ישראל מכונה בפי אנשים 'קיבוץ הגלויות'. המשותף לאזרחי המדינה הוא הזהות הלאומית-יהודית הגורם להיווצרות החברה שלנו.
לצד בורגנים מפולין, שהיו מעמד הביניים, באו סוחרים עשירים מעיראק ויועצים למלך ממרוקו. אל כל אלה הצטרפו לאורך השנים חברים נוספים, עד שנוצרה זהות ישראלית מעורפלת למדי.
הישראלי צוחק על עצמו וצוחק על חבריו. רק לאחרונה עלתה לדיון מוסריות דמותו ההומוריסטית של טל פרידמן בתוכנית הטלוויזיה 'ארץ נהדרת' : העולה מחבר העמים, שעד לא מכבר נחשבה לפרוצה, כעת מקבלת את מיתוס הקופאית מהסופר.
עכשיו יש לנו רומני גנב, תימני שחור וקטן, מרוקאי סכין, רוסיה קופאית, פרסי קמצן ותוסיפו לבד את מה שכבר אתם מכירים; המיתוסים מעמיקים עד כדי כך, שלאתר המכירות החדש באינטרנט שמתיימר להיות בעל המחירים הזולים ביותר, קוראים 'פרסי' ומשהו שמבוצע בצורה רשלנית נקרא 'עבודה ערבית'.
הסטיגמה הפכה חלק מהתרבות הישראלית. היא מה שמהווה אותה; אנו דבקים בסטיגמות כדי להתנכר להם ולהגדיר את דמותנו – עד שלא נצא מתדמית היהודי הגלותי לכיוון 'צבר מחודש', לא נוכל להקים תרבות חדשה. ה'צבר' הוא ניתוק שלנו, לא עוד מרוקאי-סכין, לא עוד רוסיה-קופאית. האם אנו צריכים להשתחרר מהתדמית הגלותית ולהתאחד כולנו יחד?
התרבות שלנו היא זו שמאפשרת את חופש הביטוי, לקבל את דעותיהם של האחרים למרות שהן לא לגיטימיות לדעתנו. הרי הן רק דעות ומילים באוויר. התרבות היא זו שמאפשרת לנו לצור יצירות, שלדעתי האישית הן פשוט לא יפות ואבסטרקטיות מדי בכדי להיות מובנות, והתרבות שלנו היא זו שמאמינה שמכיוון שאנו נציגי העם, אנו יכולים להשחית את עבודתו של האחר, ולפגוע בו – ובחופש הביטוי שלו.
ובכן, אם אתם לא מבינים – לדעתי היצירה של פיילר היא מזעזעת וגם לא ממש יפה, אני לא הייתי מציג אותה בגלריה לאמנות. אבל יותר מזעזע אותי שהוא היה צריך ללכת עד שבדיה כדי לומר זאת. צריך לתת לו גם במה בישראל, אם הוא רוצה לדבר – שידבר עם בני עמו ולא עם בני ניכר, אליהם הוא במילא מכוון את הביקורת שלו. אל תבקר אותנו מאחורי הגב. אולי התרבות הישראלית היא זו אשר עודדה את צורת ביקורת זו?
התרבות שלנו היא זו שמאפשרת לאנשים שקוראים לעצמם אנרכיסטים להתאגד (האין זה אירוני?) ולהפגין מול גדר, והתרבות שלנו היא זו שמאפשרת לאנשים אחרים לירות בהם. אני אישית אינני מסכים עם המעשים של אף אחד מהצדדים. היה אסור להרוס את גדר ההפרדה, היא נוצרה בזכות, וסוג מחאה זה אינו לגיטימי בעיניי. אך לירות באנשים שם? מדובר באזרחים (אמנם לא חפים מפשע) ועונש מוות בישראל קיים אך ורק על פי חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם.
התרבות שלנו היא זו שמאפשרת לנבחרי ציבור להמשיך לכהן למרות שישנן חקירות משטרה נגדם, או בעצם להגיע למצב שנבחרי ציבור עושים דברים שיגררו את המשטרה לחקור. הדג לא מסריח רק מהראש, אלא רק שם זה מספיק מעניין את הציבור.
אני לא מדבר רק על הימין בזמננו אלא בכלל. התרבות שלנו היא גם זו שמאפשרת לממסד לנהוג בכזו סלחנות כלפי אנשים כמו מפעיל תחנת הדלק הפיראטית, גם מפעיל תחנת הרדיו הפיראטית יכול לזכות לחנינה מהירה.
הפשע המלווה לבחירה לא מובא כפשע – ועד שלא יענישו את פושעי התרבות שלנו, את אלו שמאפשרים לחברה הישראלית להראות כך, מצבנו ישאר זהה.
בשבוע החולף, ביוזמת חברים ומכרים, נחשפתי יותר לתרבות הארצישראלית.
ביקרתי בתערוכה תל-אביבית (אמנם מזכירה יותר את ניו-יורק) תחת הכותרת 'אסקפיזם', שאני לא בטוח שאנשים בכלל יודעים מהו.
צפיתי גם בהצגה נפלאה של יעל רונן – ''המדריך לחיים טובים'' (כדאי מאוד ללכת לראות – מציג החל מהשבוע), שהיה לי את הזכות להיות בחזרה הגנראלית שלה. ההצגה חושפת את התרבות הישראלית, התרבות הישראלית היא אנחנו – היא מה שאנו עושים.
אז בעצם גלשתי קצת מהנושא. לא, אני לא אקח את וועדת תרבות במישור המוניציפלי, כי פשוט אין שם אפשרות לעשות משהו ממשי. מדובר על תקציב זעום שלא מאפשר אפילו הקמה של תיאטרון, מוזיאון או סתם שיעורי העשרה לילדים שההורים שלהם לא יכולים לקחת אותם לראות את הארץ. בכמה אלפי שקלים בשנה לא נצליח ללמד אנשים לנהוג בנימוס להוריהם, לכבד את האחר או להקשיב – אלה ערכים שעולים מיליוני שקלים להנחיל בציבור ואני מניח שהם אוניברסליים ומקובלים גם על ה'סמול' וגם על הימין.
ואני שואל, ורוצה לשמוע מכם – מהו ישראלי בעיינכם? מה לדעתכם מניע את התהוות התרבות? מה יותר ישראלי – הזמר המזרחי או הרוק התל-אביבי? האם כמו שבארצות הברית קמו ראפרים לבנים, האם יקום זמר מזרחי מעדות אשכנז? התרבות היא ערש קיומנו, התרבות היא מה שמניעה את איכות השלטון, חוסר התרבות הוא מה שמדרדר אותו. אנו חיים על ערכי התרבות – זה יותר פוליטי מכולנו.
דברו – תביעו – אין שמאל, אין ימין, יש אתכם.
החברה הישראלית לאן? אודיטוריום 04
