מרן הראי''ה קוק העיד לפני ועדת החקירה ששלחה ממשלת אנגליה לארץ בעקבות פרעות תרפ''ט. ועדה זו שהורכבה מחברי פרלמנט ושופט בריטים היתה צריכה להחליט מי אשם בפרעות היהודים או הערבים.
הרב היה בין עדי ההגנה של היהודים.
בספר ''ועדת החקירה דין וחשבון מלא מעבודת ועדת החקירה הפרלמנטרית בירושלים'' ישיבה שישים וחמש שואל מרימיאן עורך הדין של ההנהלה הציונית את הרב :
אמרת כי מנהגך לפרסם אזהרות למבקרי ירושלים היהודים שלא ילכו לשטח ''החארם'', מפני קדושתו?
הרב: דברתי רק על שטח מקום המקדש העתיק.
דברי הרב ברורים ונחרצים כל אזהרותיו לא כוונו לכל שטח הר הבית אלא רק לשטח בית המקדש.
גם בעיתון נתיבה תר''ץ (נדפס מחדש בחוברת משפט ועדות) הביאו את דברי הרב באותה צורה.
- אמרת שפרסמת אזהרה למבקרים היהודים שלא ללכת לשטח ''החארם''?
- התכונתי רק לשטח בית המקדש העתיק.
כמדומה שלא יכולים להיות דברים ברורים יותר.
ודברי הרב הם דברי הרמב''ם בהלכות בית הבחירה פ''ז ה''ו - אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו. לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם.
היינו שפסק הרמב''ם שיש מקומות שמותר להכנס לשם.
והרמב''ם עצמו זכה לקיים את פסקו הלכה למעשה ונכנס להר הבית והתפלל שם. כפי שהוא מעיד על עצמו שביום חמישי ו' חשון הוא נכנס להר הבית והתפלל שם וכפי שהוא כותב לר יפת דיין עכו שהוא שהרמב''ם ואביו של הרמב''ם ואחיו וכן ר' יפת הדיין עלו להר הבית והלכו שם ברגש (אגרות הרמב''ם, שילת, כרך א' עמוד רכ''ד).
וכן גם נכדו של מרן הראי''ה, הקדוש ר' אליהו שלמה רענן הי''ד. אמר רבות בעל פה ובכתב שמעולם לא עלה על דעת מרן הראי''ה לאסור לחלוטין את הכניסה להר הבית אלא רק למקום המקדש והוא עצמו היה עולה בקביעות להר הבית.
(הרב דב ליאור סמך את ידיו על המאמר ותוכנו).
מרן הראי''ה קוק התיר את הכניסה להר הבית
