עוד גבול נחצהגדעון ספירו
היה ברור לי, כי מאז בחירתו של שרון לראש הממשלה התחילה הספירה לאחור באשר למועד בו יפתחו חיילי הכיבוש בירי חי על מפגיני שמאל כדי לפגוע. יום שבת ה-27 בדצמבר 2003, ייכנס להיסטוריה הישראלית כיום בו פצעו חיילי הכיבוש הישראלי שני מפגיני שמאל לא חמושים. המפגין, גיל נעמתי מקיבוץ רעים בנגב, ניפצע קשה ובמשך מספר שעות התנדנד בין חיים ומוות, ולשמחתנו יצא מכלל סכנה, ומפגינה, תיירת מארה''ב, ניפצעה פצעים קלים.
איש לא היה מערער אילו החליטה ממשלת ישראל לבנות חומה או גדר על הקו הירוק. זהו כיום קו הגבול המוסכם של ישראל , מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, כולל כל ארצות ערב והרשות הפלסטינית. אולם החומה המתפתלת לתוך השטחים הכבושים במטרה להקיף כמה שיותר התנחלויות, נוגסת באדמות הפלסטינים , מכניסה אותם לגיטאות והופכת את חייהם לגיהנום מתמשך, היא חומת אפרטהייד שהמחאה נגדה היא חובתו של כל שוחר זכויות אדם. אם תרצו, המאבק להסרת חומת השנאה והבושה הזו היא בבחינת ''חובה שמאלית''.
גיל נעמתי השתחרר לא מכבר משרותו הצבאי, והוא שייך למיעוט נאור שמבין כי תרומה משמעותית לחברה דמוקרטית לא נעשית באמצעות מנגנון אלים של צבא הכיבוש אלא באמצעות מאבק אזרחי לסילוקו של מנגנון זה מחיינו. הוא מימש זכות אזרח בסיסית, הזכות למחאה לא אלימה נגד חומת הפיגולים וכמעט שילם בחייו.
הפקודה לירות לעבר מפגינים שוחרי שלום שכלל לא סיכנו את החיילים, היתה פקודה בלתי חוקית בעליל. העובדה כי מבין חיילי גולני שעמדו בנשק שלוף מול המפגינים לא היה אחד שזעק לחבריו ''אסור לירות, זו פקודה בלתי חוקית בעליל'' מוכיחה כי הכיבוש המתמשך גידל חיילים עם צייתנות עיוורת שהם כחומר ביד היוצר של פושע מלחמה.
באחת ממהדורות החדשות נאמר כי החיילים אמרו להצדקתם כי הם לא ידעו שמדובר ביהודים, הם חשבו שמולם מפגינים ערבים. והרי לכם כל הגזענות במשפט אחד.
שיגרת הירי על ערבים שיבשה אצלם ערכים דמוקטים בסיסיים. הכלל הוא שאין לירות על מפגינים, בין ערבים, בין יהודים. משעה שניתנה הרשות לירות ולהרוג ערבים חפים מפשע, זו רק שאלה של זמן מתי הנשק יופנה גם לעבר יהודים שכל חטאם, התנגדותם לכיבוש ולדיכוי.
הירי שפצע את גיל נעמתי נותן יתר תוקף למאבק של סרבני הכיבוש והדיכוי לא לשרת בצבא, לא להיות חלק ממנגנון הפשע הרשע והיש''ע.
שרים מממשלת הזדון של שרון, כמו השר עוזי לנדאו וסגן השר יורי שטרן, שהצדיקו את הירי לעבר המפגינים, מלמדים כי זה רק עניין של זמן עד לרציחתו של מפגין השמאל הראשון מירי חיילי צבא הכיבוש.
עוזי לנדאו ודומיו בימין הקיצוני מזכירים לנו כי זכויות דמוקרטיות בישראל הן בתהליך של שחיקה ויש להכין את התשתית לירידה למחתרת, על מנת שלא ניתפש בהפתעה אם עריצות ימנית פשיסטית תתפוש את השלטון בישראל.
בעקבות קדאפיהחלטתו של נשיא לוב מועמר קדאפי להפסיק את פיתוח נשק השמדה המוני בארצו ולפתוח אותה לביקורת פקחי סוכנות האטום הבינלאומית, היא חדשה מעודדת ומרנינה.
חלק מהפרשנים הישראלים זוקפים את החלטתו של קדאפי להיכנס למשטר פיקוח ופרוק נשק השמדה המוני, ללקחים שהפיק מהפלישה האמריקנית לעיראק ומגורלו המר של סדאם חוסיין ומשטרו.
אינני בטוח אם פרשנות זו נכונה, כי ממשלת בריטניה הודיעה ששיחות חשאיות עם ממשלת לוב בנושא זה מתנהלות מזה תשעה חודשים, כלומר בטרם החלה הפלישה לעיראק.
הבה נניח כי אלה פני הדברים הם כפני הפרשנים לעיל, וכי קדאפי הגיע למסקנה שבמזרח התיכון החדש אותו מתכננים האמריקנים מהמפקדה שלהם בבגדד, רצוי לא להתגרות בהם, ואם אפשר לרצות אותם בפרוק נשק השמדה המוני וכבונוס להינות מהפסקת הסנקציות מהן סובלת לוב מזה שנים, מה טוב.
החדשה הטובה מלוב באה סמוך לחדשה טובה נוספת מאיראן. ממשלתה הסכימה לחתום על הפרוטוקול הנוסף של האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני, כדי להדק את הפיקוח הבינלאומי על אירן במטרה למנוע שימושים צבאיים בכורים ובמתקנים גרעיניים אחרים בתחומה.
בימים האחרונים הגיעה עוד חדשה טובה, לפיה גם סוריה עשוייה להסכים לפרוק מאגרי הנשק הכימי שברשותה.
ועוד חדשה טובה. סוריה מעוניינת לחדש את המו''מ לשלום עם ישראל.
כל הדברים האלה היו צריכים ליצור בישראל שמחה אדירה. פחות נשק, פחות סכנה. אבל לא. כל החדשות הטובות האלה מתקבלות בישראל בחמיצות פנים, משום שהן מלוות בדרישה הולכת וגוברת מישראל, שפתחה במרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון, כי תצטרף סוף סוף למעגל הבינלאומי של מדינות המפרקות את מאגרי הנשק להשמדה המונית.
מאגרים אלה, אטומי, ביולוגי וכימי, המצויים בישראל בכמויות אימתניות, מסכנים אותנו ואת תושבי האזור וחשוב שהקהילה הבינלאומית תלחץ על ישראל לאמץ מדיניות של שקיפות גרעינית, לפתוח את כל אתרי הנשק ולהתחיל בתהליך ההינתקות וההיתנקות.
רק לא מישראלאסון רעידת האדמה באיראן הביא לגל בינלאומי של סיוע ועזרה. ממשלת איראן הודיעה כי היא מוכנה לקבל סיוע מכל מדינה בעולם, להוציא אחת – ישראל. איראן מוכנה אפילו לקבל סיוע ''מהשטן הגדול'' ארה''ב, אבל לא מגרורתה ישראל, ''השטן הקטן''. האם זו אנטישמיות? לא. אין לאיראן כל בעייה שמשלחות הסיוע מארה''ב, בריטניה או צרפת יכללו גם יהודים. מצב אזרחי איראן היהודים הוא בשיקלול כולל בוודאי יותר טוב ממצבם של הבדואים אזרחי ישראל. (שלא לדבר על הפלסטינים בשטחים הכבושים).
אז מה יש לנו כאן? קנאות דתית-לאומנית חשוכה מהסוג שניתן למצוא בשפע בקרב מספר שרי ממשלה והמתנחלים בשטחים הכבושים.
טירוף מערכות נוסח ישראלמכתב הסרבנים של חיילי המילואים מסיירת מטכ''ל בו הודיעו לראש הממשלה כי יסרבו לשרת את הכיבוש והדיכוי בשטחים הכבושים, הוליד בין השאר את תגובתו של ח''כ אהוד יתום, שדרש להעמיד את הסרבנים לדין.
הנה לנו מערכת שהשתגעה. אהוד יתום, שרצח במו ידיו, עם פיקודיו, שני שבויים פלסטינים בשיטות ברבריות ןאכזריות, ריצוץ גולגולותיהם באבנים ומוטות ברזל, והצליח בעקבות עיסקה מושחתת להימלט מהעמדה לדין ומעונש מאסר עולם, דורש להעמיד לדין אנשי מצפון שכל חטאם שהם מסרבים להרוג ולרצוח.
טירוף מערכות נוסח ישראל.
משפט בנוסח סובייטיד''ר יולי נודלמן, רופא שהגיע לישראל מברית המועצות כתב ספר ''שרנסקי ללא מסיכה''. בספר טוען נודלמן כי שרנסקי לא היה צדיק כזה גדול כפי שהוא עשה מעצמו וכפי שמערכת יחסי הציבור טוותה סביבו. לדברי נודלמן אין לשרנסקי עילה לשאת את שרביט לוחם זכויות האדם, משום שהיה למעשה סוכן של הק.ג.ב הסובייטי והסי.איי.אי האמריקני.
שרנסקי ומפלגתו ''ישראל בעלייה'' (שכבר לא קיימת-התמזגה לתוך הליכוד) תבעו את נודלמן על לשון הרע, ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל פסק לזכותו של שרנסקי, המכהן כיום כשר בממשלת שרון, את סכום הפיצויים הגבוה ביותר שניפסק אי פעם בישראל 1.2 מילין שקלים ועוד 75 אלף שקל לזכות מפלגתו שכזכור התפרקה.
ד''ר נודלמן, כיום גימלאי, הגיב כי זהו משפט בנוסח סובייטי, בו מתגייס בית המשפט למען אישיות שלטונית, ומשאיר את יריבו עם התחתונים בלבד.
לדעתי נודלמן צודק. הסוגייה, מי ומה היה שרנסקי שנוייה במחלוקת. אם שופטים את התנהגותו של שרנסקי בישראל, את הצטרפותו לימין הקיצוני, תמיכתו בכל צעדי הענישה והדיכוי שישראל מפעילה על הפלסטינים, תמיכתו בפשעי מלחמה מובהקים, יש סיבות טובות להציב סימני שאלה מעל הילת ''לוחם זכויות האדם''. נודלמן מסתמך בספרו על מסמכים ועדויות של יוצאי ברית המועצות, והסוגייה כולה תוכרע על ידי ההיסטוריה.
כאשר שופט פוסק כי גימלאי צריך לשלם לשר בממשלה (נא לזכור ששרנסקי כבר עשה מיליונים מאגדת לוחם זכויות אדם) למעלה ממיליון ₪ בגין ספר שכתב, זו פגיעה אנושה בחופש הביטוי, והתייצבות מעיקה של השופט למען אישיות שלטונית שבמקרה הטוב היא כאמור שנוייה במחלוקת.
|
עוד גבול נחצה
