ח''כ מיכאל איתן הנכבד,
גולדברג מציע: תיעוד קולי חזותי או נוכחות עו''ד בחקירת חשודים במשטרהרק לפני כחודש פורסם כי עדנה ארבל קפצה כנשוכת נחש, כשנודע לה כי עורכי דין ממליצים לנחקרים להצטייד בעצמם בטייפ ולתעד בעצמם את חקירתם; כך השוטרים לא יוכלו יותר לפברק מה שנקרא ''זכרונות דברים'' (מיוזמתם או על פי הוראות הפרקליטות ולפי מה שחסר להם בחומר הראיות) ועל סמך זה להרשיע חפים מפשע.
כידוע, ראיה מפוקפקת זו (פתק חתום על ידי שוטר, מבלי שבכלל הוצג בפני החשוד אלא לאחר הגשת כתב האישום) הוכרה במשפט הישראלי כראיה בעלת משקל של להודאת חשוד (ע''י הרכב בו היה חבר אותו גולדברג עצמו, אגב).
כלומר: כל חוקר יכול לכתוב על פתק כל דבר ולהמציא שהנאשם אמר לו, והשופט אוטומטית הרי מאמין לשוטר, והנאשם כלל לא חייב לחתום או להיות מודע לקיומו של הפתק הזה בעת החקירה – והינה לנו הרשעה סידרתית מושלמת בלי מאמץ ובלי פושע בכלל). ואם מה שהשוטר כתב לא מתאים בסופה של חקירה, השוטר מעלים ראיה זו או מחליף אותה בפתק אחר וחסר משמעות – והינה לנו פתח אינסופי ומקרה קלאסי שבו לא העכבר גונב, החור גונב.
ארבל מייד קפצה ואמרה ש
זה (ולא תופעת פיברוק זכרונות הדברים) שיבוש חקירה.
הבנתם? לתעד בזמן אמת ובאמצעי אמין מה שנעשה ונאמר בחדרי החקירות זה ''שיבוש חקירה''. להשאיר שוטר לבד, מול פיתוי לסגור תיק מיידית בלי שום מאמץ ופיקוח כלשהו ולזכות בתהילה במקרה הטוב ובטובת הנאה ממתחרה או אוייב של הנאשם במקרה הרע – זה שלטון חוק. הא?!?
(אני מחזיק פסק דין חלוט, של השופט שמואל ברוך, אשר קבע כי קצין משטרה בכיר בשם אריה אידלמן פיברק זיכרון דברים נגדי ואף ניסה להשפיע לרעה באמצעותו על השופט גבריאל בך כשהגניב לו את ''ההודאה'' המפוברקת כאמור מאחורי הקלעים ובהיחבא ולא באמצעות דיון משפטי. אז מה? הקצין עדיין משרת כאילו כלום, ומרשיע המון חפים, ועדיין יש מניפולטורים המוכרים לנו סיפורים לפיהם כביכול בישראל יש שלטון חוק ולא עבריינים מופקדים על ניהולו).
כאשר טיפוס כזה מנהל את הפרקליטות, ולמעשים שהיא ואחרים שם עושים קוראים ''שלטון החוק'', אז מה הפלא שמאות ואלפים מורשעים לחינם, על פשעים שהם בכלל לא עשו, ואלפי עבריינים מסתובבים חופשי?
הבעיה היא עבריינות סדרתית של:
- שוטרים שמשקרים ומפברקים ראיות בלא חשש בכלל שמשהו יאונה להם אפילו אם יתפסו וממילא איש לא ממש בודק אותם (ובתוך זה עדים כגון פרופ' יהודה היס).
- של פרקליטים המעלימים ראיות שעשויות לזכות נאשמים מחומר החקירה ונמנעים מלבקש מהמשטרה השלמות חקירה בכיוונים מזכים דווקא (המשימה היא הרשעה, ולא חקר האמת).
- ושל שופטים שעוצמים עיניים מול שקרים כל כך בולטים של שוטרים בעדות, שופטים שלא מאמינים למזרחיים ועניים רק בשל הופעתם החיצונית והבוז שהם רוחשים להם בשל הבעיות הפסיכו-סוציאליות של מרבית השופטים), ושופטים מנווולים, המתייחסים לכתב האישום כשלעצמו כאילו הוא היה ראיה ולפעמים מצטטים אותו במקום את הראיות עצמן ובכך מנציחים מיצג שווא לפיו פסק הדין נראה סביר, צודק, אך מבוסס על שקר יסודי אחד גדול.
המחדל העיקרי והפתרון: כיום אין חוק המחייב שופט לדון
בכתב ולנמק דחייה או קבלה של
כל טענת הגנה ותביעה המועלית במשפט ולתאר כל הראיות שבעלי הדין טוענים לתמיכה בהן, וכך לוודא גם כי פסק הדין משקף נאמנה את ההליך הדיוני (כיום הוא משקף תיאור מגמתי וסלקטיבי של השופט בלבד) וגם כי השופט היה מודע לכל הטענות והראיות התומכות בטענות ושקל אותן באופן מושכל ומודע.
לכן אנו רואים לפעמים פסקי דין משכנעים, הכתובים ברמה של כתבה זולה בעיתון, אך כשמחפשים ''בשר'' של ראיות – אין. וכשמעיינים בחומר הראיות והטענות שהועלו ולא נמצא להן זכר בפסק הדין – חושכות העיניים.
לו היה חוק כאמור, מלווה בסנקציה לגופו של עניין (ביטול אוטומטי של פסק הדין ולפי העניין משפט חוזר או זיכוי) ואישית כנגד השופט (הפסקת כהונה במידה והפר הוראה חוקית זו) – כל שיטת הרשעת החפים הייתה נראיית אחרת לגמרי, ואז ממילא ספק אם היינו מוצאים טיפוסים כמו פרקליטת המדינה וטיפוסים מפוקפקים המציעים מועמדותם לכהונת יועץ משפטי לממשלה – כי אם אי אפשר יהיה יותר לתפור תיקים, לטפול האשמות על סמך אינטרס וללא קשר לראיות, אז מה כבר התענוג בלהיות התובע הראשי של המדינה? לאיזה פטרון יהיה אז אינטרס לדחוף את המועמדים שלו מאחורי הקלעים?
מערכת המשפט בישראל היא מהגרועות בעולם, מהפרימיטיביות בעולם, ואולי המערכת המשפטית החשוכה ביותר הקיימת בכל מדינות העולם השלישי.
ארבל?
